בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות יסודי התורה
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ו אדר התשע"ה

הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב הלכות ג'-ה'

undefined

בשביל הנשמה

כ"ו אדר התשע"ה
5 דק' קריאה
זיהוי יוחסין
ג בִּימֵי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּשֶׁתִּתְיַשֵּׁב מַלְכוּתוֹ וְיִתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל, יִתְיַחֲסוּ* כֻּלָּם עַל פִּיו בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ* שֶׁתָּנוּחַ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר..."* (מלאכי ג,ג). וּבִבְנֵי לֵוִי מְטַהֵר תְּחִלָּה, וְאוֹמֵר 'זֶה מְיֻחָס כֹּהֵן' וְ'זֶה מְיֻחָס לֵוִי', וְדוֹחֶה אֶת שֶׁאֵינָן מְיֻחָסִין לְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם... עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" (עזרא ב,סג); הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁבְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִתְיַחֲסִין הַמֻּחְזָקִין וּמוֹדִיעִין הַמְּיֻחָס. וְאֵינוֹ מְיַחֵס יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְשִׁבְטֵיהֶם, שֶׁמּוֹדִיעַ שֶׁזֶּה מִשֵּׁבֶט פְּלוֹנִי וְזֶה מִשֵּׁבֶט פְּלוֹנִי, אֲבָל אֵינוֹ אוֹמֵר עַל שֶׁהֵם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת 'זֶה מַמְזֵר' וְ'זֶה עֶבֶד'; שֶׁהַדִּין הוּא שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה* – נִטְמְעָה.

מטרתם של ימות המשיח
ד לֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל כָּל הָעוֹלָם, וְלֹא כְּדֵי שֶׁיִּרְדּוּ* בַּגּוֹיִים, וְלֹא כְּדֵי שֶׁיְּנַשְּׂאוּ אוֹתָם הָעַמִּים, וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם נוֹגֵשׂ* וּמְבַטֵּל, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה* (ט,ב).
ה וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן* לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת, שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה, וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר, וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת יי בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים, וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים הָעֲמֻקִּים, וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יי כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"* (ישעיה יא,ט).

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

נִגְמַר סֵפֶר אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁלְּסֵפֶר זֶה אֶחָד וּשְׁמוֹנִים: הִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין – שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים; הִלְכוֹת עֵדוּת – שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים; הִלְכוֹת מַמְרִים – שִׁבְעָה פְּרָקִים; הִלְכוֹת אֵבֶל – אַרְבָּעָה עָשָׂר פְּרָקִים; הִלְכוֹת מְלָכִים וּמִלְחָמוֹת – שְׁנֵים עָשָׂר פְּרָקִים.
___________________________________

יִתְיַחֲסוּ – תתברר שושלת היוחסין. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – דרגה הקרובה לנבואה: "שירגיש האדם כאילו דבר מה חל בו, וכוח אחר עבר עליו, שמדובבו, ואז ידבר בדברי חכמה או תהילה או בדברי תוכחת מועילים או בדברים מדיניים או אלוהיים. וכל זה בהקיץ ובמצב של שימוש החושים כרגיל" (מו"נ ב,מה). שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי... וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ, כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים. וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף, וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה". הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא [נחמיה] לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" . לביאור אורים ותומים ראה לעיל ב,ה. שֶׁנִּטְמְעָה – שנתערבה בתוך העם. יִרְדּוּ – ישעבדו. נוֹגֵשׂ – דוחק ולוחץ. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה – שתיאורי השפע שיגיעו למקיימי התורה אינם אלא הטבת התנאים ללימוד התורה וקיומה כדי להגיע אל השכר האמתי, שהוא העולם הבא, "שיסיר ממנו כל הדברים המונעין אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות את התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויין ללמוד בחכמה ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא... שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוה, שבהן זוכין לחיי העולם הבא" (תשובה ט,א). "ומפני זה התאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם, ימות המלך המשיח, כדי שינוחו ממלכות הרשעה, שאינה מנחת להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע, וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא" (שם,ב). וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן וכו' הקשר בין השלווה לבין הכרת ה' מבואר ברבנו: "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה. וכבר הבטיח בכך ואמר 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... ופרה ודב תרעינה... ושיעשע יונק...', ואחר כך נתן סיבה לכך, ואמר כי סיבת סילוק אלה השנאות וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם את אמיתת האלוה, ואמר 'לא ירֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'. דע זה" (מו"נ ג,יא). כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים – הרבה, כמו שהמים מכסים את קרקעית הים.
חתימה: משנה תורה חותם בנושא הפותח את הספר: הכרת ה'. והדברים מכוונים, חזור ושנן, חזור והקף. ויהיה בידך דבר אחד: אמת. בהצלחה. ובריך רחמנא דסייען.


ביאורים
השלום שמשכין המשיח באנושות, לא נועד לטשטש את ההבדלים בין אדם לאדם. השלום של המשיח מברר את התפקיד ואת השליחות של האנשים השונים, כדי שיוכלו לפעול בהרמוניה ולתרום, כל אחד מכישרונו המיוחד, לטובת הכלל. לכן המשיח יברר את הייחוס של כל אדם מישראל לשבט שלו, שמבטא כוח מיוחד בתוך עם ישראל. כל אדם יבין מהו המסלול שלו בעבודת ה' ובבניין העם. בלב האומה יימצאו הכוהנים והלויים, ומכוחם יינק כל שבט את הרוח כדי למלא את הייעוד הייחודי שלו.
היה ניתן לחשוב שהיהדות מייחסת חשיבות רבה למשיח, מתוך אינטרסים שונים כגון - אינטרס לאומי פוליטי, כחלק משאיפת היהודים להשתלט על העולם, או אינטרס אישי של הנאה מתענוגי העולם. הרמב"ם מלמד אותנו, שאכן תהיה תקומה לאומית לעם ישראל, וירבה השפע הגשמי, אולם כל אלו הם אמצעים ולא מטרה. המטרה היא התגדלות בתורה וידיעת ה'. בימות המשיח ישררו התנאים הטובים ביותר לעיסוק רוחני נעלה, מתוך שלווה ורוחב דעת, ללא טרדות ועיסוק בצרכים קיומיים או מאבקי הישרדות. הרווחה הגשמית תאפשר פריחה ושגשוג רוחניים. יועמדו גדולי רוח שישיגו את התורה בכל עומקה, ושימצו את הפוטנציאל הרוחני שקיים באדם עד תומו, כך שידעו את ה' ברמה הגבוהה ביותר שניתן לדעת.
מנקודת מבטו של האדם הפרטי, הרווח בימות המשיח הוא היכולת הנוחה יותר לזכות לשיא אושרו – לחיי העולם הבא [הלכה ד]. אך מעבר לכך ישנו המבט הכלל עולמי [הלכה ה] לפיו נהנה כולנו, בני האדם, זה מזה, ונהיה כולנו במהלך של עבודת ה' ולימוד חכמתו. ה' ישמח בנו ואנו בו, והעולם כולו יהיה שרוי באושר ובשלמות.

הרחבות
 בין ימות המשיח לעולם הבא
כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ... כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. במקום אחר מתאר הרמב"ם בהרחבה כיצד יהיה לימוד התורה בימות המשיח: "מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל" [הלכות תשובה ט, ב].
ומהו אותו עולם הבא שכל ימות המשיח נועדו כדי שנשיגו?
מבאר הרמב"ם : "הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה... העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת... כך אמרו חכמים הראשונים: העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה... שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל... כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון" [שם ח].

לעילוי נשמת אבישי בן נועם וזיוה ז"ל

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא בנאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו (רמב"ם על פי הרמב"ם(. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם.
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il