לעבור למקום מגורים חדש זאת משימה מאתגרת בכל גיל. לעשות את זה בשלבים מאוחרים יותר בחיים זה מאתגר כפליים. אין זה פלא לכן שחכמי המשנה התייחסו למעבר של אברהם אבינו ממסופוטמיה לארץ-ישראל כאחד מעשרת הניסיונות שבהם התנסה בחייו. לעזוב את כל מה שאתה מכיר ולנסות להשתלב בסביבה חדשה וזרה זאת חוויה לא פשוטה כלל ועיקר.
כולנו מכירים את חווית ההגירה של אבותינו, בין אם זה לארצות המערב או לארץ-ישראל. השפה שונה, הרחובות לא מוכרים, המוסכמות והמנהגים של חיי היומיום זרים לך, ואתה מסתובב בתחושה קבועה של חוסר שייכות.
אברהם עצמו מבטא את התחושה הזאת כאשר, אחרי עשרות שנים של שהות מוצלחת ולאחר שהפך לאדם מכובד בקרב תושבי המקום, הוא מתאר את עצמו כנוכרי וגר בקרבם. הוא לא יליד המקום. הוא מדבר בשפה המקומית עם מבטא, ועל אף שהפנימיות הרוחנית שלו אומרת לו שזה שכאן מקומו, בארץ-ישראל, בבית האמיתי שלו שקיבל מהקב"ה, הוא עדיין חרד למחשבה שייחשב לזר בארץ נוכרייה.
אברהם היה לאב הטיפוס של הקיום היהודי במשך אלפי שנים. וגם כאשר היהודים שבים הביתה, לארץ-ישראל, חולפים דורות עד שהם מפנימים שהם בבית סוף סוף, שאינם עוד זרים או נוכרים בארצו של מישהו אחר.
אילו נולד אברהם בארץ-ישראל, אולי כל ההיסטוריה היהודית והאנושית הייתה נראית אחרת, אך התורה עצמה מתארת את אברהם כארמי נווד, וכך הוא נשאר בכל המסורת היהודית ופרשנות המקרא.
כשהקב"ה אומר לאברהם לעזוב את ביתו, אין הוא אומר לו היכן בדיוק מותר לו להתגורר כעת אלא רק מבטיח לו שהוא יראה לו את המקום החדש. אברהם נוסע באופן אינסטינקטיבי לארץ-ישראל, ושם ורק שם הקב"ה מאשר שזה לא רק המקום היחיד שבו הוא יכול להתגורר אלא גם המקום שיהיה בית הנצחי של צאצאיו.
יש ביהודים אינסטינקט קדוש שדוחף אותם לעלות לארץ-ישראל. היו אמנם גם רדיפות ואילוצים אחרים שהביאו מאות אלפי יהודים להתיישב בארץ-ישראל במאה ה-20, אך הרוב המכריע של ההגירה החדשה לארץ-ישראל היום נעשית מבחירה. הדחף הפנימי הזה שמקשר אותנו למולדת שלנו, לעבר ולעתיד בו-זמנית, הוא הכוח המניע של העלייה הגוברת של היהודים למדינת ישראל בזמן האחרון.
חז"ל לימדו אותנו שהגדולה האישית של אברהם אבינו יכולה הייתה לבוא לידי ביטוי רק בארץ-ישראל. אם לומר את האמת, נראה שגם ההתפתחות של עם ישראל והגשמת הגדולה שלו יכולה להתרחש רק כאשר הוא שוכן כאן, בארץ-ישראל. ולכן לא נותר לנו אלא לחקות את אברהם אבינו בגישה, בעוז הרוח ובאהבה לארץ שדיברה אל נשמתו והבטיחה את נצחיותו.