בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

כל הפצועים

ללכוד את העריקים!

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

חשוון תשע"ה
3 דק' קריאה
מספרים על רבי יוסף דוב סולוביצ'יק, מחבר ספר 'בית הלוי', שהיה איש אמת גדול ולא חת מפני איש. פעם, בערב יום הכיפורים, הבחין באחד מבני עירו, שהיה עשיר גדול וקמצן גדול, לומד תורה בהתמדה גדולה, כשהוא עטור בטלית ותפילין.
פנה רבי יוסף דוב לעשיר ואמר – אתה עריק!
התפלא האיש על הרב, שהרי עוסק הוא בלימוד תורה, וכיצד הרב בא אליו בטרוניה. הסביר לו הרב – בכל צבא יש חיילים בתפקידים שונים. יש טייסים ויש תותחנים, יש טבחים ויש אנשי חימוש, כל אחד ותפקידו. כל התפקידים חשובים ובלעדיהם הצבא לא יוכל להילחם.
אם אחד החיילים יחליט, שהמשימה הנוכחית שלו לא חשובה, ועל דעת עצמו יבצע משימה אחרת, ישפטו אותו כעריק. לדוגמא – אם אחד החימושניקים יחליט להיות קרבי, לנטוש את תיקון הכלים, ולהצטרף כטנקיסט לקרב, יחסרו בהמשך כלים לקרב.
כך אתה, סיים הרב, תפקידך כעת לשבת ליד קופת הכפרות ולחלק צדקה לעניים, ולא לנטוש את תפקידך וללכת ללמוד תורה.
איש איש ומשימת חייו. יתר על כן – המפגש של כל יהודי עם הקב"ה מגיע דרך עבודת ה' הייחודית לו. בתחילת תפילת שמונה עשרה, אנו אומרים: 'אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב', והרי יש רק אלוקים אחד? אלא שלכל אחד מהם התגלה ה' באופן המתאים לעבודת ה' הייחודית שלו.
יותר מזה – לכל אדם יש תקופות שונות בחייו, שעות שונות בחייו, ולכל זמן וזמן עבודת ה' הייחודית לו. לדוגמא – לכל חג מצווה משלו, בראש השנה פוגשים את ה' בתקיעת שופר, בחנוכה בהדלקת הנר וכדומה. וכך אמרו חז"ל – " זמן תפילה לחוד, וזמן תורה לחוד", וכן - "בכל דרכיך דעהו, זו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה", ופירש זאת הראי"ה קוק זצ"ל (מוסר אביך עמ' כה) – "צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם. כשהוא עוסק בתפילה אז יבקש את הקב"ה בהבנת ענייני התפילה וכוונה רצויה... ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בעניינים אחרים, כי כיוון שהוא עוסק בעבודה זו - הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דווקא ובה ימצאנה ולא במקום אחר... וכשהוא עוסק בתורה ידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו..וכן בכל הדברים שעושה...".
עניין זה שופך אור חדש על נקודה תמוהה בפרשתינו. הפרשה נפתחת בהתגלות ה' בכבודו ובעצמו, "וירא אליו ה'", אך התגלות זו נקטעת לטובת התגלות המלאכים ובשורת לידת יצחק. חז"ל (שבת קכז) כבר מרגישים בתמיהה זו ומתרצים – "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה".
אולם בסיום הפרשייה, כאברהם מלווה את המלאכים לשלחם, אנו מגלים שהתגלות ה' לאברהם לא באמת נקטעה – "ואברהם הולך עימם לשלחם... ואברהם עודנו עומד לפני ה'", הולך או עומד? ומי המתגלה לאברהם – ה' או המלאכים?
מספר כיוונים נאמרו בתירוץ העניין. לרמב"ם (מורה נבוכים ב, מב) באמת הכל פרשייה אחת, התגלות ה' היא התגלות המלאכים, והכל במראה הנבואה. על כך מקשה הרמב"ן ומוכיח שהתגלות המלאכים אינה כהתגלות ה', והיא במדרגה נמוכה יותר.
מרש"י עולה שאלו התגלויות שונות, ואכן התגלות ה' נקטעת, ואברהם אף פונה בבקשה שימתין לו, וה' אכן המתין לו, ובעצם היה צריך להיות כתוב – "וה' עודנו עומד לפני אברהם", אלא שאין זה דרך כבוד כלפי מעלה, לכן תיקן הכתוב ללשון אחרת.
ואולי, בלי להכניס את ראשנו בין ההרים הגבוהים, אפשר להוסיף נקודה דרשנית המביאה לנו מסר חשוב, ומחברת בין דרכי התירוץ השונים. מידתו המיוחדת של אברהם היא מידת החסד והכנסת האורחים. ה' מתגלה לאברהם דרך מידת החסד, לכן כאשר אברהם מפסיק את הקבלת פני השכינה לשם הכנסת אורחים, באמת אין זה הפסק. זהו המשך המפגש שלו עם ה', ואף בשעה שהוא הולך עימם לשלחם – הרי עודנו עומד לפני ה'.
אדרבה, דווקא ברגעים אלו של התגלות ה', מתגלה גם עבודת ה' המיוחדת שלו. ואכן תוך כדי הדברים – מציין הכתוב שה' מגלה לאברהם על הפיכת סדום, כי ידעתיו למען יצווה את בניו... לעשות צדקה ומשפט...", כוחו המיוחד בצדקה וחסד.
ואף אנו נלמד תדיר לחפש את ה' בדרך עבודת ה' המיוחדת לנו, להעריך איש את משימת רעהו, ולחנך את ילדינו בדרך המיוחדת להם!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il