בית המדרש

  • מדורים
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם

undefined

הרב יוסף כרמל

תשרי תשע"ה
2 דק' קריאה
ענינו של יום הכיפורים סובב מן התורה סביב שתי נקודות מרכזיות.
האחת, קשורה לחייו של כל אדם. העינוי כלשון הכתוב:
"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא ט"ז כט, עיינו גם שם, כ"ג כז).
בנוסף על מצוות השביתה ממלאכה, הקיימת בכל שבת וחג, מפסיקים את זרם החיים הרגיל ומכריחים את האדם לעצור ולחשוב.
חמשת האיסורים (חלקם מהתורה וחלקם מדרבנן) גורמים לשינוי התנהגותי וממילא תודעתי, בחמישה תחומים מאוד בסיסיים בחיי היום יום שלנו (איסור סיכה היה הרבה יותר משמעותי בימים עברו, שהרי הסיכה היא שאפשרה שמירה על היגיינה, גם ללא מערכת מים זמינה, כמעט בכל רגע נתון, כמקובל בימנו).
השניה, קשורה אך ורק לכהן הגדול וחבר עוזריו, בבית המקדש בירושלים. ביום הזה בלבד, דווקא הכהן הגדול היה מחויב בסדר עבודה מיוחד, שהיה שונה לחלוטין מסדר העבודה היום יומי בבית המקדש. רוב הציבור היה מנותק מפעילות זו, בוודאי שלא היה יכול ליטול בה חלק פעיל. שיאה של פעילות זו היה בחדרי חדרים, בקודש הקדשים ואיש לא היה חוזה בה. עבודה זו חייבה ציות לכללי טהרה וקדושה מיוחדים במינם, שנהגו רק בהקשר זה.
אם כך, ביום הכיפורים עם ישראל עסוק בדברים הנמוכים ביותר, על ידי הימנעות מהם על ידי כל אחד ואחת. מאידך גיסא, נציגו הבכיר ביותר של העם בתחום הרוחני, ראש המערכת של עבודת הקודש, נכנס לפני ולפנים בטהרה מיוחדת לקודש הקדשים.
נשאלת השאלה: מה הייתה המשמעות מבחינת מצוות העשה, של כל יהודי ויהודי ביום המיוחד הזה? כיצד באה לידי ביטוי קדושתו הרוחנית הייחודית של היום, בזמן שבית המקדש היה קיים?

בימנו חל מהפך באחת הנקודות שהזכרנו. בראשונה, כל יהודי מחויב, גם היום, לענות את נפשו בחמשת העינויים ובכך אין שינוי ממה שהיה נהוג בזמן שהמקדש היה קיים.
לעומת זאת, את מקומה של עבודת הכהן הגדול תפסה תפילתם של רב היהודים בבתי הכנסת. חכמים הפכו את סדר העבודה, לנושא המרכזי בחזרת הש"ץ של מוסף והוסיפו את תפילת נעילה שמסתיימת, לפי מנהג הרבה מעדות ישראל, בציון צאתו של הכהן הגדול מקודש הקדשים, ללא פגע.
מה עשה עם ישראל במשך רוב שעות היום הקדוש הזה, בזמן שבית המקדש היה קיים?
הרשו לי להציע הצעה, שיש לה גם השלכה מעשית על סדר היום שלנו.
יום הכיפורים היה יום טוב לעם ישראל. כמאמר חז"ל במשנה: "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו".
כלי הלבן הפשוטים, שגם היום אנו נוהגים בהם (כרמז לחמשת העינויים), רמזו לעיסוק בעניינים החברתיים, מתוך מגמה "שלא לבייש את מי שאין לו". העם נקרא לשים את המצוות של בן אדם לחברו במרכז העיסוק הרוחני של היום הקדוש. היום הטוב לא בא לידי ביטוי בדרך של 'אין שמחה אלא בבשר ויין' (עיינו פסחים קט ע"א), אלא ביום של תיקון חברתי. בקשת סליחה, תיקון עוולות ופגיעה לא רק פיזית אלא גם מילולית ועקיפה, כמו למשל, מניעת התביישותו של מי שאין לו.
אם כך מורי ורבותי, נכון, יום הכיפורים הוא יום של תפילה ותחנונים בבית הכנסת. אולי כדאי שכל רב ומנהיג קהילה (והגיע הזמן לחזק את נושא רבני הקהילות) יקדיש חלק מהיום הקדוש, (בואו נתחיל בחצי שעה בין התפילות) לתיקון חברתי.

הבה נזכור ונזכיר: ללא תיקון חברתי פרטי וכללי, אין יום הכיפורים מכפר!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il