בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מבוא למשנת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

מרן הגאון הרב מרדכי אליהו בן מזל זצוק"ל

כ"ה סיוון תשע"ד

תורת ארץ ישראל חלק ב'

undefined

בשביל הנשמה

כ"ה סיוון תשע"ד
4 דק' קריאה
הרמת המוסר הכללי
נִקַּח פְּרָט אֶחָד מֵהָרַעֲיוֹנוֹת הַיּוֹתֵר חֲשׁוּבִים: אֶת הָרַעְיוֹן הַמּוּסָרִי*.
בְּמוּבַן הַמּוּסָר שֶׁל הַיָּחִיד הִנְנוּ מוֹצְאִים אֶת הַצַּד הָעֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ, אֶת הַיְכֹלֶת הַמּוּסָרִית הָאַדִּירָה לַהֲפֹךְ אֶת כָּל רַע לְטוֹב, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל כֹּחַ פְּרָאִי וּמְגֻשָּׁם לְתַכְלִית נִשְׂגָּבָה, מְשֹׁעָרָה* בְּחָכְמָה וַעֲדִינוּת הַנְּשָׁמָה, גַּם בְּכֹחוֹת מַעֲשִׂיִּים וְגַם בְּכֹחוֹת שֶׁל עִיּוּן וּמַחְשָׁבָה.
הַצַּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר לְצַדִּיקִים גְּמוּרִים הוּא לְהַחֲזִיר אֶת הָרַע* לְשָׁרְשׁוֹ הַטּוֹב, וְלַהֲפֹךְ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת הַזָּרוֹת כֻּלָּן לְמַחְשָׁבוֹת נֶאֶצָלוֹת וִיקָרוֹת, קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת.
אֲוִיר חוּץ לָאָרֶץ יָכוֹל רַק לְנַשֵּׂא* אֶת הָרַעֲיוֹנוֹת שֶׁל הַיְחִידִים, לְהָפְכָם אֶל יְסוֹד הַטּוֹב. לְרוֹמְמָם וּלְשַׂגְּבָם* שִׂגּוּב אִישִׁי וּפְרָטִי, אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן אֵין לוֹ כֹּחַ שֶׁל תְּפִישָׂה כְּלָלִית, לָקַחַת עִמּוֹ אֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַזָּרוֹת, הַכֹּחוֹת הַגְּרוּעִים הַפְּסוּלִים וְהַמְגֻשָּׁמִים יוֹתֵר מִדַּאי הַנִּמְצָאִים בִּכְלָלוּתָהּ שֶׁל הָאֻמָּה וּלְהָפְכָם לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
דָּבָר זֶה, עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ זֹאת, אִי אֶפְשָׁר שֶׁתֵּעָשֶׂה אֶלָּא עַל יְדֵי אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ – תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהַנְּשָׁמָה הַכְּלָלִית חָיָה וּמַרְגֶּשֶׁת בְּקִרְבָּהּ. וּמַה נֶּהְדָּר וְנֶחְמָד הוּא הַמַּחֲזֶה, כַּמָּה מַרְחִיב הוּא אֶת הַלֵּב, וְכַמָּה גְּדוֹלָה וּמְכֻפֶּלֶת בִּקְדֻשַּׁת אֱמֶת הִיא הַשְּׁאִיפָה לִרְאוֹת בְּאוֹתָהּ הַתִּפְאֶרֶת כְּשֶׁהָרַע הַכְּלָלִי הוֹלֵךְ וְנֶהְפָּךְ לְטוֹב, כְּשֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת הַזָּרוֹת, הַנּוֹפְלוֹת לֹא רַק בְּלֵב וּבְמֹחַ פְּרָטִי, כִּי אִם בְּלִבָּהּ וּבְמֹחָהּ שֶׁל כְּלָלוּת הָאֻמָּה לְכָל צְדָדֶיהָ, אוֹתָן הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁנּוֹטְלוֹת אֶת זִיו חַיֶּיהָ*, שֶׁמְּטַמְּאוֹת אֶת נִשְׁמָתָהּ, כְּשֶׁהֵן עַצְמָן מִתְהַפְּכוֹת לְאוֹרָה וְלִגְדֻלָּה, לִקְדֻשָּׁה וְלִבְרָכָה "מְרִירוּ לִמְתִיקָא* וַחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא"! (הקדמה לזוהר ד.).
עַתָּה בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁל תְקוּמַת הַיַּהֲדוּת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל-יָדָהּ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בַּעֲבוֹדַת הַתְּחִיָּה הַמִּתְעוֹרֶרֶת בָּאֻמָּה יֵשׁ עֲבוֹדָה כַּבִּירָה, שֶׁתּוֹצְאוֹתֶיהָ גְּדוֹלוֹת מְאֹד. עַתָּה יָכֹף הַהֶכְרֵחַ* לְהָשִׁיב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַמַּצָּבִים שֶׁל הָאֻמָּה, הַחָמְרִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים.
(מאמרי הראיה א, תורת ארץ ישראל)
___________________________________
הָרַעְיוֹן הַמּוּסָרִי – שהאדם צריך להיות מוסרי. מְשֹׁעָרָה – משוערת, מחושבת על פי חכמה ועדינות הנשמה של הפרט. לְהַחֲזִיר אֶת הָרַע וכו' – למצוא את שורשי הרע ולגלות שהם בעלי תוכן חיובי אותו יש להפנות לכיוון הנכון. לְנַשֵּׂא – לרומם. לְשַׂגְּבָם – להעלותם למדרגה נשגבה ועליונה. זִיו חַיֶּיהָ – אור החיים וטעמם. מְרִירוּ לִמְתִיקָא וכו' – הופכים מר למתוק וחושך לאור. יָכֹף הַהֶכְרֵחַ – המציאות העולמית מכריחה אותנו להשיב לארץ ישראל את האומה בשלימות חייה.



ביאורים
בפסקה הקודמת הרב קוק ניסח את אחד ממרכזי החידוש של תורת ארץ ישראל – הדאגה לתיקון החברה והעם כולו ולא רק לתיקון היחיד. בפסקה הזו הרב קוק מדגים את העיקרון הזה, על ידי הרעיון של המוסר.
תכלית המוסר היא לכוון את כוחות החיים של האדם, ולתת לכל אחד מהם אפיק חיובי שהוא יוכל לבטא בו את עצמו. לכל אדם יש מגוון של כוחות ויצרים. הוא מחפש הנאות, כבוד, ומעמד חברתי. באופן טבעי הם עלולים לגרום לו להתנהג בצורה אנוכית וגסה. בעזרת המוסר הוא מסוגל קודם כל לרסן את התפרצות הרגשות הזו ולמנוע את ההשפעה שלה. אבל יותר מזה, הוא יכול גם לנצל את האנרגיות הללו למטרות נעלות ולהשתמש בהם באופן מושכל וראוי. התשוקה להנאה יכולה לדרבן אותו ללימוד תורה מעמיק שבו הוא יחוש חוויה רוחנית ואינטלקטואלית. הרדיפה אחר הכבוד יכולה להביא אותו למבט חיובי על עצמו שילמד אותו עד כמה הוא שווה בזכות עצמו, ואינו זקוק לאישור מהחברה.
את השינוי הזה יכולה לחולל גם תורת חוץ לארץ, כי הוא נוגע רק לאדם הפרטי. אבל כשעוברים למישור הלאומי ופוגשים את הכוחות ההרסניים והשליליים שנותנים את הטון בחלקים מעם ישראל, ישנה מבוכה. אפשר לזהות את הקלקול, להצביע עליו בבירור ולהתרחק ממנו. אבל כדי לתקן אותו אנחנו זקוקים לתפיסה עמוקה ומקיפה, שקיימת רק בתורת ארץ ישראל. תורת חוץ לארץ נאלצת לעשות הפרדה בין 'צדיקים' ל'רשעים'. לתורת ארץ ישראל יש עין טובה שלא פוסחת על אף אחד, והיא מקנה לה את התעוזה לגלות ש'ועמך כולם צדיקים'.
את עילוי הכוחות והכוונתם לייעודם שנעשה במעגל האישי, תורת ארץ ישראל משקפת במעגל הלאומי. היא אינה נבהלת מהכפירה המתפשטת בחוגים רחבים של האומה, אלא רואה בה תביעה לאמונה שמעצימה את החיים ואינה מחלישה אותם. היא אינה נרתעת מול החומרנות שממלאת את החברה אלא רואה בה הזדמנות לצקת תוכן וקדושה גם בעיסוקים גשמיים.

הרחבות
•מה בין תורת ארץ ישראל לתורת חו"ל
תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהַנְּשָׁמָה הַכְּלָלִית חָיָה וּמַרְגֶּשֶׁת בְּקִרְבָּהּ. הרב קוק מצביע על הבדל נוסף בין תורת ארץ ישראל לתורת חו"ל – בהירות הלימוד בארץ ישראל גדולה, "ההבנה היא מוסברת מתוך השקפה פנימית ואין צורך כל כך באריכות בירורים" [אגרות הראיה, קג], ולכן "עיקר תורה במקור קדושתה היא בארץ ישראל, ואין תורה כתורת ארץ ישראל, ויש בה מסגולת כלי ראשון להשפיע אור רוח הקודש, עד כדי עזרה מעשית לנתוח הלכה, בצירוף (זיכוך) השכל הלמודי" [ארץ צבי עמ' 186], בשונה מלימוד התורה בחו"ל שבעקבות חסרון האורה דורש בירור מעמיק וקשה: "אבל ביחש למתת אלוהים של השכל בתורה לפי היגיעה זאת היא ברית כרותה לישראל בכל מקום שהם, ויגעתי ומצאתי תאמין" [ארץ צבי, שם] (הבדל זה ניכר בין התלמודים – הבבלי ארוך ומפולפל והירושלמי קצר ותמציתי). אכן דווקא הבירור המעמיק בונה קומה משמעותית בהכרות עם פרטי תורה. זו הסיבה שעל ידי הליבון השכלי, בצירוף קדושתה של ארץ ישראל. מתבהר הלימוד ומגיע לעומקים גדולים יותר. ביטוי לכך נמצא בדברי רבא האומר שתלמיד אחד העולה מבבל לארץ ישראל עדיף משני תלמידי חכמים בארץ ישראל [כתובות עה.].
שאלות לדיון
נראה שיש רבים הלומדים תורה בארץ ישראל ואינם מצליחים לרומם את כל כוחות החיים כפי שמתאר הרב קוק. כיצד ייתכן הדבר?
האם על ידי תורת ארץ ישראל ניתן לרומם את הזרמים הפוסט-ציוניים שקיימים כיום?

לעילוי נשמת מרן הגאון הרב מרדכי אליהו בן מזל זצוק"ל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il