שיעבוד מצרים וקבלת התורה

"בחדש השלישי". אמרו בפסיקתא דרב כהנא (לפרשה זו פסקא יב):

ויש להבין הן התורה היא הוראה כיצד על אדם לנהוג בימי חייו, אם כן מדוע דוקא מי שהשתעבד בחומר ובלבנים זכאי לקבל את התורה. ועוד יש ששאלו, והן ערב רב עלה אתם שגם הם לא השתעבדו בחומר ולבנים, ובכל זאת לא מנע מהם משה מלהיות נוכחים במעמד קבלת התורה. ולא מסתבר לומר שיתרו בא רק להיות נוכח במעמד קבלת התורה אך לא חפץ להיות בכלל העם להתחייב במצות התורה ואילו ערב רב קיבלו עליהם להיות חלק מהעם. כי לפי זה אין עניינו של יתרו דומה לבן נכר הרוצה לאכול פסח. כלומר, שהוא משתתף בפועל בקיום המצוה והתורה מונעת אותו. ואילו החפץ רק לראות בשעה שישראל אוכלים את הפסח, אין איסור בכך. אלא משמע, שיתרו רצה להתגייר ולהיות נוכח במעמד קבלת התורה ומשה רבנו מנעו מכך, לפי שלא השתעבד בחומר ובלבנים במצרים. עוד יש לשאול, הן במשך הדורות ישנם כמה וכמה אנשי תורה שלא השתעבדו בחומר ובלבנים והתורה לא נמנעת מהם. ומדוע דוקא שעת קבלת תורה היא המכריעה בענין זה. והרי מצאנו שאף יתרו התגייר ובניו זכו לקבל את דושנה של ירחו כמבואר בספרי פרשת בהעלתך (לב). כדי שהדבר יובן יש להקדים את הנאמר שם בפסיקתא, לעיל:

התורה מכילה יין דבש ופלפלין. דבש הוא מתוק ופלפלין חריפים, והיין אמצעי ביניהם ומשנה את טעם שניהם. וכן כל שלשת הדברים המציינים את מתן תורה רומזים הם מצד אחד על שלמות התורה ומאידך שמקבלי התורה אינם יחידים אלא באים מכוח האבות שכל אחד מהם השריש בעם כח אחר בעבודת ה' (כמבואר בעזרת השם בדברנו באריכות בפרשיות בראשית). ללמדך שאין בכוח היחיד לקבל את תורת ד' שהיא אלוקית רוחנית ואינה קשורה לאדם חומרי מעצם הוייתו. אכן שלושת הצדדים נותנים לעם מעמד מיוחד המתעלה מחומריותו של הפרט ולפיכך העם זכאי ויכול לקבל את התורה.

השעבוד של ישראל בחומר ובלבנים בא להחליש את מציאותם החומרית, ועל ידי כך אפשר להם להתרומם לפסגות רוחניות של קבלת התורה מתוך אספקלריא נכונה דבר שאינו ניתן לאדם אחר שחומרו לא צורף ולא זוקק בכור היתוך השעבוד.

יתרו שישב השקט ובטח בביתו אינו מסוגל לראות נכונה מראות אלוקים, ראיה כזו רק תזיק למעמדו הרוחני, באשר אדם עשוי להראות על ידו כעמוד, ועמוד יראה כאדם. דהיינו ראיית מראות אלוקים תראה בעיניו כדבר אחר או הפוך מהכוונה האמיתית אותה כיון בורא עולם להראות. הלוים למרות שלא שועבדו בחומר ולבנים במצרים, שהם משולשים, ומעלתם הרוחנית גדולה עקב כך, ובהיותם חלק מהעם, נקיים מחשש עיוות ראייתם. וכן ערב רב שעלה אתם שהלכו אחר הקדוש ברוך הוא עִם ישראל בארץ לא זרועה והיו מוכנים לחיות בקשיים מרובים כתוצאה מכך, אילולי האמונה שהאמינו בקדוש ברוך הוא. כמו שאומר הנביא ירמיהו (ב, ב): "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". הרצון להסתפח לנחלת ה' זיכה אף את ערב רב להיות ראויים למעמד קבלת התורה. לא כן יתרו שבא אל המדבר לראות בכבודן של ישראל, בהיותם אפופים ענני כבוד אוכלים מן ושותים מבארה של מרים. כאשר התורה כבר ניתנה ועתה עלינו ללומדה ולקיימה, לא רק כל יחיד בישראל כשר לכך, אלא אף הגר הנלוה אל ה' ראוי לכך.

ואכן כפי שביארנו בעזרת השם בפרשת כי תשא. חטא העגל נבע מראיה לא נכונה של אותן מראות אלוקים שראו הערב רב והאחרים, במעמד קבלת התורה.