"בַּעַל מִלְחָמוֹת זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְּהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ".
א
כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם מִתְעוֹרֵר כֹּחַ מָשִׁיחַ.
אורות המלחמה
הרב מעניק לנו מבט חדש על המלחמה. במבט הפשוט, מלחמה היא צרה גדולה מאוד. ישנם הרוגים, פצועים, נזקים ממוניים וקשיים נוספים. בכל זאת, קורא הרב לפרקים אלו בשם "אורות המלחמה". חז"ל רואים את המלחמה כדבר שיש בו גם צדדים של אור. ריבונו של עולם הוא "בעל מלחמות" 1 , והרי "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" 2 . על כן, אם ישנן מלחמות בעולם, ודאי יש להן תפקיד. ומאחר ומלחמה היא דבר כללי וגדול מאוד, אף התפקיד שלה הוא תפקיד כללי. לפיכך, אומר כאן הרב, כאשר יש מלחמה גדולה בעולם, מתעורר כחו של משיח. העולם מתחיל להשתנות, וכל שינוי הוא לטובה.

עֵת זָמִיר הִגִּיעַ, זְמִיר עָרִיצִים, הָרְשָׁעִים נִכְחָדִים מִן הָעוֹלָם וְהָעוֹלָם מִתְבַּסֵּם, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַיְחִידִים הַנִּסְפִּים בְּלֹא מִשְׁפָּט, שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּהְפֵּכָה שֶׁל שֶׁטֶף הַמִּלְחָמָה, יֵשׁ בָּהּ מִמִּדַּת מִיתַת צַדִּיקִים הַמְכַפֶּרֶת, עוֹלִים הֵם לְמַעְלָה בְּשֹׁרֶשׁ הַחַיִּים וְעַצְמוּת חַיֵּיהֶם מֵבִיא עֵרֶךְ כְּלָלִי לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה אֶל כְּלַל בִּנְיַן הָעוֹלָם בְּכָל עֲרָכָיו וּמוּבָנָיו.
מיתת רשעים וצדיקים
מלחמה גורמת לכך שרשעים נכחדים מן העולם וממילא העולם מתבסם. מסתלקת הזוהמא הרוחנית, הרשעות, והריח החיובי מתחיל להיות ניכר.
אך סוף סוף בשטף המלחמה מתים אנשים נוספים. צדיקים נספים בלא משפט. מסביר הרב, שגם לכך יש תפקיד. אכן, צדיקים אלו לא צריכים היו להיענש במיתה, אלא שמיתתם מהווה מעין קרבן כפרה. הגמרא 3 לומדת זאת ממרים - "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת". וקשה, שהלא פרה אדומה איננה מכפרת כי אם מטהרת מי שנטמא. ומבארים תוספות 4 על פי דברי המדרש, שכשם שאמא מנקה אחר ילדהּ המלכלך, כך פרה אדומה מכפרת על חטא העגל, בן הפרה. על כל פנים, לומדים חז"ל שאף מיתת צדיקים מכפרת.

חז"ל אומרים, שהזמן הטוב ביותר לשוב בתשובה הוא יום המיתה, "שוב יום אחד לפני מיתתך" 5 . כשהגוף שב אל ריבונו של עולם, התשובה השלמה היא על ידי כך שישוב האדם בתשובה גם באופן רוחני. כך כל מהותו שבה אל ריבונו של עולם, פיזית ורוחנית 6 . המהר"ל 7 מסביר שיש משמעות לכך שגדליה בן אחיקם נהרג דווקא בעשרת ימי תשובה. כיון שאלו ימי תשובה, אלו ימים שהצדיקים מתרוממים מעלה, ואם כן יש למיתת הצדיקים משמעות של כפרה. כיצד פועלת מיתתם בעולם? מסביר הרב שהצדיקים עולים אל "שֹׁרֶשׁ הַחַיִּים וְעַצְמוּת חַיֵּיהֶם מֵבִיא עֵרֶךְ כְּלָלִי לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה אֶל כְּלַל בִּנְיַן הָעוֹלָם בְּכָל עֲרָכָיו וּמוּבָנָיו". כלומר, על ידי מיתת הצדיקים, ישנה התגברות של הופעת חיים במקור, בשורש החיים, ומשם הם מתפרצים חזרה אל המציאות.
גיזום ענפי העץ מביא לגידול משמעותי בכוח הצמיחה של העץ. טבע העץ הוא כך, שבחורף כל כח הצמיחה של העץ יורד חזרה אל השורש, והענפים מרוקנים מכוחם. אז זהו זמן הגיזום, שמכוחו יכולים אחר כך לפרוץ הענפים ולגדול יותר ממה שהיו לפני הגיזום. כך גם באופן רוחני. מצד אחד, נכרתת הרשעה, ומצד שני, כוחות החיים השבים למרכז, יוצרים תסיסה עם כוחות חיים נוספים בתוך אוצר החיים האלוקי. התסיסה מביאה להתעצמות ולהתפרצות של שפע אל בניין העולם בכל ערכיו ומובניו.

וְאַחַר כָּךְ כְּתֹם הַמִּלְחָמָה מִתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם בְּרוּחַ חָדָשׁ וְרַגְלֵי מָשִׁיחַ מִתְגַּלִּים בְּיוֹתֵר,
העולם מתחדש
אחר כל מלחמה, העולם אינו רוצה לשוב אל מצבו הקודם, אלא להשתנות, להתחדש. ניתן לראות זאת במציאות. אחרי מלחמת העולם הראשונה, החלו לנשוב בעולם שאיפות לאחדות. כך קם ארגון האומות המאוחדות במטרה להשפיע שלא תהיינה עוד מלחמות. אמנם, מלחמת העולם השנייה לא נמנעה, אך זו הייתה המגמה. כך גם אחר מלחמת העולם השנייה, העולם השתנה מאוד לטובה ביחסים שבין העמים. אין פותרים בעיות בכוח, אלא נלחמים באלו שחושבים שניתן לפתור בעיות בכוח. כך מנסים היום למנוע את הנסיונות של איראן ועיראק לנהל את העולם בכוח.

כשיש זעזוע, אנשים חושבים שאם כבר הייתה יציאה מהסדר, כדאי לשוב לסדר טוב יותר. זהו טבע שטבע הקדוש ברוך הוא בעולם. צא וראה מה קרה בעקבות רעידת האדמה בתורכיה. נהרגו שם אלפי אנשים ונהרסה עיר שלמה. היום עומדת במקומה עיר פאר חדשה. כאשר בית נהרס לא בונים את אותו בית פעם נוספת, אלא בונים בית חזק ונוח יותר.

וּלְפִי עֶרְכָּהּ שֶׁל גֹּדֶל הַמִּלְחָמָה בְּכַמּוּתָהּ וְאֵיכוּתָהּ כָּכָה תִּגְדַּל הַצְּפִיָּה לְרַגְלֵי מָשִׁיחַ שֶׁבָּהּ. מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁו צִפִּיָּה נוֹרָאָה גְּדוֹלָה וַעֲמֻקָּה יֵשׁ בָּהּ, מְצֹרָף לְכָל גִּלְגּוּלֵי הַזְּמַנִּים וְהוֹרָאַת קֵץ הַמְגֻלֶּה שֶׁל הִתְיַשְּׁבוּת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
גאולת ישראל
עם ישראל התקדם בדרך גאולתו בכל מלחמה. וכל התקדמות היא בחינה של משיח. בתום מלחמת העולם הראשונה ניתנה הצהרת בלפור, בה הוענק המנדט על ידי האומות להקים את המדינה היהודית בארץ ישראל. אחר כך החלו לחצים של ערבים שהביאו לקריעת עבר הירדן, ולחצים נוספים הביאו להחלטה לבצע חלוקה בארץ. מכל מקום, ההכרה הזו באה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אחר מלחמת העולם השנייה הוקמה מדינת ישראל. אמנם רק בחלק מארץ ישראל, אבל ההחלטה הכללית באה אחרי אלפיים שנות גלות. המלחמה עשתה שבר עצום בעם ישראל, אך גם זעזעה את כל העולם והביאה לתחילתו של שלטון יהודי בארץ ישראל. רואים ממש עין בעין, שריבונו של עולם "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות".

המתח טרום מלחמת ששת הימים
"אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח" 8 . בתהליך הגאולה מתגלים קודם רגליו של משיח. לפני מלחמת ששת הימים, הייתי נוכח ביום העצמאות בו צעק הרצי"ה מקירות ליבו - "איפה יריחו שלנו? איפה שכם שלנו?" 9 . למחרת, נכנסו המצרים לסיני והחל המתח לקראת מלחמה. המתח נמשך שלושה שבועות, מיום העצמאות עד כ"ו באייר - אז פרצה המלחמה. היה מתח עצום, כיון שהמצרים ביטלו את ההסכם שנחתם עימם עשר שנים קודם לכן, והכניסו עוד ועוד כוחות לסיני. כל העם התגייס למילואים. חשבו שיהיו נפגעים רבים במלחמה הזו. התלמידים ביקשו מהרצי"ה לדבר על המצב. בא הרצי"ה ואמר, שמלחמה היא דבר טוב - להיפך מכל מה שחשבו. כולם אמרו, בעזרת ד' נתגבר, ד' יעזור, אך לא רצו שתהיה מלחמה. ואילו הרצי"ה הציג גישה הפוכה לחלוטין, "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות" 10 . כך הסדר, ממלחמות צומחות לבסוף ישועות. הרצי"ה שינה את כל החשיבה. שמחתי לשמוע הסתכלות שונה, גדולה. ואכן, לא עבר שבוע וראינו כמה הוא צדק. ירושלים, סיני וכל מרחבי יהודה ושומרון נכבשו.
מלחמה היא מעין ניתוח. היא איננה מכה ללא תכלית. מכה היא כואבת וחבל שניתנה, ואילו ניתוח כואב אך מרפא. זהו טיפול עמוק, יסודי וחודרני, אך בסופו של דבר הוא עושה תיקונים גדולים מאוד, "ד' איש מלחמה" 11 . בוודאי הכל מכוון למגמה האלוקית של העולם ולגאולתם של ישראל. הדברים שאמר הרצי"ה הם בדיוק מה שאומר כאן הרב. הרצי"ה החייה את הדברים, וחי אותם בעצמו.

בְּדֵעָה גְּדוֹלָה, בִּגְבוּרָה עֲצוּמָה, וּבְהִגָּיוֹן עָמֹק וְחוֹדֵר, בִּתְשׁוּקַת אֱמֶת וּבְרַעְיוֹן בָּהִיר, צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת הַתֹּכֶן הַנִּשָּׂא שֶׁל אוֹר ד' הַמִּתְגַּלֶּה בִּפְעֻלָּה נִפְלָאָה בַּעֲלִילוֹת הַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ בְּייחוד. "בַּעַל מִלְחָמוֹת זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְּהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ".

גבורה והגיון עמוק
ההתבוננות הזו דורשת גבורה. יש צורך בעוצמות נפשיות רוחניות על מנת לקבל את הקשיים ולראות את הצדדים הטובים שביסורים. מבט כזה יכול להתקבל רק על ידי עמקות גדולה מאוד המאפשרת לראות לטווח ארוך את התיקון שבזעזוע. עם ישראל עומד במרכז העולם, וכשיש מאורעות כה גדולים ועצומים, ודאי הדבר נוגע לגאולתם של ישראל.

בכל יום אנו אומרים את התפילה הזו. כאן הדברים נאמרים מתוך המלחמה. זהו לימוד גדול מאוד. כל הקשיים שאנו עוברים היום, המאבקים בינינו לבין הגויים, מתישים מאוד, מכבידים ומקשים עלינו. ואף יש לנו צער על כך שאין בנו הכוחות להדוף את הרשעות של הרשעים המנסים לפגוע בנו ובשלטוננו בארץ ישראל. אך כל זה, כמו אז, מעורר ציפייה עמוקה לגאולה. הקשיים הללו הם קשיים בונים. התמודדויות מחייבות אותנו להתעלות ולגלות כוחות נוספים. ככל שההתמודדויות גדולות יותר בעוצמתן ומתמשכות זמן רב יותר, הן עתידות להביא תוכן גדול וחדש בשלבי הגאולה. לא תמיד אפשר לראות את הדברים. בזמן המלחמה, בדרך כלל רואים רק את הצרה, אך לאחר מכן מתברר שהזעזוע היה זעזוע בונה. יש להסתכל, כדברי הרב, בהגיון עמוק וחודר.

אנו כבר נמצאים בתוככי תהליכי הגאולה., יותר מאתחלתא דגאולה. האתחלתא הייתה בזמן האר"י הקדוש ונמשכה בזמן הגר"א. מאז התקדמנו הרבה. עוד מעט, ורוב העם היהודי יהיה בארץ ישראל. הקשיים מתגברים. "קליינע אינגלעך קליינע צורעס, גרויסע אינגלעך גרויסע צורעס" - "ילד קטן - צרות קטנות", יש לו נזלת, הוא משתעל. "ילד גדול - צרות גדולות". הוא רוצה לבלות, לצאת מהבית, לקחת את המכונית, וכן הלאה. גם עם ישראל, כאשר היה ילד קטן, "ילד שעשועים" 12 , קשייו היו קטנים. וככל שהעם גדל הקשיים גדלים, "מרבה נכסים מרבה דאגה" 13 .


ז
מִתְגַּלֶּה בִּכְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל צִבְעָהּ הָעַצְמִי, הוֹלְכִים הַכֹּחוֹת וּמִתְפַּתְּחִים, הוֹלֶכֶת וְשָׁבָה לָהּ הַחָכְמָה, הַגְּבוּרָה הַיֹּשֶׁר וְהַטָּהֳרָה הַפְּנִימִית, הוֹלֶכֶת הָאֻמָּה וְנִבְנֵית, מִתְתַּקֶּנֶת הִיא לִגְאֻלָּתָהּ, גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, פּוֹרַחַת הִיא בְּיִפְעַת תִּפְאַרְתָּהּ.

זו המציאות
הרב מתאר את המציאות כפי שהוא רואה אותה. הרב רואה שכנסת ישראל מתגלה בצבע העצמי שלה. כנסת ישראל מתחילה לגלות את עצמיותה. ישנה פריחה והתקדמות במהלכי גאולת ישראל. לכאורה, יש לשאול, הרי בפועל אנו רואים בעיקר צרות וקשיים. לכך מתייחס הרב בהמשך.

מִתּוֹךְ הֲמוֹן גַּלֵּי הַצָּרוֹת הָעוֹבְרִים עָלֶיהָ, מִכָּל הַגּוֹיִים, מִכָּל הַנְּפוּצוֹת, הִיא מַכְנִיסָה הוֹן רַב דֵּעָה וּמְעוֹף הַבָּטָה לַמֶּרְחַקִּים וּמוֹסִיפָה אֶת הַצְּדָדִים הַטְּהוֹרִים שֶׁמִּבַּחוּץ עַל רְכוּשָׁהּ הָעַצְמִי. קִנְאַת עַם מִתְגַּבֶּרֶת, הַכָּרַת עַצְמוּתָהּ מִתְגַּדֶּלֶת. הִיא יוֹדַעַת כְּבָר שֶׁיֵּשׁ לָהּ אֶרֶץ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂפָה, סִפְרוּת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ צָבָא – הִיא הִתְחִילָה לְהַכִּיר בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם זוֹ. וְעַל כֻּלָּם יוֹדַעַת הִיא, שֶׁיֵּשׁ לָהּ אוֹר חַיִּים מְיֻחָדִים, שֶׁהֵם מְעַטְּרִים אוֹתָהּ וּמְעַטְּרִים אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל־יָדָהּ, וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה יַחַד יוֹדַעַת הִיא אֶת חָסְנָהּ כִּי עֹז לָהּ בֶּאֱלֹהֵי אֱמֶת.

התפתחות עמוקה
אף הצרות עוזרות להתקדמות, שכן הן ממרקות. גם הפיזור של עם ישראל בכל הארצות, יש לו צד של מעלה. כך יש לו אפשרות לקבץ מעלות מעמים שונים. בחוץ ישנם הנהגות טובות, מדעים חשובים, שעם ישראל מאמץ בדרכו. עוד רואה הרב את ההתעוררות הלאומית בישראל, את השאיפה לארץ ישראל ההולכת ומתגברת, והשאיפה לחידוש השפה העברית. כל אלו מראים שהגענו להכרה שיש לנו ארץ ושפה. ובמלחמת העולם, בהקמת הגדוד העברי, יש לנו גם צבא. אמנם כל אלו היו בשלב התחלתי, אבל הרב כבר ראה את כל ההמשך העתיד לצמוח מגרעינים ראשוניים אלו.

ראייה עמוקה
הרב מתאר מה שראה לנגד עיניו, מה שרבים אחרים לא ראו. הרב רואה את העומק הטמון בכל תופעה. הכל מתוך מבט עמוק של אמונה גדולה, שריבונו של עולם מנהל את עולמו, ומתוך הכרה פנימית מהו תפקידו של עם ישראל ומהי משמעותה של כל תופעה המתרחשת בעם ישראל. אחר שלומדים את יסודות התורה, ולומדים מהי סגולת ישראל ומהו מקומו של עם ישראל בעולם, ומתבוננים בתופעת ההתעוררות של עם ישראל לשוב אל ארצו, יכולים לראות התפתחות נפלאה. יש יותר חכמה, יותר גבורה, יותר יושר, יותר טהרה פנימית ושאיפות מוסריות חדשות. ר' יהודה גרשוני 14 , גאון בכשרונותיו, מהמיוחדים שבתלמידי ישיבת מרכז הרב, סיפר באחד מימי ג' אלול, שהרב היה הולך בסימטאות החרבות של ירושלים ורואה כיצד הן נבנות. נפשו הייתה מתרחבת ומתפעמת למראה ההתפתחות. ר' יהודה לא הבין ממה התפעל הרב. הרב ראה דברים אחרים. אלו לא היו דמיונות, כי אם עומק המציאות. מי שיודע מהי גאולת ישראל, יודע שכל צעד קטן הוא דבר עצום. מתוך הידיעה אודות עניינו של משיח, ואודות גודל המהפכה העולמית שתיגרם בעקבותיו - כל סימן קטן במציאות נהיה בעל חשיבות עצומה, שכן הוא מגלה מגמה אדירה ועליונה. עלינו ללמוד מהרב להסתכל כך על המציאות, בעומק.

ט
בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְמוֹטֵט כָּעֵת לְרַגְלֵי הַסְּעָרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁל חֶרֶב מְלֵאָה דָּם, דּוֹרֵשׁ הוּא אֶת בִּנְיַן הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית. בִּנְיַן הָאֻמָּה וְהִתְגַּלּוּת רוּחָהּ הוּא עִנְיָן אֶחָד, וְכֻלּוֹ הוּא מְאֻחָד עִם בִּנְיַן הָעוֹלָם, הַמִּתְפּוֹרֵר וּמְצַפֶּה לְכֹחַ מָלֵא אַחְדוּת וְעֶלְיוֹנִיּוּת, וְכָל זֶה נִמְצָא בְּנִשְׁמַת כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל.

הפתרון למלחמות
העולם מתמוטט. כיצד ניתן לבסס את בניין העולם? ישנה דרך אחת בלבד, והיא "בִּנְיַן הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית". כל ההרס והחורבן נובעים מכך, שעם ישראל אינו תופס את מקומו המתאים בעולם. הרב רואה במצב ההתמוטטות דרישה לתיקון אמיתי. אם יש בעולם זעזועים יש לחזק את הדברים בשורש, וכל רגיעה אחרת היא מלאכותית, ולא תחזיק מעמד. ניתן לעשות הסכמים חדשים ופשרות חדשות בין העמים, אך לא זה הפיתרון. פיתרון כזה יוביל להתמוטטות נוספת ומלחמות חוזרות. יש להגיע לפיתרון שורשי לשאלת המלחמות. אם כן, מוכרח הדבר, ששורש ההרס הגדול הוא בדבר הקשור לבסיס העולם, למה שמחזיק את העולם. הצדיק הוא יסוד העולם 15 . "ועמך כולם צדיקים" 16 , האומה הישראלית היא יסוד קיום העולם. הפיתרון הוא הופעת עם ישראל, הופעת רוח ישראל, דבר ד' בעולם. לא די בבניין האומה באופן חיצוני, ככל העמים, אלא הכל תלוי בהתגלות רוח האומה הפנימית.

דור הסיכום
בכל דור ודור האומה מתגלית בגוון מסוים. לכל דור ישנה עבודת ד' המיוחדת לו, פן ייחודי בתורה. דור הגאולה הוא דור הסיכום. בדור זה מופיעה עבודת ד' הכוללת את כל הגוונים שבכל הדורות. לא עוד כל שיטה עומדת כחטיבה בפני עצמה - מוסר, חסידות והתנגדות. יש לקחת את העושר שבכל ההופעות הרוחניות ולגלות אותן בהרמוניה. האגדה, ההלכה, הפלפול, המדרש והפשט אינם חלקים נבדלים אלא מאוחדים. כמובן, ההופעה השלמה איננה מטשטשת את הגבולות ומערבבת בין החלקים, אלא כל גוון מופיע כחלק מפסיפס שלם של הופעת האומה לכל גווניה. זהו עניינו של דור הגאולה. כך גם תופיע האומה לא רק בשלמותה הרוחנית, כי אם אף בשלמותה הלאומית, עם כל כוחות האומנות, הכלכלה והמדע, עם כל גווני הרוח והחומר כאחד. נשמה גדולה זקוקה לגוף גדול.

כמובן, ההופעה השלמה של עם ישראל קשורה עם ההופעה השלמה של העולם כולו. מגמת הגאולה האחרונה איננה רק תיקון עם ישראל אלא תיקון העולם כולו. ישנם אנשים, ששאיפתם היא לתקן את סביבתם בלבד. ניתן להרחיב את המגמה, ולתקן את כל עם ישראל השוכן בארץ. וניתן להרחיב יותר את המגמה, ולתקן את היהודים בכל העולם. המגמה השלמה, התכלית, היא תיקון העולם כולו. ממילא, אם יש זעזוע בעולם, יש צורך בגילוי נשמת האומה הישראלית הקשורה עם כל העולם.

היכן אחדות ישראל?
אנו לא רואים כל כך את האחדות בעם ישראל, "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" 17 . בהסתכלות ראשונית, רואים דווקא פיזור וריחוק, שיתכן שאין לו אח ורע בעמים אחרים. ניתן להבין זאת כך - בעם זה ישנם רצונות חזקים מאוד וכל אחד בטוח בצדקת דרכו ואמונתו, וממילא ישנו מתח עצום בין חלקי הציבור. אך באמת, אף המתחים הללו מגלים את אחדות האומה. נתבונן מעט בדברי הרב באורות התחייה בפרק כה:
סָמוּךְ לְעִקְבְתָא־דִּמְשִׁיחָא מִתְרַבָּה סְגֻלַּת הָאַחְדוּת בָּאֻמָּה, הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְהַדֵּעוֹת וְהָאוֹר הָאֱלֹהִי הַנִּמְצָאִים בַּצַּדִּיקִים פּוֹעֲלִים עַל קְדֻשַּׁת הַכְּלָל יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הַזְּמַנִּים. טְמוּנָה הִיא סְגֻלָּה זוֹ בְּמַטְמוֹן שֶׁל קָטֵגוֹרְיָא וּמְרִיבוֹת, אֲבָל תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה וְאַחְדוּת נִפְלָאָה, שֶׁמְּעוֹרֶרֶת הַרְגָּשָׁה כְּלָלִית לִצְפִיָּה לִתְשׁוּעַת הַגּוֹי כֻּלּוֹ.
בחוץ מריבות גדולות מאוד, אך בפנים "תוכו רצוף אהבה" 18 . מה שרואים בחוץ אינו מה שקיים בפנים. הסגולה הזו איננה מוסתרת בלבד על ידי החיצוניות, אלא רמוזה בה. הקטגוריות והמריבות מוכיחות על האחדות. מריבות קיימות רק בין קרובים. אין לנו מריבות עם היפנים והסינים ואף לא עם אוסטרליה ודרום אמריקה. הם שם ואנו כאן. מריבות קיימות בין שכנים. שכנים במקום, רבים על הגבול וכדומה. כך גם שכנים רוחניים מפריעים זה לזה. כל אחד רוצה שדעתו תישמע והאחר מפריע לו.
אף בתוך הציבור, הויכוחים החריפים מתנהלים דווקא בין הדעות הקרובות. בתוך אותה תנועה כל אחד מושך לכיוון אחר. וככל שהתנועות קרובות מבחינה רוחנית, המתח הפנימי ביניהם גדול יותר. כלומר, לעתים המריבות, המתחים והעלבונות מעידים דווקא על הקשר.
עם ישראל התקבץ ממקומות רבים בעולם. לכל אחד ישנה מנטליות שונה, תכונות ונטיות לב שונות. המפגש בין העדות השונות יוצר מתיחות. כל אחד רוצה להיות דומיננטי ושחברו יבטל את דעתו. אך בסופו של דבר מכל הארצות באים לארץ ישראל. זוהי מציאות של אחדות.

כאב האחדות
כיון שעם ישראל מתחיל להופיע ככלל, משפיעים הצדיקים על כללות האומה, על אף שמבחוץ הדברים נראים אחרת. אדם שנפגע ואיבריו התפרקו, תקופת ההבראה של חיבור איבריו מלווה בכאבים קשים מאוד. השתלת עור מלווה בכאב רב. הכאב מורה על התקדמות והצלחה בהשתלה, שכן האיחוי גורם לגירוי חזק מאוד. אם לא מופיע כאב, הרי זה סימן לכך שההשתלה לא נקלטה. כך ההתאחדות של עם ישראל מביאה למתח רב, כיון שכולם תלויים זה בזה. כעת כולנו בספינה אחת, הימין והשמאל. אנו אומה אחת עם מגמה אחת. בניגוד למה שאירע בעת החורבן, שאז הייתה שנאת חינם, היום השנאה היא תוצאה של בניין ואחדות. אז היינו במציאות של אחדות ובאה השנאה והפרידה. כעת, ההתחברות היא הגורמת לקטגוריה ולמריבות, שהן חיצוניות ביחס לגורם המאחד. כולם שואפים לכך שיהיה טוב לעם ישראל, שיהיה ערכי ואידיאלי. הויכוח הוא רק על הדרך. בסופו של דבר הדברים יתבררו בכיוון הנכון. המהות של כנסת ישראל היא שהיא אחת, וזהו התיקון היחיד שיכול להיות לעולם. כל תיקון אחר הוא תיקון חולף שלא יחזיק מעמד. בכל פעם שאנו רואים חורבן, עלינו להתעורר לבניין האומה הישראלית, שתאחד את העולם כולו סביב האמונה בד'. זהו התיקון השלם.
נשוב לעיין בדברי הרב בפרקנו.

רוּחַ ד' מָלֵא בָּהּ, רוּחַ שֵׁם מָלֵא בְּקִרְבָּהּ, וְאִי־אֶפְשָׁר לְרוּחַ אָדָם, שֶׁהַרְגָּשַׁת נִשְׁמָתוֹ פּוֹעֶמֶת בּוֹ, לִהְיוֹת שׁוֹקֵט בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זוֹ, מִבְּלִי לִקְרֹא לְכָל הַכֹּחוֹת הַצְּפוּנִים בָּאֻמָּה: עוּרוּ וְקוּמוּ עַל תַּפְקִידְכֶם. קוֹל ד' קוֹרֵא בְּכֹחַ, וּמִתּוֹכִיּוּת נִשְׁמָתֵנוּ וּמִתְּנוּעוֹת הַחַיִּים אָנוּ מַבְחִינִים אוֹתוֹ: יִשְׂרָאֵל מֻכְרָח לַחְשֹׂף אֶת מְקוֹר חַיָּיו, לַעֲמֹד הָכֵן עַל רַגְלֵי אָפְיוֹ הָרוּחָנִי. "מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו" – "אֻמָּה הַיּוֹדַעַת אָפְיָהּ שֶׁל אֱלֹהֶיהָ".

קול ד' קורא
אי אפשר להישאר אדישים לנוכח כל הזעזועים. הרב היה מגיב כך גם על המצב היום. כל המצב המסובך שאנו מתמודדים איתו, הוא קול ד' הקורא אלינו להתעורר. גם היום ישנו אי שקט עולמי, מתח בין המזרח והמערב, טרור עולמי. כאן, בארץ ישראל, אנו עומדים בעין הסערה. העולם כולו עומד מולנו ובוחש במציאות שבה אנו נמצאים. הסערה הזו היא קריאה, "קול ד' בכוח" 19 . מה שמתרחש כאן אינו רצף מקרים כי אם הנהגה אלוקית. יש כאן דרישה מעם ישראל לעמוד על רגליו ולגלות את מקור חייו, לדעת שהוא עם ד'. אל נשקוט על השמרים. המציאות מבקשת מאיתנו לשוב אל המקור ולעמוד על בסיס איתן, להכיר בשאיפותינו, בתכלית ישיבתנו בארץ ישראל, הקמת האומה בכל גדלותה הרוחנית. כל חלק מארץ ישראל שייך למגמה הזו. עלינו להעמיק את ההכרה הפנימית במגמה, ולדחוף את עצמנו להתעורר אליה. אנו אומה המכירה את ריבונו של עולם.

הַתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית מִתְנוֹדֶדֶת, רוּחַ הָאָדָם נֶחְלָשׁ, מַחְשַׁכִּים מְכַסִּים אֶת כָּל הָעַמִּים, "הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים". וְהַשָּׁעָה הִגִּיעָה, אוֹר עוֹלָם, אוֹר אֱלֹהִים אֱמֶת, אוֹר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי עַמּוֹ, עַם פְּלָאִים, צָרִיךְ הוּא לְהִתְגַּלּוֹת בְּהַכָּרָה, וְהַהַכָּרָה צְרִיכָה לָבוֹא בָּאֻמָּה פְּנִימָה, לְהַכִּיר אֶת הָאַחְדוּת שֶׁל כֹּחוֹתֶיהָ הִיא, לְהַכִּיר אֶת ד' הַשּׁוֹכֵן בָּהּ. וּבְהַכִּירָהּ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ, תַּכִּיר אֵיךְ לַחְשֹׂף אֶת מַבּוּעַ חַיֶּיהָ, תֵּדַע לְהַעֲמִיד חֲזוֹן עֶמְדָּתָהּ עַל מְקוֹרָהּ הָעַצְמִי. לֹא לִשְׁאֹב מִבְּאֵרוֹת זָרִים הִיא קְרוּאָה כִּי אִם לִדְלוֹת מִמַּעֲמַקֶּיהָ. תִּדְלֶה רָצוֹן מֵעֹמֶק תְּפִלָּתָהּ, חַיִּים מִבְּאֵר תּוֹרָתָהּ, אֹמֶץ מִשֹּׁרֶשׁ אֱמוּנָתָהּ, סִדּוּר מִיֹּשֶׁר שִׂכְלָהּ, גְּבוּרָה מֵעֹז רוּחָהּ, וְכָל הָעוֹלֶה עַל שַׁפְרִירֵי שָׁמֶיהָ, הַכֹּל מֵרוּחַ אֱלֹהִים הַמְרַחֶפֶת עַל מְלֹא הַיְקוּם, מִימֵי בְּרֵאשִׁית עַד אַחֲרִית. "כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ד' צְבָאוֹת, אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם, אַל תִּירָאוּ".

הכרה ישראלית
החושך הגדול מחייב להדליק את האור. הצעדים הראשונים של עם ישראל בשובו לארצו הם כבר חלק מהתגלות אור אלוקי ישראל, אך עליו להתגלות אף בהכרה. ראשית כל צריכה האומה להכיר ביד ד' המובילה אותה, ובד' השוכן בה. אף בתוך האומה ההתגלות נעשית בהדרגה. תחילה על נושאי התוכן הפנימי של האומה להעמיק ולהרחיב את השגותיהם בהכרת ד'. מתוך כך תדע האומה להעמיד את השקפת עולמה באופן האמיתי המתאים לה, ולא לשאוב מבארות זרים. בתוך תוכה נמצאים שורשי האמונה העמוקים ביותר. חיזוק הרצון לא ייעשה על ידי העתקה מאחרים, כי אם מעומק התפילה, מתוך התבוננות בתורה. זוהי הופעה של חיים עצמיים ישראלים.

אמונה - אומץ
ככל שאדם מאמין יותר, הוא אמיץ יותר. אמונה היא הכרה בכך שריבונו של עולם טוב הוא וניתן להישען עליו, לסמוך עליו, לבטוח בו. כשאדם בטוח בריבונו של עולם, הוא מקבל אומץ גדול ומסוגל ללכת אף כנגד העולם כולו. ר' אברום שפירא זצוק"ל היה מספר בהלצה על סכסוך שהיה בין רב לראשי קהילתו, הגבירים של העיר. באו אנשים מהציבור להתיעץ עם אחד הגדולים באיזה צד עליהם לתמוך. אמר אותו רב שעדיף ללכת עם הצד החזק. אם כן נבחון מיהו הצד החזק, מחד עומדים הגבירים והם החזקים ולעומתם עומד הרב. אך כיון שריבונו של עולם עם הרב, הרב הוא החזק וכדאי להיות בצידו. אדם ההולך בדרך האמת, ריבונו של עולם איתו. אמונה היא ביטחון. עלינו לשנן את היסוד הזה. אמונה איננה ידיעה שריבונו של עולם שולט על העולם בלבד, אלא בטחון בכך שריבונו של עולם הוא טוב ואנו סומכים עליו. ככל שהביטחון גדול יותר, ההצלחה מובטחת. אילו היה מגיע אדם לאמונה מוחלטת, לא היה דבר שיכול לפגוע בו. ישנה סגולה, בשם בעל נפש החיים 20 , שאדם הנמצא בסכנה, יעסוק בייחוד ד' ויאמר בליבו "אין עוד מלבדו" 21 , ושום כוח בעולם לא יוכל לפגוע בו. כמובן, לא די באמירת המילים אלא יש לבטוח בפנים, בלב, באמת. כשאדם יודע שהוא רוצה לעשות את רצון ד', ונשען עליו, הוא מקבל אומץ גדול.

האומה תיקח את כוחותיה מתוכה פנימה, מתוך נשמתה. אף בנשמתו של כל אדם פרטי מונחים כוחות גדולים. וכן הסדר יבוא מיושר השכל הטבעי הפנימי, שכן "אלקים עשה את האדם ישר" 22 . "אל תיראו", אומר הקדוש ברוך הוא, אתם איתי ואני איתכם. אם האומה תאמץ לעצמה את כל הכוחות הללו, היא תוכל לחשוף את מלוא גודלה הפנימי, העצמי, האמוני, התורני, וכך היא תתרומם, ומתוך כך תתקן את השבר העולמי. העולם כולו הוא כגוף אחד שלם, שבו עם ישראל הוא המרכז, הלב. הרגשה טובה של איבר מסוים משפיעה על הגוף כולו, ולהיפך. האדם הוא עולם קטן והעולם אדם גדול. כאשר הלב מפסיק לקרטע, הבריאות מתפשטת בכל הגוף.

כָּל הַתַּרְבֻּיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יִתְחַדְּשׁוּ עַל־יְדֵי חִדּוּשׁ רוּחֵנוּ, כָּל הַדֵּעוֹת יִתְיַשְּׁרוּ, כָּל הַחַיִּים יֵאוֹרוּ בְּשִׂמְחַת לֵדָה חֲדָשָׁה בְּהִתְקוֹמְמוּתֵנוּ, כָּל הָאֱמוּנוֹת יִלְבְּשׁוּ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, יָסִירוּ אֶת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מֵעֲלֵיהֶן וְיִתְלַבְּשׁוּ בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, יַזְנִיחוּ אֶת כָּל פִּגּוּל, כָּל טָמֵא וְכָל תִּעוּב שֶׁבְּקִרְבָּם, וְיִתְאַחֲדוּ לִינֹק מִטַּלְלֵי אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הוּכְנוּ מֵאָז לְכָל גּוֹי וּלְכָל אָדָם בִּבְאֵר יִשְׂרָאֵל.

הסרת הבגדים הצואים
כשאנחנו נעמוד על רגלינו, נרומם את כל הופעות החיים בעולם כולו. מגמתנו איננה פרטית לאומית, ואף לא אזורית, "מזרח תיכון חדש", אלא תיקון העולמות כולם. כל מאמין, אף אם מאמין בדבר מגושם ונמוך, מחפש את מקור הכוח העליון. יש המלבישים את האמונה בטעות בלבוש גס ונמוך, אך עם חידוש רוחנו תפשוטנה האמונות הנמוכות הללו את מלבושיהן ותתגלה האמונה הפנימית. כדי לתקן אין צורך לעשות מהפכה ולהיות אדם אחר, אלא די להסיר את הבגדים, את העטיפות. העיוותים בהופעות החיים הם חיצוניים. לפני ולפנים יש טהרה וקדושה. "הסירו הבגדים הצואים וכו' והלבש אותך מחלצות" 23 .

בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְכָל גּוֹיֵי הָאָרֶץ תָּחֵל אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּתֹקֶף וּבְגָלוּי וְעַל־פִּי יְסוֹדָהּ יָחֵל, מֵחָדָשׁ, בִּנְיָנֵנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הַחֻרְבָּן הָעַכְשָׁוִי הוּא הֲכָנַת תְּחִיָּה חֲדָשָׁה, עֲמֻקָּה וְאֳפָיִית. אוֹר חֶסֶד עֶלְיוֹן מִתְנוֹצֵץ. שֵׁם ד' אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה. הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.

סיכום
הרב רואה בכל מאורע שקורה את דבר ד' אלינו. כך כאשר יש זעזוע, מלחמה, או כל מתח בינינו. בניית השבר הרוחני נעשית על ידי אנשי התורה, שמעמיקים יותר בתפילתם ובלימודם, ומוציאים את כוחותיהם אל הפועל. מתוך כך מתרוממת האומה הישראלית ומרוממת את העולם כולו, וכך נפתרת הבעיה מן השורש.

---