עיקרי ההלכות
א. איסור שעתיד לפקוע ולהפוך להיתר, אינו בטל ברוב.
ב. כלי שבלע איסור והתערב בכלי היתר - לדעת השו"ע הכלי בטל ברוב. לדעת הש"ך הכלי אינו בטל וחובה להכשיר את כל הכלים.
ג. כלי חדש שעדיין לא נטבל במקווה והתערב בכלים טבולים - אינו בטל ברוב, ויש לטבול את כל הכלים אך ללא ברכה.
א. ביטול כלי שבלע איסור בכלים כשרים
דבר אסור שיש דרך להתירו, אינו בטל ברוב. הדוגמא המפורסמת ביותר לעיקרון זה היא ביצה שנולדה ביום טוב, שאסורה ביום טוב ומותרת לאחר יום טוב, כמפורש בגמרא "אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב... ואם נתערבה באלף כולן אסורות"1.
לכן, לכאורה כלי שבלע איסור והתערב בכלים מותרים, אינו בטל ברוב מאחר ויש דרך להתירו על ידי הגעלה. אך למעשה, פסק השו"ע שכלי כזה בטל ברוב, מאחר ועל מנת להגעיל את הכלי צריך להוציא הוצאות והגדרת דבר שיש לו מתירים היא דווקא כשההיתר עתיד להגיע מעצמו או על ידי האדם ללא הפסד.
הש"ך חולק על השו"ע ולדעתו רק במקרה בו יש הפסד מרובה אין הדבר נחשב "דבר שיש לו מתירין". כמו כן לשיטתו יש להמתין לפני השימוש בכלי 24 שעות על מנת שהטעם שבכלי יהיה פגום שאז מותר מדאורייתא.
להלכה נחלקו האחרונים. דעת הש"ך כאמור להחמיר כל זמן שאין הפסד מרובה. אך לדעת הפרי חדש והחכמת אדם אחרי 24 שעות מותר גם במקום שיש הפסד מועט2.

ב. ביטול כלי שלא נטבל בכלים טבולים
בעקבות הכלל האמור לעיל, דנו הפוסקים בשאלה מעניינת ונחלקו בהכרעת ההלכה בעניין.
האם כלי שלא נטבל והתערב עם כלים שהוטבלו, מחייב להטביל את כל הכלים, כדין דבר שיש לו מתירים שאינו בטל ברוב, או שמאחר והיסוד של טבילת כלים הוא להוציא את הכלי מטומאת הגוי לקדושת ישראל, אין זה משנה באיזה אופן יצא מטומאת הגוי, ולכן גם אם יצא מטומאת הגוי ע"י ביטול ברוב אין צורך להטבילו שוב.
להלכה פסק בשו"ת הר צבי שמחמת הספק יש להטביל את כל הכלים, אך ללא ברכה3.