המספר הסודי

בסיומה של פרשת ויגש טורחת התורה להגיש לנו רשימה מפורטת של משפחת יעקב אבינו היורדת למצרים. לעתים אנו שואלים את עצמנו, מדוע התורה מקדישה מקום נרחב כל כך לפרשייה מן הסוג הזה, בעוד שלהלכות חשובות נותר מקום מצומצם בלבד?
אולם כשנתבונן במספרים, נופתע לגלות את אחד הסודות הגדולים של התא האנושי. בדרכנו נצטרך לעבור עוד תחנת ביניים אחת, והיא פרשת משכן העֵדות במדבר. הקשר בין שני הנושאים האלה, בין משכן העדות ובין בני ישראל, הוא שאור ה' השוכן בתוך יריעות המשכן וקרשיו, שוכן ביתר שאת בתוך בני ישראל כפי שמבטיח הקב"ה: "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שמות כט, מה).
כשם שמקלט רדיו שבנוי כהלכה קולט שידורים שמגיעים ממרחקים, כך משכן העדות שבנוי כמצוותו על פי הדרישות האלוקיות, קולט את האור האלוקי הנבואי המשוגר מבורא עולם.
נפתח בניתוח המספרים המופלאים: מספר בני לאה המפורטים בפסוקים עומד על 32. בני רחל לעומתם מסוכמים במספר 14. הסכום המספרי של בני לאה ובני רחל יחד הוא 46. מה מבטא בעבורנו המספר הזה - נראה בהמשך. נמשיך ונספור את בניהם של בלהה וזלפה, שפחות לאה ורחל, ונקבל: בני זלפה שפחת לאה - 16. בני בלהה שפחת רחל - 7. בסך הכול - 23. יחס המספרים הוא 46 (ללאה ורחל) מול 23 (לבלהה וזלפה). כל מה שאנו מזהים כעת הוא רק יחס של 2/3 מול 1/3 מתוך המספר הכולל, שהוא 69 (ויחד עם יוכבד - 70).
נדלג לפרשת תרומה, אל בניית המשכן, ונספור את קרשי המשכן. בצד דרום: 20. בצד צפון: 20. בצד מערב: 6. בסך הכול - 46. את המשכן כיסו ארבעה מרבדים של יריעות, זה על גבי זה: 10 יריעות פשתן, 11 יריעות עיזים, 1 עורות אילים מאודמים, 1 עורות תחשים. בסך הכול - 23.
ההקבלה היא מופלאה. במשכן היו 46 קרשים ו 23 יריעות, וכנגדם היו 46 בני לאה ורחל ו 23 בני השפחות.
ההקבלה הזאת תוביל אותנו אל מדרש תנחומא: "מהיכן היו הקרשים (שבהם בנו את המשכן)? יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו: בניי! אתם עתידים להיגאל מכאן, והקב"ה עתיד לומר לכם: 'עשו לי משכן'. עִמדו ונטעו ארזים, ובשעה שיאמר לכם לעשות משכן הארזים יהיו מצויים בידיכם!" (תרומה ט).
בין השיטין של תשובת המדרש מוצפן מסר עמוק. המדרש קושר את המשכן עם בני יעקב היורדים למצרים. היסוד הרעיוני להקבלה הזאת הוא שמשפחת בית יעקב מקבילה בפרטיה לקרשי המשכן ויריעותיו, ומהווה כעין משכן אנושי שעליה תשרה השכינה.

תא אנושי
ועוד סוד גדול הצפּינה כאן התורה.
בגוף האדם יש מספר סכום עצום של תאים. על פי המידע המצוי ברשותנו היום, המספר מגיע ל 100 אלף מיליארדי תאים. לכל תא אנושי יש גרעין, שהוא המוח השולט בכל הפעילות המתנהלת בתא. כל גרעין כזה מורכב מסיבים הנקראים כרומטין. בסיבים הללו חבויה תוכנית העבודה האדירה של התא. כל סיב מסיבי הכרומטין מורכב מחוט ידוע בשם DNA, אשר מכיל את כל התכונות התורשתיות. סיבי הכרומטין הללו מתגבשים ל 46 כרומוזומים.
יוצאים מן הכלל הם תאי הרבייה, המכילים מחצית מן התאים הרגילים, דהיינו 23 כרומוזומים. המספר הזה, 23, נועד להבטיח שכאשר יתחברו תאי הזכר והנקבה יחד, ייווצר תא אחד שיש בו 46 כרומוזומים בלבד ולא יותר. ההקבלה המדהימה הזאת מראה בבירור כי המספרים הללו הם היסוד להשראת שכינה, הן בבן אנוש, הן בבני יעקב והן במשכן ובמקדש.
עוד אנו למדים מכאן שבני יעקב היורדים למצרים מהווים מודל אידיאלי לתא, שממנו יצמח ויתפתח עם ישראל כולו שבתוכו ישכון הקב"ה, אשר מלוא כל הארץ כבודו.
23 בני השפחות המקבילים למספר הכרומוזומים בתאי הרבייה, הם היו הדוחפים לגידול מספר בני לאה ורחל.
בפרשת המשכן התורה מדגישה פעמיים את המילה אחד: "והיה המשכן אחד" (שמות כו, ו) וכן "וחיברת את האוהל והיה אחד" (שמות כו, יא). נחפש בכל ספר בראשית, ונמצא שהמילה "אחד" מופיעה בו 23 פעמים! וכך גם בספר שמות - 23 פעמים!
כבר צוין לעיל כי גם בתא האנושי מתאחדים תאי הרבייה של הזכר והנקבה. בכל אחד מהם יש 23 כרומוזומים והם מתאחדים לתא שלם אחד ובו 46 כרומוזומים. ומה נאמר על הזיווג הראשון בעולם? "ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויביאה אל האדם" (בראשית ב, כב). בפסוק הזה יש 46 אותיות, וכן בפסוק הבא: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). מספר האותיות בפסוק הזה גם הוא 46!
הביטוי "ה' אחד" מייצג את ספר בראשית, כי הוא ביטוי למעשי ה' בבריאת העולם. לעומתו, הביטוי "ושמו אחד" מייצג את ספר שמות, שהוא גילוי שם ה' למצרים ולישראל. מכאן שחיבור ספר בראשית עם ספר שמות הוא כחיבור בין ה' אחד ושמו אחד.

מתוך הספר 'ותישאני רוח' על ספר בראשית, שיצא לאור לאחרונה