בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • ראש השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מסכת ראש השנה דף ל"ג

undefined

הרב אורי בריליאנט

י"ב סיוון התשע"ד
2 דק' קריאה 12 דק' האזנה

(לב: משנה שנייה עד לג: במשנה)

א. לא מחללים שבת ויו"ט בשביל שופר

זו ואין צריך לומר זו (מהחידוש הגדול לחידוש הקטן) -

איסור דרבנן – תחום שבת (2000), פיקוח גל אבנים (בידיים – מוקצה),

איסור דרבנן אטו דאורייתא – עלייה באילן ורכיבה על בהמה (שמא יתלוש), שחייה (שמא יעשה רפסודה), חתיכה (גירוד פנימי (מתקן כלי – מכה בפטיש) או מראש הבהמה (קוצר)) בדבר שהוא שבות (משתמש במגל שזה שינוי).

איסור דאורייתא – חתיכה בדבר שהוא איסור תורה (סכין).

למה

  • עשה לא דוחה לא תעשה ועשה.
  • וגם בדרבנן – "כל דתקון כעין דאורייתא תקון" ויש להם כוח לבטל מצווה ב"שב ואל תעשה".

(לג. 6+)

ב. צחצוח השופר

במשנהמים ויין כן, כי זה לא מתקן כלי כי יכול לתקוע גם בלי זה.

דיוק – במי רגליים לא, כאבא שאול שזה לא כבוד למצווה.

(לג. באמצע)

ג. מי שלא מצווה לתקוע

A. קטנים

משנה – 1. אין מעכבים אותם (אפילו שלגדולים אסור מדרבנן לתקוע סתם). 2. מעודדים אותם כדי לחנכם.

גמרא -

ר"א – אפילו בראש השנה שחל בשבת.

(שאז הגדולים לא תוקעים, בכל זאת אפשר ללמד את הילדים בשביל מחר, ולא גזרו שמא יטלטל ולא שזה כמנגן בכלי שיר).

            ברייתאחיזוק והגבלה

                        חיזוק – שמפורש שאפילו בשבת.

                        הגבלה – כי גם בברייתא יש שני משפטים שלכאורה סותרים, ומעמידים כך -

                        "מתעסקין בהן... אפילו בשבת" – לכתחילה – בקטן שהגיע לחינוך.

                        "ואין מעכבין התינוקות מלתקוע בשבת" – בדיעבד - בקטן שלא הגיע לחינוך.

                   ויש שמפרשים כך גם את משנתנו.

B. נשים(פטורות כי זה מצוות עשה שהזמן גרמא. האם בכל זאת יכולות?)

            מדויק במשנה (וכר"י בברייתא לגבי סמיכה) שמונעים אותן

            אך בברייתא (וכרי"ס ור"ש לגבי סמיכה) – לא מעכבים

                        הסבר המחלוקת –        

  1. 1.רש"י – האם מי שפטור ועושה נחשב בל תוסיף (או נראה כבל תוסיף).
  2. 2.מהרש"א – יש איסור שבות לתקוע סתם, וכן אסור לסמוך סתם כי זה עבודה בקודשים,
    והמחלוקת היא כשאישה פטורה ומקיימת - האם היא מקיימת בזה מצווה?

לר"י – לא, וממילא אסור לה,

לרי"ס ור"ש – כן, וממילא מותר לה (ולחלק מהראשונים גם מברכת).

(לג: 2+)

ד. כוונה בתקיעת שופר

אפשר לדבר על 3 רמות של כוונה –

            מתכוון לצאת ידי חובה.

            תוקע לשיר (מתכוון למעשה אך לא לצאת ידי חובה)

            מתעסק (לא מתכוון למעשה)

תזכורת מדף כח –

  1. 1.לא צריך כוונה לצאת ידי חובה, אך כן צריך כוונה למעשה (תוקע לשיר – יצא, מתעסק - לא).
  2. 2.ר' זירא – כן צריך כוונה להוציא אחרים (זה מחלוקת תנאים שם).
  3. מתעסק לא יצא.

במשנה

משמע שתוקע לשיר – יצא, כי מצוות לא צריכות כוונה – כרבא שם.

דחייה לשונית – אולי כשהמשנה כתבה "מתעסק", היא התכוונה גם לתוקע לשיר.

  1. שומע מן המתעסק לא יצא.

משמע ששומע מתוקע לעצמו – יצא,

קשה על ר' זירא!

דחייה – אולי באמת גם בזה לא יצא, והמשנה כתבה "שומע מהמתעסק" פשוט כי דיברה על מתעסק ברישא.

 

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il