בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

לרדת אל העם

ר' יששכר תמהה על בקשת רבו הוא אינו יודע כי כוחות אחרים ניטעו בו ברגע שביקש רבו את עזרתו, רגיל הוא להתבטל בפני רבו; התפילה אינה צריכה בהכרח להיות תפילה בכוונות גדולות. גם תפילה מתוך תחושה אמיתית של צער יכולה להושיע.

undefined

הרב אריה הנדלר

אב תשס"ד
3 דק' קריאה
ר' יששכר בער מרדושיץ היה תלמידו של היהודי הקדוש מפשיסחה. פעם אחת כשהלך ר' יששכר בער הצעיר לעיר פשיסחה אל רבו היהודי הקדוש, עלה על הר אחד שלפני העיר. שמע קול צעקה ובכי עולה מלמטה. לא היה ספק בלבו שהקול בוקע מבית רבו. נתבלבל וירד במרוצה. כשראהו היהודי הקדוש סיפר לו בבכי שבנו החולה הולך למות. הביא את הילד מתוך העריסה והניחו בזרועותיו של התלמיד.

"אנו אובדי עצות", אמר, "אבל אתה באת למועד הנכון, קחהו אליך ויודע הנני שתחזירנו לנו בריא". במבוכה שמע יששכר בער את דבריו. מעולם לא עשה דבר מעין זה ומעולם לא הרגיש בקרבו כוחות בלתי שכיחים. אבל שמע בקול רבו, לקח את הילד, הניחו שוב בעריסה והיה מנענע אותה, ובשעת מעשה שפך את נפשו לפני השם. כעבור שעה יצא הילד מכלל סכנה.

עולם הפוך עולה מתוך הסיפור. התלמיד, הצעיר חסר הניסיון, פועל את מה שהרבי הזקן אינו יכול לפעול. היפוך זה מתבטא לכל אורך הסיפור: ר' יששכר בער הולך אל רבו. הוא עולה על הר, וקול הבכי נשמע מלמטה. התלמיד נמצא למעלה ואילו הבכי מבית רבו מגיע מלמטה. הבדלי הגבהים הגיאוגרפיים מסמלים הבדלי מעמדות רוחניים. התלמיד הצעיר נמצא בראש ההר, בעוד השבר, הבכי והצעקה באים ממרגלות ההר, מבית רבו.

התלמיד ששומע את הצעקות מתבלבל ויורד במרוצה. הוא עדיין אינו מבין כי משהו בו השתנה, כי ניתנו לו כוחות המעמידים אותו על ההר. התלמיד אינו מבין עדיין כי הוא יכול לפעול את הפעולה להצלת חיי הילד. הוא יורד מן ההר אל בית רבו. קטן הוא בעיניו. מתבטל הוא אל רבו.

הרבי נמצא במצב של בכי, אובד עצות. אדם בתוך הכאב וצרה איננו מסוגל לעזור לעצמו. התלמיד בא מבחוץ, והוא מסוגל לאסוף את עצמו ולהתפלל כפי שצריך להתפלל. הרבי חש בדבר, ומפקיד את התפילה על בנו בידיו של תלמידו הצעיר. יש כאן מעין מעמד של הסמכה, שבו הרבי הזקן מסביר לתלמידו הצעיר כי הגיע הזמן לקחת את האחריות על כתפיו. כעת הוא זה שצריך להתפלל בעד אחרים.

הירידה של התלמיד מן ההר לבית הרבי מקבלת כאן משמעות חסידית עמוקה: כשחטא ישראל בחטא העגל פונה הקב"ה אל משה ואומר לו: "לך רד כי שחת עמך". החסידות דרשה מן הצדיקים לרדת אל העם. להיות קשוב לצרותיו, להתייחס לבעיות הקטנות שמראש ההר נשמעות לעתים חסרות ערך.

בסיפורנו, התלמיד יורד מן ההר, ורבו, היהודי הקדוש, אומר: "באת למועד הנכון". הנה כי כן, הגיע הזמן להתגלות. הגיע הזמן לפעול ישועה בתפילה, לעזור לאחרים מתוך הבנה וראייה של מצוקתם.

כאן עושה ר' יששכר בער את פעולת החניכה שלו כצדיק פועל ישועות. הוא מתפלל והילד מבריא. עלינו לשים לב לדרך שבה נולדת התפילה הזו: ר' יששכר בער איננו מבין מה רבו רוצה ממנו; הוא איננו רבי. מעולם לא חש שיש לו יכולת לרפא חולים, ואם כן מה רוצה ממנו הרבי?! יחד עם זאת, חזקה עליו מצוות הרבי להושיע את הילד.

מכאן ואילך הוא פועל בצורה הטבעית והבסיסית ביותר שיכול אדם לפעול: הוא מניח את התינוק בעריסה ומנענע אותה, ובשעת מעשה שופך את שיחו לפני ה'. ר' יששכר בער יורד מן ההר. הוא חש את כאבו של התינוק. הוא חש את כאבה של המשפחה כולה, של רבו היהודי הקדוש מפשיסחה. מתוך תחושות אמיתיות ופשוטות אלו הוא שופך את תפילתו לפני קונו.

התפילה אינה צריכה בהכרח להיות תפילה בכוונות גדולות. גם תפילה מתוך תחושה אמיתית של צער יכולה להושיע. ואכן, התפילה הפשוטה הזו פעלה את פעולתה. מעמד החניכה, שבו מתוודע ר' יששכר בער עצמו לכוחותיו לעזור לאנשים אחרים, הסתיים.

חותם פעולה זו מלווה את ר' יששכר בער מראדושיץ בכל הליכותיו. כפי הידוע לנו היה ר' יששכר בער בעל מופת שאוזנו קשובה כל ימיו לצרותיהם של ישראל, ומתוך כך פעל עבורם ישועות.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il