בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם שפירא זצ"ל

וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ, וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן

undefined

הרב שמואל אליהו

תשרי תשע"ה
13 דק' קריאה
עַנְנֵי כָבוֹד הִקִיפָנוּ
וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם
התורה אומרת: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת". מטרת המצווה היא התודעה. "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".
בגמרא יש מחלוקת מהן הסוכות שהתורה התכוונה אליהם בפסוק הנ"ל. "ענני כבוד היו. דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם". לשני התנאים הללו ברור כי היו במדבר גם סוכות ממש, לצורך הצניעות בין המשפחות והכבוד ההדדי, וגם ענני כבוד, כמו שכתוב בפסוק. "וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה" (במדבר י לד). להגנה מפני אויביהם, להגן מהשמש ולהזכיר את נוכחות ה' ביניהם. המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אליעזר היא מהו הדבר שלזכרו עושים את חג הסוכות.
ב"שולחן ערוך" (תרכה) נפסק כדעת רבי אליעזר, שהסוכות הן זכר לענני הכבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. הסביר מרן הרב אבא זצוק"ל כי מחלוקת זו נזכרה ב"שולחן ערוך" כיוון שיש לה משמעות הלכתית. אם הפסוק אומר כי הישיבה בסוכה היא "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", (ויקרא כג מב), הרי שצריך לדעת מה עלינו לכוון בישיבתנו בסוכה.

שתי מצוות "עשה" שחיובן כרת
מצוות מילה ומצוות קרבן פסח הן מצוות יסודיות ביותר. מי שלא מקיים אותן – חייב כרת. על ברית מילה נאמר: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית יז יד). גם על פסח נאמר: "כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל". קרבן פסח תלוי בברית המילה, עליו נאמר: "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב מח).
בכל שס"ה מצוות "עשה", רק מי שלא מקיים את שתי המצוות הללו חייב כרת. אם עוברים על שאר מצוות "עשה" לא חייבים כרת. ללמדך כמה הן חשובות.

מדבר בלי מילה
למרות חשיבותן הגדולה של מצוות אלו, בני ישראל לא מלו במשך כל השנים שהיו במדבר. בספר יהושע מסופר כי יהושע בן נון מל את בני ישראל בכניסתם לארץ: "כִּי מוּלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיּוֹצְאִים (ממצרים), וְכָל הָעָם הַיִּלּוֹדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם – לֹא מָלוּ" (יהושע ה).
על כן "אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית". חכמינו מדייקים מהמילה "שֵׁנִית" כי בני ישראל עשו ברית מילה אחת שלא הייתה מספקת והיו חייבים מילה שנית. ומהי המילה שעשו ולא הייתה מספקת? שמלו ולא פרעו.
כיוון שלא הייתה ברית, ממילא גם לא הקריבו קרבן פסח. רק "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" הקריבו בני ישראל קרבן פסח ועשו באותה שנה "אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט).
גם אלו שנימולו במצרים לא היו רשאים להקריב קרבן פסח, כיוון שלא מלו את בניהם, שהרי "כשם מילת בניו ועבדיו מעכבתו מלשחוט הפסח, כך מעכבתו מלאכול. שנאמר: 'ומלתה אותו - אז יאכל בו'" (רמב"ם קרבן פסח פרק ט ט). ולכן לא עשו פסח במדבר שלושים ושמונה שנה.

תחזית במדבר: ללא רוח צפונית
ממשיכה הגמרא ושואלת: "וּבַמִּדְבָּר מַאי טַעְמָא לָא מָהוּל?" למה בני ישראל לא מלו במדבר, או למה מלו ולא פרעו? (תוס'). מתרצת הגמרא שני תירוצים. א] מִשּׁוּם חֻלְשָׁא דְאָרְחָא. משום חלישות הגוף בדרך במדבר, לא רצו לסכן את הילדים. ב] כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפוֹנִית. וכיון שלא היה מזג אוויר מתאים למילה, לא מלו, או מלו ולא פרעו (ואפשר שאלו היו הטעמים בגללם משה רבינו עצמו לא מל את בנו במדבר).
ממשיכה הגמרא ושואלת: ולמה לא נשבה רוח צפונית בכל 38 שנה? עונה הגמרא שתי תשובות. א] כי היו נזופים בגלל חטא העגל (רש"י) וחטא המרגלים (תוס'). והקב"ה לא היה חפץ בברית הנובעת ממילתם. ב] הרוח הצפונית לא נשבה כדי שלא יתפזרו עֲנָנֵי כָבוֹד.

רוח צפונית מפזרת ענני הכבוד
לפי התירוץ הראשון, הרוח הצפונית לא נשבה בגלל כעס ה'. לפי התירוץ השני, הרוח הצפונית לא נשבה בגלל אהבת ה'. ואין זה סותר. גם בעת הכעס אלוקים רוצה לשמור עליהם מאויביהם כמו שהגן מהמצרים, "וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל". הגנה בחינת "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם" (ויקרא כו מד).
למרות השמירה של אלוקים, לא היו זכאים בני ישראל לחידוש הברית (עם פריעה) במעלת ארץ ישראל. ורק בשנה האחרונה חוזר הקב"ה ומחדש עימהם את הברית, כמבואר בפרשת "ניצבים", וחוזרים וכורתים ברית בהר גריזים ובהר עיבל.

ענני הכבוד דוחים מילה ופסח
הדבר המפתיע כאן הוא, כי לפי התירוץ השני של הגמרא, הקב"ה היה מוכן לוותר על ברית מילה לכל עם ישראל במשך עשרות שנים ולוותר על קרבן פסח במשך כמעט ארבעים שנה, הכול כדי שבני ישראל לא יפסידו את מעלתם הגדולה של ענני הכבוד.
מכאן נלמד כמה גדולה חשיבותם של ענני הכבוד, למעלה ממעלת ברית המילה וקרבן פסח גם יחד. על כן אנו מודים לה' וחוגגים את מציאותם מאז ימים מקדם עד היום הזה.

ושמחת בחגך
שמחה משולשת
חג הסוכות הוא החג היחידי שהתורה מצווה עליו ואומרת "ושמחת בחגך". האמת היא שהתורה ציוותה שלוש פעמים על שמחה בחג הזה. פעם אחת בהקשר לארבעת המינים. "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". ופעמים נוספות על עצם החג עצמו.
בתחילה כתוב: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". אחר כך כתוב שצריך להיות רק שמח. "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים פרק טז).

מצטער פטור מן הסוכה
הרב זצ"ל נשאל פעם שאלה לגבי מצוות סוכה, מה הדין בסוכה שאדם הקים ביישוב חדש ביהודה ושומרון. הכול היה שם עדיין אדמת בור, ואותו אדם אמר לרב שהוא רואה בסמוך לסוכה נחשים ועקרבים, האם מותר להיות בסוכה, האם לישון בסוכה או לא.
כאשר הרב שמע את השאלה הזאת הוא כמעט רקד מרוב שמחה ואמר: אשריהם ישראל. יש לאדם נחשים ועקרבים ליד הסוכה. אדם אחר היה אומר: הרי אני פטור, והנה זה מתאמץ לחפש דרכים כדי להישאר בסוכה. הרב פסק לו הלכה ואמר: תאכל בסוכה, כי אתה יכול להיזהר מהנחשים ומהעקרבים, אבל לישון לא.
אדם אחר שאל את הרב האם לישון בסוכה במקום שיש חשש ביטחוני. כאשר הרב שמע שאלות מסוג כזה, לפני שהיה משיב היה פונה לקב"ה ואומר: תקשיב מה בניך שואלים. הרי אם יש סכנה ביטחונית האדם פטור, והנה זה מתאמץ. פעם נשאלה שאלה והרב אמר שיש לשאול את הרב של המקום, כי הוא יודע להעריך מה רמת הסיכון, האם יש גדר או לא, האם יש התרעות וכדומה. אלה הלכות שצריך הגדרת מרא דאתרא מדויקת למקומות כאלה שבהם הרב צריך לקבוע את ההלכות לפי המציאות.

וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת – וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד
בספר נחמיה מסופר על הסוכות שעשו בני ישראל השבים מן הגולה ועל השמחה המיוחדת שהייתה שם: "וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד".
הגמרא (ערכין ובסדר עולם רבה פרק ל) שואלת: כיצד יכול להיות שמימי יהושע בן נון לא היה חג סוכות כזה? אֶפְשָׁר בָּא דָוִד וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת (בא שלמה ולא עשה סכות) עַד שֶׁבָא עֶזְרָא ועשה סוכות?

שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד על יישוב הארץ וחידוש מצוותיה
מתרצת הגמרא, כי דוד ושלמה בוודאי עשו סוכות. אבל לא עשו סוכות בשמחה כל כך גדולה כמו שהיה בימי עזרא ונחמיה. כל השמחה הגדולה שהייתה בימי עזרא ונחמיה נבעה מהכיבוש וההתיישבות המחודשת בארץ ישראל. שכל יישוב הארץ – הוא שמחה. "להעיר שאין שמחה כישיבת ארץ ישראל" (עיין אור החיים הקדוש - תחילת פרשת כי תבא).
שמחה כזאת הייתה באמת רק בימי יהושע בן נון שכבש את הארץ פעם ראשונה. כיבוש שבגללו נתחייבו בכמה וכמה מצוות התלויות בארץ, כמו שמיטה ויובל וכד'. על זה הביאה הגמרא את הפסוק מהתורה שמשווה בין שני הכיבושים: "וְהֶבִיאָךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ, וִירִשְׁתָּה" (דברים ל) – מַקִישׁ יְרוּשָׁתְךָ לִירוּשַׁת אֲבוֹתֶיךָ.
צריך להדגיש כי יש פה חידוש גדול. בימי יהושע בן נון נכנסו ישראל לארץ בניסים גדולים. הירדן נקרע. חומות יריחו נופלות בנס. שישים ריבוא נכנסים לארץ ישראל עם ארון הברית. לעומתם בימי עזרא עלו רק 42,000 איש. פחות מעשירית. בלי ניסים גלויים. בלי קריעת הירדן. תחת ממשלת פרס. אעפ"כ התורה משווה את ירושת הארץ בימי יהושע לירושת הארץ בימי עזרא גם מבחינת השמחה. שלא הייתה שמחה גדולה בסוכות מימות יהושע עד ימי עזרא הסופר.

שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד על הטהרה הגדולה
הדעה השנייה בגמרא אומרת כי השמחה הגדולה בחג הסוכות הזה הייתה בגלל שהם הצליחו בראש השנה שקודם לו לבטל את יצר הרע של עבודה זרה ולהחליש את יצר הרע של עריות. "והיו ששין ושמחין לפני המקום ברוך הוא, שנאמר: 'ותהי שמחה גדולה מאד'" (נחמיה ח יז).
ממשיכה הגמרא ואומרת כי יש כאן קפידא נסתרת על יהושע בן נון, ולכן הזכירו אותו בחסרון אות וקראו לו יֵשׁוּעַ בִּן נוּן ולא יהושע בן נון. בגלל שלא ניצל את השמחה הגדולה שהייתה בימיו בכניסה לארץ ישראל כשם שניצל אותה עזרא וביטל את יצר הרע של עבודה זרה והמעיט בכוחו של יצר גילוי העריות.
ולמה הקפידא דווקא על יהושע? "בִּשְׁלַמָא מֹשֶׁה לָא בַעָא רַחְמֵי דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דְּהֲוָה לֵיה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַמַאי לא לִיבָעִי רַחְמֵי?" תרגום: מובן למה משה לא ביטל יצר הרע של עבודה זרה, כי לא הייתה לו את הזכות של ארץ ישראל. אבל למה יהושע לא ביקש רחמים לבטל בימיו יצר הרע של עבודה זרה ולהחליש יצר הרע של עריות? ועל כך הקפידא.

שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד גם בימינו
גם בימינו צריכים לשמוח על הישיבה המחודשת בארץ ישראל וקיום מצוותיה. ארץ אשר עיני ה' בה. גם בימינו אנו שמחים על היישוב המחודש של הארץ. על הזכות המחודשת לקיים את המצוות התלויות בארץ. ואע"פ שאיננו זוכים לקיים את כל המצוות התלויות בארץ כדבעי, אנו שמחים כיוון שאנו מתקרבים ליום שבו יהיו רוב יושבי ארץ ישראל עליה.
גם בימינו צריכים לשמוח על הטהרה הגדולה וביטול יצר הרע שבא בזכות ישיבת ארץ ישראל. זאת הארץ היחידה שכמעט אין בה התבוללות לעומת כל העולם כולו. בזכות הישיבה בה כולנו מתקרבים כל הזמן עוד ועוד אל ה' יתברך, בזכותה ה' לנו לאלוקים ולזרענו אחרינו.

והיית אח שמח – לשמח את אחיך העני
כפי שראינו למעלה, שמחה בתורה תמיד באה עם שמחה לאחרים. "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". על כן כתב הבא"ח בפרשת האזינו (אות ט) "בכל לילה ישלח קערה תבשיל לאיזה עני, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין. כן כתוב בזוהר על שמחות אחרות, שמי שעושה חתונה רק לעשירים בלי לעניים אומר הזהר 'מי ביקש זאת מידכם'. ולכן העושה בר מצוה או חתונה יתן גם לעניים".
פעם היו שולחים לעניים אוכל מעל שולחנם. היום העניים מקפידים על "הכשרים" ויש עניים המקפידים על עצמם לאכול רק ממה שבישלו לעצמם, ולכן עדיף גם בסוכות וגם בשאר שמחות לתת להם כסף שייקנו מה שרוצים. וייתן להם כסף לפני החג כדי שיספיקו לקנות. ואם נותן לגבאים, יקדים יותר כדי שיספיקו לחלק. וייזכרו לטוב כל האגודות המחלקות מזון לעניי עם.

משמעות הלכתית לכיבוש הארץ בימינו
כיבוש הארץ בימי עזרא כמו כיבוש בימי יהושע
הרמב"ם (שמיטה ויובל פרק יב טו) מדבר על קדושת הארץ שנתקדשה בימי יהושע, "וכיון שגלו בחרבן ראשון – בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע. כיון שעלה עזרא בביאה השניה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע. מה ביאתן בימי יהושע – מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר. אף ביאתם בימי עזרא – מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר".

כיבוש הארץ בגאולה השלישית כמו בימי יהושע ועזרא
"וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות. שנאמר 'והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה'. מקיש ירושתך לירושת אבותיך. מה ירושת אבותיך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו, אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו".
ואע"פ שהוקשה ביאתם בימי הבית השני לביאתם בימי הבית הראשון, לא נתחייבו בתרומות ומעשרות מדאורייתא, כיוון שלא באו כולם. כך כתב הרמב"ם: "התרומה בזמן הזה, ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן. שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר: 'כי תבואו' ביאת כולכם, כשהיו בירושה ראשונה, וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן. ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה. וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה" (הלכות תרומות פרק א כו). מכאן אנו לומדים כי כאשר יבואו כולם (או רובם ככולם), יתחייבו מהתורה בכל העניינים.

האם שישים ריבוא נקרא ביאת כולכם?
הגמרא (ערכין לב ע"ב) שואלת האם בזמן עליית עזרא ונחמיה מנו שמיטין ויובלות. הרי מעת שגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות כי לא כל ישראל היו על אדמתם. אם כן, בוודאי בימי עזרא ונחמיה לא יכולים למנות שמיטה ויובל שהרי כל העולים היו "ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים", כלומר 40,360 איש בלבד?
בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק י סימן א) כתב שאפשר להבין מרבינו גרשום מאור הגולה ז"ל שאם היו שישים ריבוא – היו מונים שמיטין ויובלות. כי זה נקרא כיבוש רבים."דהכי גמירי [דלעולם] אין ישראל פחותים מששים ריבוא, כל שכן דלא מנו יובלות" עכ"ל.
כן אפשר ללמוד מדברי רש"י במסכת עבודה זרה (כ' ע"ב) שמסביר למה הכיבוש שכבש דוד את סוריא נקרא "כיבוש יחיד" – מפני שהיה בלא ששים ריבוא "ארם צובה סמוכה לארץ ישראל וכיבשה דוד וחיברה לקדושת ארץ ישראל שלא על פי הדבור ובלא ששים ריבוא וקרי ליה כיבוש יחיד". משמע שאם כיבושה היה על-פי הדיבור והיו עמו שישים ריבוא מעם ישראל – זה נקרא "כיבוש רבים".
כיוון שכל המלחמות של ישראל וכל הכיבושים שלהם היו בעקבות מלחמת מצווה, מיד צר הבא עליהם. אם כן, לפי פירוש ה"ציץ אליעזר", הכיבושים של ישראל עושים את המקומות לכיבוש רבים.

כיבוש שמביא קדושה
על-פי זה יובן מה שפסק מו"ר הרב זצ"ל בשמיטה בנוגע לערבה הדרומית. שכמה וכמה בד"צים היו לוקחים ירקות בשמיטה מאלה שגדלו בערבה הדרומית, באומרם שאין זה ארץ ישראל. אבל מו"ר הרב זצ"ל לא הסכים לפסק המקל הזה כלל, והיה אומר כי הכיבוש של ימינו הוא נחשב כיבוש לכל דבר, והאדמות הללו שנחשבות היום מדינת ישראל נחשבות גם ארץ ישראל וחייבים שם מעשרות ושמיטה כמו הנהוג בארץ ישראל עצמה.

סוכה מוארת וירוקה – הלכות

קישוטי סוכה
על הפסוק "זה אלי ואנוהו" אמרו חז"ל "התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, וכו'" (שבת קלג). מכאן נהגו בישראל לקשט את הסוכה בבגדים ובכלים החשובים של הבית. קישוטים אלו אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה. וכיוון שאסורין בהנאה, אסורין בטלטול בשבת וביום-טוב משום מוקצה. לכן טוב לתלות את הקישוטים במקום גבוה, שלא ייקחו מהם הילדים הקטנים (שו"ע תרלח סע' א ונו"כ).
אנו נוהגים לומר תנאי שהקישוטים לא יהיו "קודש". אפשר לומר "איני בודל מהם כל בין השמשות" ויש אומרים בנוסח זה: "אני שם את הקישוטים בסוכה אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". ותנאי זה צריך להיות לפני השקיעה של ערב סוכות (שו"ע תרלח סע' ב). אם עשה תנאי זה מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו. וטוב שלא לסמוך על תנאי זה, ולא לקחת לכתחילה מהקישוטים לצורך חול. ואין התנאי מועיל על דפנות הסוכה או על הסכך (עיין שו" ע שם סעיף א').
מותר להוריד את סדיני הסוכה בשעה שיורד גשם בכדי שלא יתקלקלו, ואע"פ שמעיקר הדין הם מוקצים למצווה, מותר לטלטלם כיוון שדעת רוב בני אדם ששמים את הסדינים על דעת כן, וכאילו עשו על כך תנאי. ומכל מקום טוב להתנות לפני החג ולומר: "אני שם את הסדינים בסוכה אך אשתמש בהם בכל עת שארצה" (רמ"א תרלח סע' ב). אמנם אם הסדינים מחוברים בנעצים וכד' אסור להורידם ביום-טוב.

הדלקת נרות בסוכה
המקום הטוב ביותר להדליק נרות שבת הוא במקום האכילה. וכיוון שבסוכות מקום האכילה הוא בסוכה, על כן טוב ביותר להדליק נרות שבת ויום טוב בסוכה. אך חכמינו מאוד נזהרו מסכנת נפשות, ולפעמים גם בגלל חשש רחוק של סכנה אסרו לקיים הלכות שונות (כמו בעניין מים אחרונים שהרגו את הנפש וכד'). לכן אם יש חשש של סכנה, אפילו רחוק, יש להיזהר מהדלקת הנרות בסוכה.

קידוש ונרות במקום סעודה
על-פי הפשט טוב לאכול במקום הנרות, כיוון שזאת שמחת שבת לאכול במקום שיש אור הנר. כך מובא בגמרא (פסחים דף קא) לעניין קידוש אלא במקום סעודה. ואף רב הונא סבר: אין קידוש אלא במקום סעודה: "דרב הונא קדיש, ואיתעקרא ליה שרגא, ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה דהוה שרגא, וקדיש וטעים מידי. אלמא קסבר: אין קידוש אלא במקום סעודה". פירוש: רב הונא קידש בערב שבת וכבה לו הנר קודם שהספיק לאכול. והעבירו את מאכליו לבית בנו ששם היה נר דולק וקידש שנית ואכל.
עוד מובא שם שאביי סיפר שרבו אמר לו לאכול לחם אחר הקידוש, כיוון שבמקומם אולי לא יוכלו לקדש כי לא יהיה נר דולק. מכאן למדו שקידוש צריך להיות במקום נרות שבת (עיין רא"ש המובא בב"י רעג). ובשו"ע סימן רסג כתוב בסעיף ט "המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה". משמע שזה חיוב לאכות במקום הנרות.
המצטער פטור מאכילה ליד הנרות
ואולם בסימן רעג סעיף ז כתב: "יש אומרים שאין מקדשים אלא לאור הנר (וזו דעת רש"י ותוס' ושאר גדולים) ויש אומרים שאין הקידוש תלוי בנר. ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים, מקדש בחצר ואוכל שם אע"פ שאינו רואה הנר, שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער, והכי מסתברא".
ואפשר ליישב את הסתירה בין שני המקומות בכך כפי שכתב המג"א (הובא במשנה ברורה ס"ק לט) "דאין מותר לאכול בחצר רק דוקא במצטער הרבה בביתו משום זבובים וכיוצא הא לאו הכי צריך לאכול דוקא במקום נר". ואפשר עוד ליישב כי בסימן רעג התיר כיוון שנהנה מאור הנר בדברים אחרים לפני או אחרי הקידוש, לכן ברכת הנר אינה לבטלה.

נרות למי שלא מדליק בסוכה
מי שגר במקום רחוק מהסוכה או שאוכל בסוכה של אחרים, יש לו שתי אפשרויות להדליק נר עם ברכה. או שהאשה תדליק בבית ותברך "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו", וכשחוזר הבעל מבית הכנסת יעלה לביתו לפני קידוש וייהנה מהנרות בבית. או שייהנה מהנרות כאשר יחזור לביתו אחרי הסעודה. ובמקרה האחרון צריך להקפיד שיהיו הנרות גדולים או שיהא הרבה שמן בנר עד שיסיים הארוחה בסוכה.

זוהר הנרות בשעת הקידוש
כה"ח (ס"ק מו) הביא פוסקים הסוברים שכאשר מקדש לא ליד הנרות – ברכת הנרות היא לבטלה. והביא סברת הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל שמשמע מהם שצריך לאכול את כל הסעודה של שבת ליד נרות שבת.
לכן מציע הרב כה"ח להכין מתקן מיוחד לנרות שבת הנמצאים בסוכה שלא תכבה אותם הרוח. ואם יש חשש לשריפה, כשמדליק הנרות ידליק אותם בבית במקום שיכול לראות אותם מתוך הסוכה.
ויהי רצון שנזכה לקבל את הארת הנרות בכל השנה כולה, ובמיוחד בחג הסוכות שהוא חג של הארה גדולה מענני הכבוד שמאירים ומזהירים, כדכתיב: "וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג). וכדכתיב: "וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ" (יחזקאל מג ב). אמן.

השגחה פרטית
מספר ר' עזרא ברנע, חזן בבית-הכנסת "היכל יעקב": הרב אליהו זצ"ל אמר לנו תמיד לא להאמין לשמועות שאומרים משמו. הוא סיפר שפעם אחת בערב סוכות היה לו ספק על אחד ההדסים שלו, והוא רצה לקנות הדס נוסף על מה שכבר היו ברשותו. הוא שם פעמיו למחנה-יהודה, לשוק ארבעת המינים, והחל לבדוק הדס אחרי הדס מתוך ערימה שהייתה מונחת לפני אחד המוכרים.
משלא מצא מה שביקש ועמד ללכת לדוכן אחר לחפש שם, אמר לו בעל הדוכן: מה אתה מחפש כל כך הרבה? הרב אליהו בדק את כל ההדסים האלה ואמר שהם כשרים.

אתרוג כמעט מהודר
מספר הרב יעקב שיכנזי: שנה אחת, סמוך לחג הסוכות, הגעתי אל הרב זצ"ל בעת שבדק אתרוגים. "זה כמעט מהודר" אמר לאחד, "זה קרוב למהודר" השיב לאחר, "זה קצת מהודר" אמר לאדם שלישי. תמהתי, כיוון שיודע אני שבהלכה יש אתרוג "כשר", "מהודר" או "פסול". מעולם לא שמעתי על אתרוג שהוא כמעט מהודר, או מקצת מהודר, הלא מדובר באתרוג כשר וזהו. לאחר זמן מה במחיצת הרב הבנתי: אכן, האתרוגים אינם מהודרים, הם בסך הכל כשרים. אך הרב בחוכמתו לא רצה לאכזב את האנשים שטרחו, בחרו אתרוג והגיעו עד אליו. לכן הוא מעודד אותם ובמקום לומר על אתרוג בסתמיות שהוא "כשר", הוא נותן להם לטעום מעט מן ההרגשה שמה שבידיהם קרוב, ולו במשהו, להיות מהודר.

הקב"ה היה מוכן לוותר על ברית מילה לכל עם ישראל ולוותר על קרבן פסח, הכול כדי שבני ישראל לא יפסידו את מעלתם הגדולה של ענני הכבוד

גם בימינו צריכים לשמוח על הישיבה המחודשת בארץ ישראל וקיום מצוותיה. ארץ אשר עיני ה' בה. לשמוח על הזכות המחודשת לקיים את המצוות התלויות בארץ


סגולים מרוב שמחה . האם יש סגולה איך להיות בשמחה?
לברך ברכות השחר בכוונה ובנחת כל בוקר.

טבילת אש . האם שייך דין טבילה ברשת של מנגל פחמים?
מנגל צריך להטביל. או לכסות בנייר כסף.

כוהנים במסלול המהיר . האם מותר לכוהנים לנסוע בחלק הצפוני של כביש 6?
מותר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il