בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

נפגעי הפיגוע בהר נוף

עשיו היה ג'ינג'י?

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

חשוון תשע"ה
3 דק' קריאה
פיגוע נורא אירע השבוע. דם קדושים נרצחים צבע בצבע אדום עז מקום של קדושה וטהרה, ומתוך מעשיהם של בני ישמעאל הזדים אשר 'ידם בכל', בצבצה והופיעה מידת הרציחה האוחזת בחרבו מלאת הדם של עשיו הוא אדום.
זוג תאומים נולד לו בפרשתנו, ולמרבה הפלא – שני בני הזוג, זכו כל אחד בנפרד לשני שמות. השם הראשון ניתן לו בהולדתו ואילו השני ניתן לו אי שם בהמשך חייו הבוגרים. עשיו – בילדותו ואדום בנערותו, ולהבדיל – יעקב בלידתו וישראל בזקנותו.
השם מבטא את מהותו של האדם (כדברי הגמרא ביומא על רבי מאיר שהיה מדייק בשמות), ואף השמות הללו שופכים אור על ההבדלים בין השניים. על הראשון נאמר – "ויצא.. אדמוני, כולו כאדרת שיער, ויקראו שמו עשיו".
קריאת השם כאן מעלה תמיהה כפולה – אם הראשון היה אדמוני, מדוע לא קראו לו כבר בשלב זה – אדום? ומה הקשר לשם עשיו?
ועוד קשה – עשיו נקרא אדום על שם בקשתו מיעקב – "הלעיטני נא מן האדום האדום... על כן קרא שמו אדום". לכאורה זהו עניין שולי מאד, וכי בגלל משפט אקראי בו מכנה עשיו מאכל מסוים על שם צבעו, דבק בו כינוי נוסף לנצח?
בעל הטורים משיב על התמיהות הראשונות – עשיו מלשון 'עשוי'. עשיו נולד מכוסה בשערות כאדם בוגר ועשוי "כאדרת שיער", ולכן נקרא עשיו. ומוסיף – גם המלה 'אדמוני' אין כוונתה בהכרח שעשיו היה ג'ינג'י, שהרי אדרת שיער אינה אדמונית, אלא הכוונה מלשון 'אדם', שגופו נראה כגוף שלם של אדם בוגר.
נמצאנו למדים שמידתו המיוחדת של עשיו, שהוא היה 'מושלם' מלידתו. ואכן, מי שמקשיב ל'מנגינה של התורה', מרגיש שעשיו הוא בעל נוכחות, אדם שנולד ישר אל המוכן. הוא האח הגדול, ואחיו הקטן רק מצטרף אליו – "ואחרי כן יצא אחיו... וידו אוחזת בעקב", כביכול יעקב רק מצטרף לאחר מכן, ובא בעקבותיו – "בעקב".
אם כן – עשיו הוא 'מושלם'. מצוין. מה הבעיה איתו?
אלא, שמעלתו היא גם שורש חסרונו. מי שמתרגל שהכול מוכן לו, מתקשה לעבוד קשה, לעמול לבנות ולהתמודד. אדם כזה מסתפק במוכן לו בקלות, ולא יוצר ומפתח, וכך נותר במצב לא מפותח. בביטוי – 'כולו כאדרת שיער' מסתתר גם חסרונו של עשיו. אונקלוס מתרגם 'כאדרת שיער' – 'כגלים דשיער', כלומר – גלימת שיער. גלימה נקראת כך מלשון 'גולם'. גלימה היא בגד שמכסה את הגוף כך שלא רואים את קווי המתאר המדויקים של הגוף. גם המילה 'גולם' בעברית מבטאת משהו שהחל להיווצר, ועדיין לא הושלם לכל פרטיו, כדוגמת 'גולם' של פרפר ועוד (אדם המכונה 'גולם', הכוונה למי שלא הושלמה חכמתו).
מידתו זו של עשיו גורמת לו להיות 'איש ציד'. הציד בניגוד לחקלאי, מסרב לחרוש ולזרוע, לעמול ולפתח את העולם, ומשתוקק רק לצוד את החיה השלימה והמוכנה.
מידה זו יוצרת חסרון נוסף – אדם כזה מתקשה 'לדחות סיפוקים'. הוא דורש לקבל הכל מיד, כאן ועכשיו. ואם, חלילה, לא מספקים לו את תאוותיו, אין בכוחו להתגבר על עצמו, והוא 'שולף סכין' ופותר את הבעיות בקלות.
ואכן, יום אחד, שב עשיו מהשדה ופוגש את יעקב העמל קשות ומבשל נזיד עדשים. עשיו אחוז בולמוס, מתנפל מיידית על האוכל המוכן, ודורש מאחיו – "הלעיטני נא". קשה לו להתאמץ ולאכול בכוחות עצמו, עליו לקבל הכל מהמוכן – צריך להאכיל אותו כילד קטן. משפט זה אינו שולי, כאן מתבטא חסרונו הגדול של עשיו, והוא מפסיד את הבכורה, ונקרא שמו כפי שראוי לקרוא לשולף סכין בחימה ובקוצר דעת – 'אדום'. מידת הרציחה תאפיין אותו מכאן ואילך, שהרי 'על חרבך תחיה'.
לעומתו – יעקב אחיו מתחיל מלמטה, ובעבודה קשה איטית וארוכה מטפס למעלה. תחילתו ב'עקב', החלק הנמוך ביותר בגוף. תחילתו בהיותו הבן הצעיר, אך אט אט הוא זוכה בבכורה ובהובלה. בתחילה – איש תם, תמים, וסופו כאיש תם – שלם, כי דווקא התמימות הופכת לשלימות, המביאה בכרה – ברכה (אותם אותיות).
עשיו זוכה לשמו השני כבר בנערותו, דמותו ברורה כבר מצעירותו. לעומתו – יעקב זוכה בשמו השני ובבירור דמותו רק בזקנותו. יעקב נאלץ לברוח ולהסתתר מפני אחיו השליט והחזק, אך לאחר לילה ארוך של מאבק בשרו של עשיו, הוא יוצא כמנצח, וזוכה להיקרא 'ישראל' מלשון שררה. וכך גם באופן לאומי – הגויים שולטים בעולם הזה משחר ההיסטוריה, ואילו בהי ישראל בעת הגאולה, פסגת ההיסטוריה.
ובימינו אלה – המתבונן במאבק האיתנים על ארצנו הקדושה המתחולל בין ישראל עם קדושים לשונאיו, יכול להבחין שיש כאן את אותו מאבק שבין יעקב ועשיו. הארץ הייתה כמעט שוממה, אולם משהתחלנו להתקבץ אליה, החלו לנהור לכאן הערבים, ולנסות להשתלט על מפעלנו. הנוודים הבדואים אבות ערביי הארץ, אינם רק 'בני המדבר' כי אם 'אבות המדבר', לא בנו ולא נטעו, רק רעו גנבו וגזלו מיושבי הארצות הזרועות. וכך בימינו – מנסים בניהם להשתלט על מפעלינו ברצח ובשנאה.
אך סוף המאבק להסתיים בנצחונו של יעקב בבית אל – בית המקדש, אשר שם יודה שרו של עשיו ליעקב, ויאמר בפה מלא – "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". במהרה בימינו!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il