בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

החידוש בסוכת אנשי כנסת הגדולה

הסוכה היא דוגמה למצווה שבעבר היו לה פירושים רבים, שבזמן עזרא ונחמיה אוחדו למצווה המעשית המוכרת לנו.

undefined

תשרי תשע"ה
4 דק' קריאה
בבקשות המצטרפות לברכת המזון, שגורה בפינו הבקשה הנאמרת בסוכות: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". הבקשה נסמכת על הפסוק בעמוס (ט, יא): "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם". המפרשים מסבירים את הפסוק כביטוי למלכות דוד, אשר לעומת מלכות אפרים תחזור לאיתנה. אם כן, אין לפסוק קשר ישיר לחג הסוכות, ובקשת "הרחמן" משתמשת בפסוק כביטוי מושאל.
בעקבות האזכור של סוכת דוד, עולה השאלה, היכן היה בונה דוד המלך את סוכתו, כיצד הייתה נראית וכדומה. יש להרחיב את השאלה, ולתהות כיצד לא נזכרת סוכה אצל שלמה והמלכים אשר אחריו. האזכור היחיד על שלמה המלך מופיע בדברי הימים (ב' ח, יג), שם מסופר על הקורבנות שהועלו בשלושת הרגלים. רק בכתובים, בעזרא (ג, ד) ובנחמיה (פרק ח'), נזכר לראשונה שבני ישראל השבים מן הגולה, בראשית בניין בית שני, חגגו את חג הסוכות בישיבה בסוכות.
יתרה מזו. בנחמיה (פרק ח') מתוארת ההפתעה שהייתה לעם, ביום השני של חודש תשרי, כאשר עזרא הסופר קרא לפניהם את התורה: "וימצאו כתוב בתורה, אשר ציווה ה' ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג, בחדש השביעי". ובהמשך: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל, עד היום ההוא. ותהי שמחה גדולה מאד". פשט הכתובים מצביע על כך שאכן בעת בית שני נתחדשה המצווה, ומאז בנו ישראל סוכות בחג וישבו בהן.
חכמים עמדו על הקושי שבדבר. במסכת ערכין (לב, ב) מביאה הגמרא את הפסוק בנחמיה, ותמהה על כך: אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, עד שבא עזרא? ותשובת הגמרא: "אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע. מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא - מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה".
תירוצם של רבותינו איננו מונע מאיתנו לבאר בהסבר נוסף.

איחוד מנהגים
אנו מוצאים שקיום התורה בזמן בית ראשון היה שונה מאוד הלכה למעשה מקיום התורה ומצוותיה בתקופת אנשי כנסת הגדולה והלאה. עדות לכך יש בדברי רב האי גאון, בעניין תקיעת שופר (הובאו דבריו ברא"ש על מסכת ר"ה, פרק ד' סימן י', ובר"ן דף י', א' מדפי הרי"ף).
לדברי רב האי גאון, היו מנהגים רבים בתקיעת שופר בראש השנה, ולא היו מחלוקות בדבר, מפני שכל אחד פירש כדרכו את הפסוק "יום תרועה", "וחכמים של הללו מודים הם כי שברים, תרועה הם, וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה הם". מדבריו אנו למדים שלתורה שבכתב היו כמה פירושים, וחכמי הדורות ידעו לכוון את הפירוש לפי אמיתה של תורה המסורה לחכמים (כמובן שאין מדובר בפרשנות חופשית, אלא במסורות רחבות אשר נמסרו על ידי משה רבנו, וכל שבט או ציבור קיבל על עצמו נתיב מיוחד בתוך האורח הרחב שנמסר מסיני).
אנשי כנסת הגדולה, ובעקבותיהם חכמי ישראל בדורות התנאים, ואף האמוראים, צמצמו את דרך קיום המצוות כדי שכל ישראל יקיימו אותן באופן דומה. ניתן לומר שאף מצוות סוכה בדורות קדמונים נתקיימה באופנים שונים.
אף התנאים נחלקו מה היו הסוכות שבהן ישבו ישראל בצאתם ממצרים: "דתניא, 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר: סוכות ממש" (סוכה יא, ב).
הטור והשו"ע (סימן תרכ"ה) אף מזכירים בהלכותיהם שהסוכות כיום הן זכר לענני הכבוד. אם כן, אולי בתקופת יהושע בן נון ומלכי יהודה וישראל קיימו את מצוות הסוכות באופן אחר ממה שאנו רגילים. ייתכן שעשו כעין "ענני כבוד", ובהם היו יושבים, וזו הייתה המצווה כמאמרה.
הזכרנו לעיל שאנשי כנסת הגדולה צמצמו את הדרך המעשית לקיום המצוות. רמז לדבר ניתן לראות בדבריהם במשנה הראשונה של מסכת אבות: "עשו סייג לתורה". כלומר: הוראה לצמצם את קיום התורה, ולא להשאירה ברחבות שהייתה, "רחבה מצוותך מאד". במאמרו 'למהלך האידיאות בישראל' (אורות עמ' ק"ו) מלמדנו מרן הרב קוק זצ"ל שזו למעשה הייתה סיבת הנפילה, מאותו גובה שהיו בו ישראל בזמן שלמה המלך. מפני שרק הרוח הכללית התרוממה, אולם המוסר הפרטי לא הגיע למעלה עליונה, "ותכנית החיים של היחידים לא התאימה אל ההרמוניה העליונה".
כלומר, עולם המצוות לא היה עשיר בפרטים מודרכים ומסודרים, כפי שנתקן מאוחר יותר בידי אנשי כנסת הגדולה. היו פירושים רבים לתורה שבכתב, וכל קבוצה החליטה על דרכה, ומתוך כך לא הייתה הדרכה ברורה לכל פרט. דבר זה גרם לירידה הגדולה, עד לחורבן בית ראשון.
אנשי כנסת הגדולה זיהו את סיבת הנפילה, ונקטו בדרך של "חכם עדיף מנביא". הנביאים, בתקופת בית ראשון, לא הדריכו בדרך של ירידה לפרטים. באו החכמים וצמצמו את הדרכים המעשיות לפירוש תורה שבכתב, עשו סייג לתורה, ובכך נתנו מסגרת מסודרת של קיום מצוות. אפשר שגם מצוות סוכה, כאמור, בדורות קודמים נתקיימה באופנים שונים, ומזמן עזרא ונחמיה, תקופת אנשי כנסת הגדולה, ניתנה למצוות סוכה דרך מעשית ואחידה - לבנות ממש סוכות ולשבת בהן.
מתוך כך ההתרגשות הגדולה של ישראל בקריאת דברי התורה עם הפרשנות המצמצמת שלהם, ביום השני של חודש תשרי. וכן הביצוע המפורט, כפי שמתואר בכתובים בנחמיה, שבנו סוכות "על הגגות, ובחצרות וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים".
אנו ממשיכים את דרכם של אנשי כנסת הגדולה, ומוסיפים לדייק עוד ועוד בהלכות ובפרטיהן, מתוך שמחה שבכך מתקיימת תורה שבעל פה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il