לאור רצף האירועים הקדחתני שממלא את הפרשה הראשונה בתורה, אפשר בקלות להתבלבל מהמספר העצום של הנושאים שעולים. למרות זאת, אני חושב שכולנו יכולים להסכים שגירוש אדם וחווה מגן עדן לאחר שניצלו את חופש הבחירה שלהם והחליטו שלא להישמע למצוות האל, הוא נושא חשוב שראוי למחשבה ודיון.
לא ידוע לנו כמעט דבר על החיים בגן עדן. ברור שטבע האדם היה שונה שם, ולא רווחה שם הבושה או התשוקה המינית המתגרה, בוודאי לא כמו שאלה קיימות בעולם שלנו. אך אחרי הגירוש מגן עדן והאיסור לחזור לשם, יצאו אדם וחווה עם צאצאיהם לחיים בעולם שמוכר לנו היטב.
יריבות בין אחים, קנאה, רצח, דיכאון, מתירנות מינית והתעללות – כל אלה נעשו חלק מהסיפור של האנושות בשלב הזה, ועל בני האדם נגזר כעת להילחם על קיומם הגופני והכלכלי בעולם של פלאות, אך גם של הרבה מאוד סכנות ושנאה.
אך גן עדן מעולם לא נמחק מזיכרונם של אדם וחווה, וגם לא מהזיכרון של צאצאיהם, ולא משנה כמה מאות או אלפי שנים חלפו מאז אותו גירוש. אולי זאת אחת הסיבות לכך שהתורה מספרת לנו על מאות השנים שבני האדם הראשונים חיו – כדי להדגיש שגם אחרי 900 שנה הזיכרון של גן עדן נשאר צרוב חזק בנבכי מוחם של אדם וחווה והצאצאים שלהם.
הזיכרון הזה הוא מה שעדיין מניע אותנו ודוחף אותנו לשאוף לעולם טוב ומתוקן יותר. מרגע שבני האדם, גם אם אלה היו רק אדם וחווה, התנסו בעולם ובחיים כפי שהם יכולים להיות – חיים בגן עדן- נולד הדחף של החברה לתקן את העולם ולשפר את חיינו בו. רק טבעי שאנחנו תמיד מנסים לחזור לגן עדן.
על אף שהחברה האנושית הנציחה, לצערנו, את תופעת הרצח והייתה עדה למיליוני מקרי רצח בהיסטוריה הארוכה והעקובה מדם שלה, אנחנו עדיין שואפים לבנות חברה נטולת רצח. אנחנו גם לא מרגישים שזאת תקוות שווא או שאיפה מטופשת. בתוך כל אחד מאתנו יש עדיין שבריר זיכרון מהימים שבני האדם חיו בגן עדן ולא סבלו את הכאב והצער שקיימים בכל חברה אנושית שהייתה אי-פעם בהיסטוריה שלנו וגם כיום.
מעניין שאנושות מעולם לא הרימה ידיים או התייאשה - למרות כל הראיות ההיסטוריות שמצביעות על כך שזאת משימה בלתי אפשרית כמעט - מליצור עולם טוב יותר שיש בו שלווה, רוחניות, הרמוניה ושמחה. זיכרון גן עדן לא מניח לנו לאבד את הרגישות עד כדי כך שנסכים שמצב האנושות הנוכחי הוא דבר שאי אפשר לשנות.
המלאכים ששמרו בכניסה לגן עדן קיבלו ייצוג גם בקודש הקודשים, על מכסה ארון הברית שהכיל את המסר של הקב"ה לאנושות. למלאכים האלה יש פנים של ילדים כדי להראות לנו, שבאופן כזה או אחר, ביום מן הימים, כשיעלה הרצון מלפני הקב"ה בעתיד, אולי נוכל לחזור לגן עדן ובאמת נוכל לחיות בעולם טוב יותר, כפי שהבטיחו לנו נביאינו הקדושים.