בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מבוא למשנת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

צבי נחמיה ב"ר שלמה זלמן אהרון שור ז"ל

א' תמוז תשע"ד

סובלנות חלק ד'

undefined

בשביל הנשמה

א' תמוז תשע"ד
3 דק' קריאה
גם בדעה האחרת יש אור
כִּי דְּבָרֶיךָ יְשָׁרִים וּבְרוּחַ צֶדֶק וֶאֱמוּנָה טְהוֹרָה נֶאֶמְרוּ. מִכָּל מָקוֹם נָכוֹן לָנוּ לְהַרְחִיב אֶת דַּעְתֵּנוּ, וְלָדוּן לְכַף זְכוּת אֶת כָּל הָאָדָם, גַּם בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְנִפְלָאָה.
לְעוֹלָם לֹא נָכוֹן לִשְׁכֹּחַ, כִּי בְּכָל מִלְחָמָה מִמִּלְחֲמוֹת הַדֵּעוֹת, אַחֲרֵי שֶׁהַתְּסִיסָה עוֹבֶרֶת, מוֹצְאִים הַמְבַקְרִים בְּכָל הַצְּדָדִים גַּם אוֹרוֹת וְגַם צְלָלִים.
בְרוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ד' נֵדַע שֶׁכָּל עֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גֶבֶר וְכָל הֶגְיוֹנֵי רוּחַ אִישׁ וּפָעֳלָם בָּעוֹלָם, בְּחוּג גָּדוֹל אוֹ קָטָן. הַכֹּל עָרוּךְ וּמְסֻדָּר מִקּוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ, לַעֲזֹר לְשִׁכְלוּל הָעוֹלָם וְקִדְמָתוֹ, לְהַזְרָחַת אוֹרוֹ, וְלַעֲדוֹיֵי חֲשׁוֹכָא.
וְאִם שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְאַמְּצִים לִלְחֹם בְּעַד אוֹתָם הַדְּבָרִים הַקְּרוֹבִים לְרוּחֵנוּ, צְרִיכִים אָנוּ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מְכוּרִים בִּידֵי רִגְשׁוֹתֵינוּ וְלָדַעַת תָּמִיד, שֶׁגַּם לָרְגָשׁוֹת הַהֲפוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ יֵשׁ מָקוֹם רָחָב בָּעוֹלָם, וֵאלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ.
וְרַעְיוֹן זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִמְנַע אוֹתָנוּ מִלְּהִלָּחֵם עַל הַקָּדוֹשׁ הָאֱמֶת וְהַיָּקָר לָנוּ, אֲבָל יִמְנַע אוֹתָנוּ מִלִּפֹּל בְּרֶשֶׁת הַקַּטְנוּת, הַזִּילוּתָא וְהַקַּפְּדָנוּת, וְנִהְיֶה תָּמִיד מְלֵאִים אֹמֶץ רוּחַ, מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ וּבִטָּחוֹן בַּד' אוֹהֵב אֱמֶת, אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ.
(אגרות הראיה, אגרת שיד)
___________________________________
גַּם בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְנִפְלָאָה – גם באופן שלימוד הזכות נראה רחוק מהמציאות. הַתְּסִיסָה – המריבה הקולנית והמחלוקת. הַמְבַקְרִים – האנשים שבאים לבדוק את הדברים על בוריים. אוֹרוֹת וְגַם צְלָלִים – דברים טובים ואמתיים ודברים ריקים. בְּחוּג גָּדוֹל אוֹ קָטָן – מחשבות או פעולות שנעשות בידי חבורה גדולה או קטנה. הַכֹּל עָרוּךְ וּמְסֻדָּר – כל התהליכים בעולם מסודרים מאת מסדר הדורות מראש במטרה להעלות את העולם. וְלַעֲדוֹיֵי חֲשׁוֹכָא – להסיר את החושך. מְכוּרִים בִּידֵי רִגְשׁוֹתֵינוּ – שבויים בהסתכלות שלנו, ללא יכולת לקבל תפיסה נוספת. הַזִּילוּתָא – הזלזול.

ביאורים
הרב פותח את דבריו בפסקה זו בחשיבות הכלל לדון כל אדם לכף זכות. החידוש בדבריו הוא שלעיתים, כאשר אנו שוללים דעה, מחשבה, או שיטה רוחנית אנו עלולים להפסיד גם נקודות טובות הגנוזות בתוך אותם דעות. 'הַקַטְנוּת' כפי שהרב מכנה בהמשך הפסקה היא העמדה הנפשית שמקורה בפחד וחשש, ולכן אין בה את אורך הרוח לבחון את הדעה בצורה יסודית. כאשר מחפשים ומוצאים מבעד לחזיון השטחי של הדעות השגויות את מקורן הטוב – מעלים את הגורם שהביא לכך שאנשים נמשכו אחרי דעות אלה. למשל: מהי הסיבה המביאה אנשים להתנגד לדת? הסיבה יכולה להיות המחשבה שהדת כופה את דעתה על האדם ואינה מעניקה לו חופש, או שאולי הסיבה היא בגלל שהדמויות הדתיות איתן המתנגד לדת נפגש היו מושחתות ולא מוסריות, או שהדת נתפסת כפרימיטיבית וחשוכה. הצד השווה המאפיין את כל הסיבות הללו הוא שהן סיבות חיוביות! כלומר: שנאת הדת אינה נובעת ממקור מושחת, אלא מדעה שגויה שיסודה ברצון לחיות חיים חופשיים, מוסריים וישרים, מתוקנים, מתקדמים ונאורים. כאשר ההתמודדות עם כל הדעות הללו תהיה מציאת החיוב שבהן ובירור הקליפה שבהן, נוכל להילחם בצורה טובה יותר ברע שקיים בדעות אלה. מלחמה זו תהיה כעת ממוקדת ברע ולא ברע ובטוב גם יחד.

הרחבות
בהירות התורה
אַחֲרֵי שֶׁהַתְּסִיסָה עוֹבֶרֶת, מוֹצְאִים הַמְבַקְרִים בְּכָל הַצְּדָדִים גַּם אוֹרוֹת וְגַם צְלָלִים. כתב הרב קוק : "זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דוקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואחר כך כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא בטחון להלחם עליה גם כן" [אגרות הראיה א עמ' קסד].
דוגמה לכך היא התמודדותו עם דברי המחקרים על גיל העולם. החוקרים מצאו שהעולם קיים כבר מיליוני שנים, ושבני אנוש היו קיימים מאות אלפי שנים. רבים ראו בכך איום על תורתנו, שסוברת שהעולם נברא לפני ה' אלפים ותשע"ד שנים.
מעניין להתבונן בסדר בו ענה הרב קוק. ראשית, הוא מסביר מדרשים מסוימים באופן שיכולים להתאים עם ההשערות, ו'מודה במקצת' לדברים. לאחר מכן, הוא מסביר שאי אפשר להבין את מעשה בראשית כפשוטו, ואם כן אין שום סתירה בין המדע לבין התורה. רק לבסוף, לאחר שתורצו הקושיות – דחה אותם מכל וכל, בטענה שלמחקרים אין בסיס מוכח והם השערות בלבד [אגרות הראיה א עמ' קה-קו].
עולה מכאן יסוד חינוכי חשוב: אין לשלול מתוך רתיעה. רק לאחר שיש תשובות, שאפשר ליישב בהן את הדעת – ניתן לשלול לגמרי דעה זרה.

שאלות לדיון
האם נכון לדון לכף זכות גם את דעותיהם של רוצחים, גנבים ואנשי מאפיה? הרי זו גם דעה!
האם גם במלחמת הדעות שבין היהודים לאנטישמיים ניתן למצוא "צְלָלִים" בשני הצדדים?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il