פרשת שלח תשע"ד

הסוגיה העיקרית שעולה בפרשת השבוע היא איך ייתכן שכל כך הרבה מנהיגים חכמים וצדיקים לכאורה בעם ישראל עושים טעות כה יסודית בחזון ובשיקול הדעת שלהם ובכך דנים את עצמם ואת האנשים שהם מנהיגים למוות ולחרפה. כל מפרשי התורה מהתלמוד והמדרש והלאה ניסו לפצח את התעלומה הזאת.
תיאוריות שונות, כל אחת נכונה לפי השקפת עולמה, הוצעו בניסיון לתת תשובה לשאלה הקשה הזאת. עם זאת, כמו שקורה פעמים רבות כשאנחנו מנסים לנתח התנהגות או מחשבה אנושית, גם אחרי שכל התשובות נלקחות בחשבון ומתקבלות, השאלה ממשיכה להטריד אותנו. אולי ההבנה הזאת כשלעצמה היא אחד הלקחים הכי חשובים שאנחנו למדים מהסיפור העגום הזה שהתורה מספרת.
בני אדם טועים, אפילו בני אדם דגולים ואצילים. "רבות מחשבות בלב איש". רש"י, שמסתמך על המדרש, מציין שאפילו משה רבנו לא הבין את המצב לאשורו ושלח את ראשי השבטים לרגל בארץ על אף שהקב"ה מעולם לא אמר לו במפורש לעשות זאת והשאיר את ההחלטה לשיקול דעתו.
החיים אינם קומדיה של טעויות אלא טרגדיה של טעויות. לא פעם בהיסטוריה אנחנו שמים לב שאנשים גדולים נוטים לעשות שגיאות גדולות בשיקול הדעת ובמדיניות. כך היה בתקופת בית ראשון עם מלכי יהודה וישראל, וכך היה בוודאי גם בתקופת בית שני עם הצאצאים הצדיקים של בית חשמונאי. דברי ימי עם ישראל בגלות זרועים במשיחי שקר ובהחלטות אוויליות. כאלה הם החיים וכזאת כסילות האדם.
אנחנו לא יכולים לחיות בלי מנהיגות והכוונה, בלי דעה ועצה, אך אנחנו חייבים להיות מודעים תמיד לכך שבני האדם מעצם טבעם אינם יודעי כול, וכבר אין נביאים בקרבנו. משום כך, רצוי תמיד לנהוג בזהירות כשצריך לתת אמון בבני אדם. מחבר ספר תהילים מזהיר אותנו שלא לבטוח בנדיבים, באנשים דגולים וחזקים, ולא ללכת אחריהם בעיוורון, כי גם הם רק בני תמותה ועתידים לשוב לאדמה יום אחד.
עוד לקח חשוב שמופיע בפרשת השבוע הוא שדעת הרוב איננה תמיד הדעה הנכונה. כלב ויהושע חולקים על חבריהם. בני ישראל התעלמו מדבריהם והלכו אחרי דעת הרוב בעניין ארץ ישראל.
יכולת הישרדות של העם היהודי בכל הדורות הייתה טמונה ביכולתו לחלוק על דעת הרוב ולהיפרד מהתרבות השלטת. תרבויות משתנות, ודעות מתחלפות עם הזמן והנסיבות, אך האמת האלוקית קבועה ולא משתנה. הדמוקרטיה מייצגת אמנם את רצון הרוב, אך אפילו הדמוקרטיה טועה לפעמים בעניינים בעלי חשיבות מכרעת.
התורה משמשת כבלם מפני עריצות הרוב. היא מציבה אמת מידה שלפיה אפשר למדוד אירועים ודעות. כלב ויהושע נשארו בחיים והמשיכו להנהיג את העם לארץ ישראל. שאר הזקנים וראשי השבטים, החכמים והסרבנים, נציגי הרוב ותומכי התקינות הפוליטית, אבדו ומתו במדבר.