מסכת מגילה דף כ"ד

473

הרב אורי בריליאנט

ח' אב התשע"ד

3 דק' קריאה • 16 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

(כג: במשנה השנייה – כד: משנה אחרונה)

המשך קריאה בתורה והפטרה

א. כל עולה 3 פסוקים.

סמליות – כנגד תורה נביאים כתובים.

ב. קריאה למתורגמן –

בתורה – פסוק 1, כדי שלא יטעה.

בנביא – עד 3, פחות קריטי אם יטעה.

אם זה 3 פרשיות (ריטב"א – עניינים שונים), יקרא 1.

ג. דילוגים בקריאה –

בקריאה בשבת בבוקר לא מדלגים, כי צריך לקרוא את הפרשה, אך בשני חמישי ומנחה, ובהפטרה אין משהו מסוים שצריך לקרוא, והשאלה היא אם שם ניתן לקרוא קטעים שאינם צמודים.

בנביא – מדלגים,

מגבלות:

משנה - כדי שלא יפסוק המתורגמן.
לא מנביא לנביא (מלבד בתרי עשר).
לא מדלגים אחורה.
שם זה כדי שלא יפסוק המתורגמן.

בברייתא

בתורה – לא,

והרי הכה"ג ביו"כ קרא שתי פרשיות בדילוג?

דחייה – הרי בנביא אמרנו כך, ואילו בתורה גם אם לא יפסוק אסור!

בעניין אחד מותר (מכאן שבנביא מותר גם בשני עניינים).
כבוד - ההפטרה נחשבה לא מכובדת, לכן כיבדוהו בתפקידים נוספים.
למנוע מריבה – שלא יאמר לחזן – "אתה מקבל כסף ואני עושה בחינם?".
המשנה - כהן שיש בידיו מומים.

(כד. משנה שנייה)

ד. תפקידים נוספים למפטיר בנביא -
פורס על שמע, עובר לפני התיבה (חזרת הש"ץ),נושא כפיו(תויו"ט – אומר קצת לפני שאר הכהנים).
ואם הוא קטן, מכבדים את אביו או רבו.

למה?

נפק"מ – כשהחזן לא מקבל כסף.

קושיא – מה שייך מריבה אצל קטן? תשובה – גם כבוד לאשייך, אלא הכוונה שאביו או רבו יריבו או ירצו כבוד.

ה. קטן, פוחח וסומא

	קורא בתורה	מתרגם	פורס על שמע	עובר לפני התיבה (קדושה)	נושא כפיו
קטן	כן (כפי שראינו בכג. שהוא עולה למניין שבעת העולים)	כן	לא (כי אינו מחויב ולא יכול להוציא אחרים יד"ח)		לא (רש"י – אינו כבוד הציבור)
פוחח (רש"י – שרגליו מגולות, באופן כללי אינו כבוד התורה והציבור)	לא (גמרא - מה לגבי פוחח קטן? (טורי אבן – שהרי אינו מצווה על כבוד הציבור? תשובה – אסור, שכבוד הציבור זה דין בציבור ולא בקורא).	כן (אינו חשוב כל כך ואין בעיה של כבוד)	כן (כיון שלא עושים זאת ליד התיבה גם אין בעיה כ"כ של כבוד)	לא	לא (אינו כבוד הציבור)
סומא	לא (שו"ע. כי דברים שבכתב אין לאומרם בעל פה).	כן	ת"ק – כן ר"י – לא (סומא מלידה, כי לא יכול לומר יוצר המאורות). גמרא: המחלוקת: רבנן – 1. ניתן להבין משהו גם בלי שראה אותו, כמו מעשה מרכבה. ר"י – זה לא עניין של הבנה אלא הנאה מהאור. 2. עיוור גם נהנה מהאור, שאחרים רואים אותו ומזהירים אותו.	כן (רמב"ם)	להלן בסעיף הבא.

ו. כהנים שלא עולים לדוכן

A. כהנים יוצאי דופן לא ישאו כפיהם

רש"י – שלא יסתכלו עליהם ואז יסכלו בידיהם, ששם יש שכינה.
תוס' – שלא יסיחו דעתם כנ"ל (השכינה זה רק בברכת הכהנים במקדש).
(בימינו שהכהנים מכסים עצמם בטלית ולובשים גרביים אין בעיה).

ריב"ל: דוגמאות – ידיו בוהקניות (כתבים לבנים), עקומות, עקושות (הצידה).

ברייתא - וכן מומים בפניו ורגליו.
ר"י במשנה – אם ידיו צביעות.

בגמרא – אם כל אניש עירו עוסקים בצבע – מותר, כי אינו יוצא דופן.

רב הונא – זבלגן (עיניו דומעות או מיירר), אא"כ דש בעירו (רגילים בו, ולא יסתכלו עליו)
רי"ח - סומא בעין אחת (וכל שכן בשתיהן), אא"כ דש בעירו,
ואם זה לא ניכר עליו מותר (בה"ל).

(חזרה לשורה 3 בגמרא)

B. רב אסי וברייתא – מי שמעוות את המילים לא ישא כפיו
ולכן למשל תושבי חיפה, בית שאן וטבעון לא ישאו, כי מהפכים א-ע, ואז אומרים "יער ה' פניו...".

אגב זה מובא דו שיח מוזר, שר' חייא אומר לר"ש ברבי שקולו עבה, ורבי אומר לר"ש לענות לו שהוא מהפך ח-ה, וכשקורא "וחיכיתי לה'," זה נשמע כמו "והיכיתי", וסביר שיש כאן הסבר עמוק לדברים.

מגילה