התורה חותמת את ספר ויקרא באופן חד ומטריד מאוד. היא מתארת בפירוט רב את הפן השלילי של הייחוד היהודי ואת תפקידו המיוחד בענייני האדם. העם היהודי התברך יותר מכל עם אחר, אך הוא גם נדרש לעמוד באמות מידה קפדניות מאוד. קשה אמנם לבני תמותה להצדיק באופן הגיוני בתודעתנו את האירועים שהתרחשו ב-1,900 שנים של רדיפות וגלות כואבת, אך מבחינת הקב"ה, כל מה שקרה לנו מוצדק וחיוני. אין ספק שלא נעים להיזכר בקשיים בהיסטוריה שלנו. אולי זאת הסיבה שבגלל ההיסטוריה היהודית היא נושא שלרוב מתעלמים ממנו בבתי ספר יהודיים רבים היום. אך מתחזית על מה שיקרה לעם היהודי, כפי שזו מפורטת בפרשת השבוע, אפשר ללמוד הרבה מאוד למרות הכול.
לא רק התוכן של התחזית הזאת מטיל מורא. גם מידת הדיוק המדהימה בתיאור באירועים שיקרו לעם ישראל מעורר פליאה עצומה. הרמב"ם הכריז לפני כאלף שנים כמעט שאם מישהו היה יכול לחזות ולתאר באופן מדויק אירועים שיתרחשו בעוד מאות שנים, אותו אדם יזכה להכרה כנביא גדול.
מה נאמר 900 שנה אחרי דברי הרמב"ם על הנבואה המפורטת של משה? נבואה שמתייחסת לגורל העם היהודי ולאירועים שימצאו אותו במסעו ההיסטורי בתרבות האנושית? אדם צריך להיות בעל דעה קדומה חזקה במיוחד או להיות נבער ואטום כדי שלא לחוש אימה ותדהמה לנוכח הדברים שמופיעים בפרשת השבוע.
אנחנו עם שונה וקשה. התיאור שלנו כעם כזה בולט כמעט בכל פרשה בתורה. אנחנו צריכים להתחבר להיסטוריה שונה וקשה מאוד. זאת בעצם הסיבה לכך שהפרשה מפורטת כל כך ומתעקשת לתאר את האירועים הקודרים של העתיד היהודי. רוב בני האדם אוהבים להשתלב בסביבתם ולא לפרסם את שונותם וחריגותם. כולנו רוצים הכרה, אך לא כולנו רוצים שיתייחסו אלינו כמו לידוענים, עם כל המטען הפסיכולוגי והרגשי שתמיד נלווה למעמד הזה.
התורה לא מרשה לנו לשכוח ולו לרגע שאנחנו ידוענים על במת האירועים של העולם, לטוב ולפחות טוב. משה מדגיש את האמת הזאת כשהוא מתאר את הקשיים שעם ישראל יצטרך לסבול ולעבור בשנות קיומו בעתיד. במידת הדייקנות של דברי משה אפשר למצוא, באופן אירוני, נחמה מסוימת, מפני שהם מאמתים לנו באופן החי ביותר את הייחוד של העם היהודי ואת אמיתות אמונתו ותורתו.
אך הולם שבסוף הפרשה הזאת הקהילה קמה לחזק ולהתחזק בעיקרי האמונה ובמצוות התורה, להכיר את הסיפור היהודי ולהאמין בו פירושו להתקרב לבורא עולם ולתורתו. כמו שדברי הפרשה הזאת התגשמו במלואם, יתגשמו גם הברכות וההבטחות שמופיעות בתורה בחיינו ובימינו.