בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה

undefined

הרב שמואל אליהו

טבת תשע"ה
13 דק' קריאה
מזמור המנורה
האומר למנצח בנגינות, כאילו מדליק המנורה
כולנו מכירים את מזמור סז בתהילים שכתוב בצורה של המנורה שהייתה במקדש. ציור זה נמצא בחלק מהסידורים, ובחלק מבתי-הכנסת הוא מופיע כתמונה על הקירות או כרקמה על הפרוכת. לפעמים הוא מופיע עם הכיתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" ועם שמות קודש אחרים.
אחד המקורות הראשונים למנהג זה נמצא בדברי האבודרהם שכתב על המזמור הזה: "ובמקצת מקומות אומרין אותו בכל יום מפני שנקרא 'מזמור המנורה'. והקורא אותו בכל יום, נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש, וכאלו מקבל פני שכינה".

כלומר, כשם שאנו קוראים כל יום את "שיר של יום" שהיו אומרים בבית המקדש, כדי שייחשב לנו כאילו אמרנו שיר שהיה במקדש; כשם שאנו קוראים פרשת הקטורת, כאילו הקטרנו קטורת; כשם שאנו קוראים פרשת התמיד בכל בוקר וערב, כנגד קרבנות התמיד – כך באמירת מזמור זה, מזמור המנורה, נחשב לנו כאילו הדלקנו את המנורה הטהורה בבית המקדש, וכאילו קיבלנו פני שכינה.
הרב "פתח הדביר" (במהדורא תנינא רל"ד ס"ק ד') כתב שזו הסיבה שבגללה אנו קוראים מזמור זה בתפילת מנחה לפני "עלינו לשבח", כיוון שזו השעה שבה היו מדליקים את המנורה בבית המקדש. ובקריאה זו אנו מקיימים "ונשלמה פרים שפתינו".
עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל
מזמור זה עוסק בהארת הפנים של ה' אלינו: "אֶלֹקִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה". המזמור גם עוסק בברכה לעם ישראל בארץ ישראל: "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים אֱלֹקֵינוּ". מהארה זו לומדים אומות העולם שהשכינה שורה בישראל. על כן אומר המזמור כמה פעמים: "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹקִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם".
הארה זו מביאה חכמה גם לאומות העולם שיודעים את היחס הנכון לישראל. העולם מתמלא אורה, ובעקבות כך ישפוט משפטי צדק: "יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה". כך מסבירה הגמרא על המנורה: "מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: 'מִחוּץ לַפָּרוֹכֶת הַעֶדוּת יַעֲרוֹךְ' (שמות כּז). וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא – עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב, זוּ נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים" (שבת כב ע"א).
מ"ט שערי קדושה
האבודרהם מסביר את הדמיון בין המנורה למזמור זה גם באופן המספרי: "כי תמצא בו שבעה פסוקים כנגד שבעה קני המנורה" (פרט לפסוק הראשון שנחשב פתיחה למזמור) "וגם יש בו מ"ט תיבות כנגד מנין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות שבשבעה קני המנורה שעולין למנין מ"ט. כיצד? גביעים – 22. פרחים – 9. כפתורים – 11. נרות – 7, סך הכל – 49" (עיין רמב"ם בית הבחירה ג).
המהרח"ו כותב ב"שער הכוונות" בשם האר"י ז"ל כי גם בפסוק המרכזי יש 49 אותיות (דרושי הפסח דרוש יא): "גם יכוין באות אחת ממ"ט אותיות שיש בפסוק: 'יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּוט עַמִּים מִישֹׁור וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה'. וכדי שלא תטעה בהם תזכור כי תיבת 'לְאֻמִּים' חסר ו'. 'תִשְׁפֹּוט' מלא ו'. תיבת 'מִישֹׁור' מלא ו'".
דביר קדשו הביאני
המנורה הייתה מוצבת בבית המקדש בהיכל מול הדביר – קודש הקדשים. הכוהן העומד מול המנורה עומד גם מול הפרוכת. רמז לדבר זה נמצא במספר האותיות שיש במזמור זה (216) שהם כמניין "דביר", ורומזות לבית המקדש שנקרא "אריאל". שהוא רחב מלפנים וצר מאחור (אריה = 216). (עיין "מגלה עמוקות" על התורה, פרשת "בהעלותך").
כאילו עומד מול המנורה הטהורה בבית המקדש
גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" (מקץ ד) כתב כי כשקוראים את המזמור הזה צריך לקוראו בצורת המנורה, והעיקר הוא לראות מול עיניו את מנורת הזהב שהייתה בבית המקדש. על כן אין הקורא חייב לראות דווקא את המנורה מצוירת על נייר או קלף. כי העיקר הוא לראות בעיני רוחו את מנורת המקדש עומדת במקומה.
ואם אומר "למנצח בנגינות מזמור שיר" המצויר בצורת המנורה על קלף או על נייר, חשוב מאוד שיזכור כי הציור הזה הוא רק משל לנמשל האמיתי, שהיא המנורה שבמקדש, ואותה הוא צריך לדמות כל הזמן מול עיניו.
על כן: "יזקוף את הציור של המנורה שמסתכל בו, כדי שיהיה הציור זקוף לפניו כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל. ולא יניח הציור מושכב ושטוח לפניו" (עוד יוסף חי ויגש ג).
ודבר זה הוא חלק מההלכה שנאמרה ב"שולחן ערוך" (סימן צה ב) כי בעת התפילה "יחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים". כך נפסק גם במשנה ברורה וב"כף החיים" (סימן צד) "שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים".
שכרו רב ועצום ויש בו סודות עמוקים
הכוונה הזאת נלמדת מתפילת שלמה בעת שפתח את שערי המקדש. ממנה לומדים כי זהו שער השמים שדרכו עוברות כל התפילות. ואם לא יהיה שם ולא יכוון לבו לבית המקדש, איך יכוון לבו לשכינה? על כן כתב החיד"א (צפורן שמיר ב' יח'): "מה מאוד הפליגו באמירת 'למנצח בנגינות' בציור מנורה. וכתבו ז"ל ששכרו רב ועצום. וראיתי בקונטרס בכתב יד לראשונים בזה סודותיו ותועלתו, ולפחות לעשות נחת רוח ליוצרנו נאמר אתו בכוונה בציור מנורה כתוב על קלף".
כן הביא "כף החיים" (סימן נא ס"ק יא) משם כמה פוסקים "ששכרו רב ועצום ויש בו סודות עמוקים" (חסד לאלפים אות ו'. ועיין שלמי צבור דף ס"ו ע"א, כף החיים לה"ר חיים פאלאג'י סימן י"ב אות י"ד). כן נמצא בספר "סדר היום" שהקורא את המזמור בצורת המנורה מקלף, מובטח לו שלא יינזק בכל אותו היום.
אור המנורה בדרך לאור הגאולה
מגיני דוד בדמות המנורה
הרמ"א רומז בספרו "תורת העולה" (חלק א, פרק כ) על אור המנורה שדוחה הרבה מהחושך. "והנה מצאתי במדרש רבתי פרשת אמור (פ' ל"א ט'). 'אמר רבי אלעזר בן שמוע: בזכות 'יערוך את הנרות' תנצלו מן (ישעיה ל' ל"ג) 'ערוך מאתמול תפתה'.
אור המנורה גם מביא את אור הגאולה. "אמר רבי חנן: בזכות 'להעלות נר תמיד' אתם זוכים להקביל נרו של מלך המשיח. כמו שנאמר (תהלים קל"ב י"ז) 'ערכתי נר למשיחי וגו'". וזכות זו נמצאת גם אם אנו לא ליד אור המנורה. לכן היו חייליו של דוד המלך מציירים את המגינים שלהם בדמות המנורה שבמקדש.
אנו יודעים שאת ספר התהלים כתב דוד ע"ה ברוח הקודש. עם זאת, כתב החיד"א שהקב"ה הראה לדוד המלך את המזמור הזה כתוב על טס של זהב עשוי בצורת מנורה. והיה דוד המלך נושא זה המזמור כתוב ומצויר וחקוק במגינו בטס של זהב כצורת מנורה כשהיה יוצא למלחמה. והיה מכוון סודו והיה נוצח אותם ואויביו נופלים לפניו (עיין מדבר קדמות, מערכת ד' אות כ"ב).
וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
אם נתבונן בלשון המזמור, "אלקים יחננו ויברכנו", נראה כי הוא פונה לאומות העולם. או שיכירו את דרך ה' וישתלבו בה, או שגדולת ה' תכניע אותם. מעין מה שנאמר על הארון: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י לה). כך גם מביאה המנורה את האור שדוחה את האויבים, כשם שעמוד האש דחה את אבני הבליסטראות שזרקו המצרים על ישראל.
מהפסוק: "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה" למדנו שישועת ישראל היא ישועת ה'. "בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ". ואף שחלק מהאויבים נופלים במלחמה עם ישראל הרוב הגדול של הגויים שמחים בניצחון ישראל. שמחים שהקב"ה מנהל את עולמו בצדק. "יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה".
עד כמה גדולה השפעה זו על אומות העולם ניתן ללמוד מכך שבמזמור קצר זה מוזכרים הגויים שמונה פעמים בשמות שונים: "גּוֹיִם", "עַמִּים" ו"לְאֻמִּים". כל זאת מלבד הסיום של הפרק שאומר כי בסופו של דבר הם לובשים יראה גדולה מאלוקים, כדכתיב: "וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ".
אֶלֹקִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ – לנו לישראל, התחתונים
בספר "פרי עץ חיים" כתב האר"י ז"ל (שער תיקון חצות ג) כי אנו אומרים את המזמור הזה בתיקון חצות כדי להשפיע שפע. "לנו לישראל, התחתונים". לחבר את השפע העליון לעולם הזה בפועל ממש. כדכתיב: "לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ". שהארץ בפועל תיתן את יבולה.
כי כשהגויים רואים ש"אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים אֱלֹהֵינוּ"; כשהם זוכרים שהארץ הזאת הייתה שממה אלפי שנים וכעת היא מבורכת – הם מודים באהבת ה' את עמו, ומתקיים בהם: "יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ".
ברכת כוהנים בשם אלוקים
אחת הסגולות הקשורות במזמור הזה היא לאומרו אחרי ברכת כוהנים (כדלקמן). טעם העניין הוא שמזמור זה ממשיך את ברכת הכוהנים לשם אלוקים. שברכת כוהנים נאמרה בתורה בשם "הויה" והמזמור הזה בשם "אלוקים". "אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ. יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה" בתהילים, כנגד "יְבָרֶכְךָ הויה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר הויה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" בתורה.
זאת התפילה של יעקב וההכרזה בימי אליהו הנביא לדעת ש"ה' הוא האלוקים". שהברכה לא נמצאת בשמים בלבד, אלא גם בארץ ממש, בכוחות הטבע. "לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ. בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ". בשעה זו גם העמים והלאומים הרחוקים יודו לה' על הנהגתו את העולם.
בשעה זו הם יודו לה' על הברכה שהוא מביא לעמו ישראל בארץ ישראל, אחרי שהייתה שוממה כל שנות הגלות. "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹקִים. יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם" בגלל ש"אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים אֱלֹקֵינוּ". הכרה זו מביאה את השלום, והיא כנגד הפסוק האחרון בברכת כוהנים: "יִשָּׂא הויה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".
עומדים לכבוד המזמור
בגלל המעלה הגדולה של המזמור הזה אנו משתדלים לאומרו מעומד, בין בבוקר בין "ימלוך" ל"ברוך שאמר", ובין אחרי ספירת העומר. שכך העיד מהרח"ו בשער הכוונות (ספירת העומר, סוף דרוש י"א) שראה את האר"י ז"ל "שהיה מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת העומר: 'מזמור אלקים יחננו' כו’, כולו מעומד וכו'" (וע"ע ב"פרי עץ חיים" שכתב שם: "וצריך לאומרו מעומד". וכן בספר "מחברת הקודש" ובספר "שמן ששון" על שער הכוונות שם).

סגולות
אחרי ברכת כוהנים
בגלל קרבת התוכן של המזמור לברכת כוהנים, אומרים בשם אגרת הרמב"ן, דכל ימי העומר כשאומרים ברכת כוהנים, אם יאמר היחיד מזמור זה יצליח במעשיו, ואם יסתכל בצורת המנורה שבו לא יהא ניזוק כל היום. ומסיים, וטוב לאומרו בכל יום (כה"ח תפט ס"ק קט. ועיין א"ר קכ"א שהביא כן בשם מג"א קכח ס"ק ג'. ואינו שם בדפוסים שבידינו).
והוקשה למרן הרב אליהו זצוק"ל, שהרי ב"שולחן ערוך" (סימן קכח סעיף כו) כתוב על ברכת כוהנים, "בשעה שמברכין אין לומר שום פסוק, אלא ישתקו ויכוונו לברכה". וצריכים הציבור לעמוד כאילו הם בתפילת י"ח. "כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין".
גם הרמ"א שכתב כי נהגו לומר פסוקים בברכת כוהנים, לא אמר אלא בשעה שמאריכים בניגונים. ומכל מקום סיים כי גם כשמאריכים בניגונים "יותר טוב שלא לאמרם" (והתירו רק למי שראה חלום רע לומר: "רבש"ע חלום חלמתי וכו'" משום סכנה ט"ז בשם התוס').
והכי איתא בזוהר הקדוש )פרשת נשא דף קמ"ז ע"א) וז"ל: "בההיא שעתא דכהנא פריס ידוי צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא. ולינדע דההיא שעתא עידן רעותא אשתכח בכלהו עלמין, ומתברכן עילאין ותתאין, ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא" (כה"ח ס"ק קלח).
והזכיר מרן הרב אליהו זצוק"ל לטוב את הרב הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א, נכדו של "כף החיים", שמצא כתוב שיאמר את מזמור "למנצח" אחר ברכת הכוהנים. וכן הוא בספר "שמן ששון" על שער הכוונות )דרושי ספירת העומר - דרוש ה') שכתב לאומרה אחר ברכת כוהנים.
האומרה בנץ החמה – לא יקרה לו מקרה רע
הרב "שמן ששון" זצוק"ל כותב שם: "ומצאתי כתוב בכתב יד במנורה של בית הכנסת בקהילתינו ז"ל. איתא בספר חסידים שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה את המנורה על טס של זהב. וכתב שם מי שרואה את המנורה בכל יום ומכוין בה מעלה עליו כאלו הדליקה ומובטח לו שהוא בן עוה"ב. ע"ש באורך. והביא כמה סגולות בענין זה של למנצח בצורת המנורה".
אחת מהן היא: "מי שאומר כל יום בהנץ החמה לא יקרה לו מקרה רע". ובשער הכוונות (כוונת הברכות) כתב כי טוב לומר את המזמור הזה אחר כניסתו לבית הכנסת תוך שהוא מקיף את התיבה שבע פעמים, ובכל פעם יאמר אחד מהפסוקים שבמזמור זה (וכל זה יעשה רק אם הגיע מוקדם לבית הכנסת ולא מפריע לאחרים). והכוונה בהקפות אלו היא להמשיך את השפע לעולם הזה, לבית הכנסת ולאדם המתפלל, כמו שהזכרנו לעיל שהכוונה היא להשפיע שפע "לנו לישראל, התחתונים".
לפני אלוקי נצור
עוד כתב המהרח"ו בדרושי תפלת השחר (שער הכוונות - דרוש ג), כי טוב לומר את המזמור הזה בכל פעם לפני "אלוקי נצור" אחרי שאומר "יהיו לרצון" הראשון. "גם תאמר בכל יום אחר תפלת ערבית ומנחה ושחרית אחר העמידה קודם אלקי נצור". כן הביא גם החיד"א ז"ל, בספרו "עבודת הקודש" (חלק כף אחת סימן כ"ו).
וטעם העניין הוא ש"אלוקי נצור" היא התפילה היחידה בתפילת י"ח שנאמרה בלשון יחיד. שכל התפילה כולה התפללנו על כלל ישראל, על קיבוץ גלויות, על החזרת המשפט למקומו ועל גאולת השכינה. כאן אנו מתפללים על השפע שפוגש אותנו אישית. לכן אנו אומרים את המזמור הזה כאן.
היוצא לדרך
עוד הביא שם הרב "שמן ששון" והביאו ב"כף החיים" (סימן קי ס"ק לו): "כל האומר מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר בצורת המנורה ז' פעמים כשיוצא לדרך, ויכוין בו – ילך לשלום ולהצלחה, וטוב שכל אדם יסתכל בו קודם צאתו לדרך ובדרך יתפלל אותו" (שבט מוסר פרק ל"א, פתחי עולם אות ט"ז). וכשכתב "יכוון בו" – בוודאי התכוון גם לכוונת המילים עצמן וגם למה שכתב גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" לכוון למנורה שבבית המקדש.
תפילה על המזמור
בספר "לשון חכמים" של מרן ה"בן איש חי" זיע"א (חלק ב ז') מובאת תפילה מיוחדת לומר אחרי שאומרים את המזמור הזה בצורת המנורה. וכוונת התפילה היא שנשים לב ונכוון את לבנו לכל הפחות לחלק מהכוונות הגדולות הרמוזות במזמור זה (התפילה הזאת מודפסת בספר התהלים שבהוצאת בית המדרש "דרכי הוראה" של מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל. עמוד רלא).
מצויר על ארון הקודש – מגן על העיר
עוד הביא בעל "שמן ששון" זיע"א: "לצייר למנצח בצורת מנורה בבית הכנסת על הארון הקודש, ויגין בעד גזירה רעה ח"ו להקהל". כך כתבו בספרים משם רבי אלעזר מגרמייזא בעל ספר הרוקח. ומביא בספר "שערי תשובה" כי כן היה מנהג הקהילות (שערי תשובה קנד ס"ק כא).
למצוא חן בעיני אלוקים ואדם
עוד כתב שם בספר "שמן ששון", כי כל מי שיראה מזמור זה בכל יום בצורת המנורה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. שהתפילה בו היא על הארת פנים של מעלה שמתגלה בברכה כאן בעולם הזה. על כן טוב לומר המזמור הזה בצורת המנורה לפני שהולך לפגישה עם אנשים שצריך להם. וכן לפני מבחן או ראיון עבודה או משפט, יאמר המזמור הזה בצורת המנורה עם הכוונות שאמרנו לעיל, ויצליח.
סגולה לפרנסה טובה
עוד כתב שם בספר "שמן ששון", כי האומרה בכל יום שבע פעמים, כאילו מקבל פני שכינה ואל יחסר מזונו. וטעם העניין הוא כי בכוונה זו של המנורה אנו מכוונים לבנו על בית המקדש. ושם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם.
נגד עין הרע
בסדור "שערי השמים" מבעל השל"ה זיע"א כתוב: "מצאתי כתוב שיש לומר זה המזמור בצורת המנורה. ויועיל כוונתו לכמה דברים טובים כי יש בו סודות גדולים. ובפרט בלילי ספירה". ועל כן כתבו כי טוב לומר כשנכנסים לדירה חדשה. ובמקום אחר כתבו כי טוב לאומרו כנגד משחיתים, מזיקים, עין הרע.
להינצל מהרהורים רעים
יש שכתבו כי יועיל נגד הרהורים רעים וכדי להינצל מטומאת קרי (עיין "שבט מוסר" לרבי אליהו הכהן פרק ל"א). ובסידור "חמדת ישראל" שסידר הגאון הקדוש המקובל האלקי גדול מרבן שמו מוהר"ר שמואל וויטאל זיע"א (דף קי"ד ע"ב) כתב: "קודם שישן יאמר: "למנצח בנגינות מזמור שיר'".

שיוויתי ה' לנגדי תמיד
מנורה לשמירת הכוונה
בעל ה"שערי תשובה" (או"ח א' ג') כותב שהיו אנשים שרוצים לשמור את הכוונה והיו רגילים לעשות מנורות של קלף מציורים להניח בסידורים וכותבים בהם "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", עם שם הויה מלא. והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפילה מאימת השם אשר לנגד עיניו.
והביא בשם הגאון בעל "תבואות שור" כי אפשר לכוון כן גם בלי הקלף המצויר הזה. וחשש לזה כיוון שעל הרוב אינם משמרים כראוי והם נופלים מן הסידור לרצפה. ועיקר חששו היה על שם הויה שכתוב בפסוק "שיוויתי". כדי לקיים מה שהביא הרמ"א בהלכה ראשונה "שיוויתי ה' לנגדי תמיד".
וסיים שם: "ואמנם במנורות הגדולים המצוירים על קלף שקובעים בבית הכנסת לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית – לית לן בה ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסדורים". והביאו המשנה ברורה (ס"ק ד').
כן הזהיר בשו"ת "תורה לשמה" (סימן שו) שלא ישתמשו ב"למנצח" בצורת המנורה לצורך סימנייה בספרים. אפילו לא בספרי קודש (פתחי תשובה יו"ד רעו ס"ק כו).
תמיד שיוויתי ה' לנגדי
אמנם אם נזהר בהם להשתמש בכבוד, יש בכך תועלת גדולה. כן מסופר על הראשון לציון רבי יוסף חזן זיע"א, בעל שו"ת "חקרי לב", שהיה דן ועוסק בצורכי ציבור, והיו כתובות לפניו בתוך הספר המילים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" עם צורת המנורה. וכשהיה לו עסק הציבור או דין בין איש לחברו, היה פותח הספר שוב ושוב ומסתכל בו, לקיים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". והיה אומר כי יועיל הרבה לבל תצא תקלה מתחת ידו.
גם בספר "צוואה מחיים" למהר"א פלאג'י כתב, שאביו מהר"ח פלאג'י היה נוהג כן. וכן כתב בספר "פלא יועץ" (אות י'), שראה אצל כמה גדולים בארץ ישראל שכתבו שם ה' על הקלף והניחו אותו בין האצבע כדי לקיים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד".
שמו משולב בשם נשמה – נשמת ה' בקרבנו
בסידור של מרן הרב אליהו זצוק"ל יש צורת המנורה שכתב רבי דויד לניאדו זצוק"ל. אפשר לראות שם, כי בתחתית הציור הוא כתב את שמו בשילוב המילה "נשמה". וכתב כן, כי טוב שיכוון האדם את שמו בשילוב הנשמה. וכך הוא כתב: בחול: דנושימדה. ובשבת: נדשומיהד.
בשניהם שמו של רבי דויד משולב במילה "נשמה". אלא שביום חול יכוון אותיות שמו לפני המילה "נשמה", ואילו בשבת אותיות המילה "נשמה" קודמות (ואם שמו ארוך יותר, ישלב כמה אותיות יחד בתוך המילה "נשמה").
כל הסימנים הללו הם להזכיר לנו כי נשמת ה' בקרבנו, "יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". להזכיר לנו תדיר שה' שוכן בתוכנו מתוך השראת השכינה בבית המקדש שבירושלים. ונזכור זאת באמצעות זכירת המקדש והמנורה שבתוכו. ויהי רצון שנזכה לראות בבניינו במהרה בימינו אמן.
גולת הכותרת של המנורה
הרב היה מחבב מאוד את ציבור המתנחלים, והם מצדם היו משחרים לפתחו, לתורתו, לעצותיו ולברכותיו. הרב היה יוצא ובא למענם, כאב את כאבם, שמח בשמחתם והיה להם לכתובת ולמשענת.
לדוגמה סיפר הרב זלמן מלמד שיחיה, שבזמן הקמת היישוב בית-אל, היה הרב נותן לו הדרכה צמודה איך לענות לשאלות הבאות לפניו כרב היישוב, ותמיד דלת הרב הייתה פתוחה לשאלותיהם והרב היה בא באופן קבוע ליישוב הקטן למסור שיעורים, ובשנים מאוחרות יותר היה הרב בא ל"ערוץ שבע" בבית-אל לתוכניות שאלות ותשובות עם מאזינים.
וכך כתב עליהם הרב: "המנורה ופרטיה רומזים לעם ישראל, ולכן היא צריכה להיות מקשה אחת. יש בה כפתורים, פרחים, שבעה קנים ועוד. ויש גם אור שיוצא ממנה, החלק בעם ישראל ששווה לאור שיוצא מהמנורה, הם היושבים בהתנחלויות. המתנחלים הם האור, הם גולת הכותרת של המנורה הטהורה, הם המקשה והאחדות של עם ישראל, אותם צריכים לחזק. מי שפוגע בהם פוגע בעם כולו, מי שרוצה לגרש אותם, ירצה מחר לגרש את העם מכל ארץ ישראל. ומי שמוותר על ארץ ישראל כופר בקב"ה שאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

(מתוך "באור פניך", הרב חיים בן שושן)

"במקצת מקומות אומרין אותו בכל יום מפני שנקרא 'מזמור המנורה'. והקורא אותו בכל יום, נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש, וכאלו מקבל פני שכינה"

היה דוד המלך נושא זה המזמור כתוב ומצויר וחקוק במגינו בטס של זהב כצורת מנורה כשהיה יוצא למלחמה. והיה מכוון סודו והיה נוצח אותם ואויביו נופלים לפניו
ואפילו בנס שבתוך ההארה . האם נכון שכבוד הרב אמר לא לשמוע את השיר "ואפילו בהסתרה" למילים של רבי נחמן מברסלב?
אני לא שר אותו, כיוון שהדיבור של רבי נחמן התאים לימי הפרעות והשמד שבהם הוא חי. בימים ההם הרגו 30,000 יהודים באומן בכל מיני מיתות משונות, ואף אחד לא עצר בעדם. היום אנחנו בהארת פנים גדולה. ישראל של היום נחשבת למעצמה. חיים ממש בנס גלוי. אם אני אשיר היום על ההסתרה שבתוך ההסתרה, זה יהיה צד של כפיות טובה.
מסיבה זו אני משתדל בשיר "מעוז צור" לומר "ויש קץ לימי הרעה" במקום "ואין קץ לימי הרעה", שברוך ה' בא קיצם של ימי הרעה לעם ישראל.

בן איש מדליק . האם לפי שיטת ה"בן איש חי" גבר שמדליק נרות שבת צריך לברך?
כן.

הנחה לרווקים . האם מותר לבחור לא נשוי להניח תפילין של רש"י ושל רבנו תם ביחד ולכסות אותן, או שזאת יוהרה?
מותר להניח.

עלון זה לעילוי נשמת ר' חיים בן שרה הכהן
שיום אזכרתו ביום ד' בטבת
והיה מהדר בכתיבת "למנצח" על קלף בצורת המנורה עם שמות הקודש. יהי זכרו ברוך.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il