בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויקהל
לחץ להקדשת שיעור זה
שיחה לפרשת ויקהל פקודי

השראת השכינה

אריכות תאור בניית המשכן ,הלימוד כערך עצמי ,מעלת בית המקדש ,המשכן העליון , סיבת עיכוב הגאולה , קושי חיבור חלקי המשכן , עניינו של ספר שמות , הכנה לגאולה.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כ"ג אדר התשע"ה
8 דק' קריאה 41 דק' צפיה
אריכות תיאור בניית המשכן
שתי הפרשיות ויקהל ופקודי מאריכות בציווי ופרוט עשיית המשכן. היה אפשר לכתוב בקיצור שקיימו את ציווי ה', הרי כבר נאמר קודם מה ציווה ה' בפרטי פרטים?! שאלה זו נשאלת על ידי מי שלא מרגיש עדיין את גדולתו וקדושתו של בית המקדש. כאשר נמצאים בהכרה פנימית מהו המשכן ומהו גורם, ומה משמעותה של השראת השכינה, כשחשים את הערך הגדול של המשכן אין שאלות מדוע מאריכים, שואלים מדוע מקצרים. מכיוון שזה כל כך מדבר אלינו ואנו יודעים שכל פעולה שנעשתה יש לה משמעות חשובה אנו מבינים מדוע התורה מספרת לנו כל ציווי וציווי. כל ציווי הוא חשוב, לבנות את הארון את המנורה את השולחן והמזבח והכיסויים. כל פרט הוא מעניין בגלל שיש לו משמעות עצומה. ואחר כך מגיע הביצוע והתורה מספרת לנו הנה כבר עשו כלי זה וגם כבר עשו את הכלי הזה עד שסיימו את כל הכלים, והכול נבנה, ואחר כך מתחילים להביא את הכלים. התקשורת התכוננה לטכס הבאת הכלים, והיא מספרת ומתארת לכולם, הנה הובא הארון והנה המזבח ויש התרגשות גדולה בקהל,והנה מגיעים לסיום הטקס לסיום עבודת בניית המשכן.
כאשר נמצאים רחוק מזה, שואלים מה לומדים מזה, אין על זה אפילו רש"י. אבל אנו צריכים להתכונן לזה לקראת בניית בית המקדש. גם שם יכול להיות שיהיו שלבים שלבים והתכוננויות רבות, הכנת הכלים והבנין וההתרגשות תהיה גדולה. כל שלב הוא מרגש כיוון שמתכוננים לדבר גדול - לבנות מקום להשראת השכינה.

הלימוד כערך עצמי
הראי"ה קוק מתיחס גם כן לשאלה זו, ודן האם לימוד הפרטים בתורה עיקרו כדי לדעת איך לעשות ואיך לבנות או שללימוד יש ערך עצמי. אחר שאנו יודעים כל מה שצריך כדי לקיים את המצווה אולי כבר אין צורך ללמוד את הדברים בתורה, או שיש ערך עצמי ללימוד. ניתן ללמוד תשובה לשאלה זו מברכת התורה. יש כלל שברכת המצוות מברכים על גמר עשיית המצווה. על מצווה שיש לה שלבים והגמר שלה מתאחר אין מברכים. לדוגמה: אין מברכים על עשיית סוכה אלא על הישיבה בסוכה. והנה התורה ציוותה אותנו לברך ברכת התורה זאת אומרת שמצווה זו לימוד התורה היא מטרה בפני עצמה ולא רק אמצעי כדי לדעת איך לקיים. והרב אומר: ההבדל בין קיום התורה על ידי המעשה לבין לימוד עצם התורה עניינו הוא הופעת סגולתה של התורה. על ידי המעשה אנו ממשיכים את האור הגדול מלמעלה למטה, ועל ידי ברכת התורה אנו ממשיכים את האור מלמטה למעלה. וזו הסגולה של ברכת התורה.
חכמנו אמרו על הפסוק: "עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ" (ירמיהו ט, יא) דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשה הקב"ה בעצמו, דכתיב: "וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי (ירמיהו ט,יב)... אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה (נדרים פא.). חכמים לא ידעו מדוע אבדה הארץ ונתברר שהסיבה היתה שלא ברכו בתורה תחילה. הם הבינו שצריך לקיים את התורה אך לא הבינו שיש לתורה ערך כפול של ללמוד על מנת לקיים ושל ללמוד על מנת ללמוד. ללימוד יש ערך עצמי. ואת זה ברכת התורה מלמדת אותנו שהלימוד הוא גם מטרה ולא רק אמצעי. לכן באה התורה ומפרטת את ציווי עשיית המשכן ואחר כך את הקיום לדעת שיש ערך כפול, יש ערך ללימוד, ויש ערך לעשייה (שמועות הראיה ויקהל פקודי תרצ"א).

מעלת בית המקדש
הזוהר אומר על הפסוק: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (תהלים מח, ג):
בא וראה כאשר ברא הקב"ה את העולם זרק אבן יקרה מתחת כסא הכבוד ושקע עד התהום ראש אחד של האבן ננעץ בתהום וראש העליון של האבן היא הנקודה האמצעית של העולם ומשם התפשט העולם לכל הצדדים והעולם מתקיים מהנקודה ההיא. והאבן הזאת נקראת שתיה שממנה נשתל העולם: שתיה ש"ת - י"ה שהקב"ה עשה אותה יסוד העולם. ובשלושה גוונים התפשטה הארץ, התפשטות ראשונה היתה סביב אותה הנקודה וכל הצחות והזכות נמצא שם (מקום מאד טהור וגבוה), והם עומדים מעל כל הארץ שמסביבה. ההתפשטות השניה סביב ההתפשטות הראשונה וגם היא צחה מאד אך לא כזכות של הראשונה. והתפשטות השלישית החשיכה עפר גס יותר מסביב ים האוקינוס. נמצא שהנקודה הראשונה היא עומדת באמצע. ההתפשטות הראשונה - בית המקדש וכל ההיכלות והעזרות וירושלים וכל העיר שבתוך החומה. (העולם מתחיל להתגלות מנקודת הקודש מהמקום היותר עליון ומשם מתפשטת ירושלים שיש בה זכות פנימית, אף אם היא לא נגלית כלפי חוץ). התפשטות שניה - כל ארץ ישראל. והתפשטות שלישית - כל שאר הארץ, מקום מושב שאר העמים. זה מה שהפסוק אומר: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן", בא וראה אפילו יופיו של העולם לא נראה בעולם עד שנבנה בית המקדש, בשלב ראשון הוקם המשכן ונכנס הארון לתוך הקודש מאותה השעה נראה מראה הכל ונתקן העולם. (ברגע שהוקם המשכן תוקן העולם והגיע למדרגה רוחנית שיש שכינה שורה בעולם) והלכו עם המשכן עד שבואו לנקודה ההיא, "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ". כיוון שבאו לאותה נקודה פתח הארון ואמר: "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהלים קלב, יד). רבי יוסי אמר: פסוק זה כנסת ישראל אמרה באותה שעה. רבי חזקיה אמר: הקב"ה אמר פסוק זה על כנסת ישראל, שכאשר ישראל עושים רצונו הקב"ה יושב על כסא כבודו וחס על עולמו וברכה ושלום וחביבות, הכל נמצא בה. ואז הוא אומר: "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד". (תרגום הזוהר שמות, פקודי, רכב)
בית המקדש מקום השראת השכינה. ישנה השראת שכינה זמנית שהיא הולכת עם עם ישראל להיכן שהם הולכים, וזו לא המדרגה השלמה. המדרגה השלמה היא: השראת שכינה בבית קבוע, במקום המיוחד שנקבע להשראת השכינה, במקום המיוחד יפה נוף הוא בית המקדש.

המשכן העליון
בהמשך הפרשה כותב הזוהר:
"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה" (שמות לט, לג) באותה שעה שהתחיל משה להקים את המשכן ולהקים את החלקים ולחברם זה בזה אז נחלשו כל החלקים של הסיטרא אחרא הטמא. כל חלק של המשכן שחובר, אז נחלש הצד השני. כמו שאמרו חז"ל ירושלים וצור הרשעה כאשר נתמלאה זו חרבה זו. ואז הוקם המשכן למעלה ולמטה. כמו שכתוב: "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ,יז) כלומר המשכן העליון קם. וגם נרמז בפסוק "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שם יח) את לרבות. (זוהר שם רלח:)
כלומר הוקם כאן משכן ממשי ויחד עמו הוקם משכן רוחני עליון. אנו יכולים להסביר שהמשכן העליון הוא רוחני, בשמים יש מקום שהוא בחינת משכן. וצריך להסביר שגם הוקם משכן רוחני בתוכנו כשהוקם המשכן בפועל עם ישראל התעלה למדרגה חדשה לגמרי לא רק היתה שכינה במשכן אלא היתה שכינה בישראל. כלומר עם ישראל נכנס למציאות רוחנית חדשה לדבקות בריבונו של עולם לחיות יותר אלוקית. והזוהר ממשיך:
"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה". יש בזה סוד, כמו שהביאו החכמים העוסקים במלאכה את החלקי המשכן אל משה והוא ראה שכל חלק מתוקן כראוי וברך אותם משה, כן אלו שמתפללים כראוי, ומיחדים באמונה בכל יום וכל אחד בדרך שלו, התפילות עולות מעלה במדרגה עליונה ונקשרות זו בזו כראוי מיד הם מתברכים במקור עליון. (שם)
גם לתפילה יש ערך של יצירה רוחנית וכל ישראל יחד יוצרים יצירה מושלמת. כמו חלקי המשכן שנבנים שיוצרים קישור לריבונו של עולם, יש גם חלקים רוחניים שנבנים ויוצרים קישור לריבונו של עולם. כל אדם יש לו האופי והיחודיות שלו והוא חלק מיוחד משלמות ההופעה בדבקות לריבונו של עולם. עולות התפילות של כל יחיד ומתחברות למעלה ונעשות יחד שלמות התפילה של ישראל.
מכאן נלמד, שעל ידי כל התחזקות רוחנית בתפלה, בתורה, במצוות ומעשים טובים נחלש הצד האחר. הקדושה מתחזקת כנגדה הטומאה מתבטלת.

קיום התורה על ידי האחדות
ה"אור החיים" כותב על הפסוק: "וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שמות לט, לב)
"ויעשו בני ישראל" - והגם שלא עשו אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו (ברכות לד:), וכאילו כל ישראל עשו... עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל, כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. (כל יחיד לא יכול לקיים את כל התורה כולה ורק על ידי כלל ישראל כל התורה מתקיימת) ואולי כי לזה רמז באומרו "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), פירוש לצד שהוא כמותך, כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך, ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך. ובזה מצאנו נחת רוח כי ה' צוה תרי"ג מצות, ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם, וזה לך האות, כהן ולוי וישראל, ונשים, יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים, ומה מציאות יש ליחיד לקיימם להשלים תיקון לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אשר יכוונו להם, אלא ודאי שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן: ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה', כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם הביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכול.
כלומר התורה ניתנה לכלל ישראל וכל יחיד שייך לשלמות התורה, המשכן נעשה על ידי כלל ישראל וכן התורה. ה"אור החיים" מלמד אותנו לימוד חשוב, להסתכל במבט הכללי.

קושי חיבור חלקי המשכן
אחד מהפסוקים המסיימים את החומש הוא: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לה). כלומר השראת השכינה מילאה את הבית בפועל, כיום לא רואים את השכינה בפועל. לדוגמא: חז"ל אומרים, שכל העוסק בתורה - שכינה כנגדו, ועשרה שעוסקים בתורה השכינה מקדימה לבוא (ע"פ ברכות ו.). פירוש: אם עתידים להגיע עשרה, מי שבא לבית הכנסת ראשון יכול לראות את השכינה. יש כאלו שרואים.. אולי.. אך בדרך כלל לא רואים, כיוון שיש מדרגות בהופעת השכינה. אך באוהל מועד השכינה הופיעה בפועל. וזה מעורר אותנו להבין את דברי המדרש שכל ישראל הביאו את חלקי המשכן ולא יכלו לחברם או שנרתעו מלחברם. והיו ליצנים שהתלוצצו על משה שאמר שהשכינה תשרה על המשכן, והם אמרו וכי שכינה תשרה על מעשה ידיהם של בשר ודם? זלזול זה גרם לרתיעה של חלק מעושי המלאכה מלחבר את החלקים, שאולי הם יחברו ובסוף לא תשרה שכינה וזה יהיה ביזיון. הם חשבו: אנו יכולים לבנות ולחבר, אך השראת השכינה אינה תלויה בנו, כדי שהיא תשרה צריך שריבונו של עולם ישרה שכינתו. באו כולם אל משה, ומשה רבנו בעצמו הקים את המשכן. למשה היה ביטחון שתשרה שכינה, ואכן מיד שרתה שכינה בהופעה ממשית.
אפשר גם להסביר שהייתה התרוממות רוחנית ועם ישראל נהיו מעין נביאים והרגישו את ההופעה הרוחנית. ויתכן שגם הייתה השראת השכינה בפועל וגם הייתה התעלות רוחנית. הופעה זו חלה אחר שכל החלקים היו מחוברים יחד והיה הבניין שלם, ועם ישראל היו כולם יחד סביב המשכן, סביב עבודת ה' - ואז שורה עליו השכינה.

עניינו של ספר שמות
סיימנו את ספר שמות. כל ספר שמות ענינו הופעה של ריבונו של עולם בעולם. ענינו של ספר בראשית היה הכנה, דרך ארץ קדמה לתורה. עדיין ההופעה האלוקית היא בדרך הטבעית ובספר שמות יש גילוים של ההופעה האלוקית. ביציאת מצרים היו ניסים ונפלאות וכולם רואים את יד ה'. בתחילה ראו אצבע אלוקים ולאחר מכן את היד הגדולה, לאחר מכן בקריעת ים סוף מגיעים לשיא ההופעה האלוקית ובמתן תורה מגיעים לשיא השיאים. עד כאן אלו הופעות זמניות. בבניית המשכן השראת השכינה בישראל מתחילה להיקבע, אמנם עדיין בצורה עראית לא במקום קבוע, אך רואים שהקב"ה נמצא אתנו תמיד. ומדרגה זו לא פסקה מאיתנו. הזוהר אומר שגם בזמנים שהמשכן לא היה שלם, כאשר לא היה הארון וכן לאחר שחרב בית המקדש, אף פעם לא חזרנו למצב הקודם. כל מדרגה שעלינו אליה נשאר אחר כך רישומה בעולם, גם בירידות לא יורדים למקום שבו היינו קודם העלייה אלא נשאר רישום. ההופעה האלוקית נשארה בישראל באופן סמוי.
ספר ויקרא הוא ספר המגמה. המטרה של כל ענינינו בעולם היא עבודת ה' בבית המקדש ששם שיא העבודה. ואנו נמצאים לפני חודש ניסן בראש חודש ניסן הוקם המשכן ושבעה ימים קודם היו ימי המילואים ימים שבהם התכוננו לעבודת המשכן.

הכנה לגאולה
נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע מתי תהא הגאולה. רבי יהושע אומר שבניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל. רבי אליעזר אומר שבניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל (ראש השנה יא.). תמיד במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. תנאים אלו נחלקו גם מתי נברא העולם, רבי יהושע אומר: בניסן ורבי אליעזר אומר: בתשרי. והגמרא אומרת, שאנו אומרים: זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון - כרבי אליעזר. התוספות מעירים על כך, הרי הלכה תמיד כרבי יהושע - ומתרצים שיש שתי בחינות ואלו ואלו דברי אלהים חיים, לרבי אליעזר בתשרי עלה במחשבה לברוא ולא נברא עד ניסן (שם כז. ד"ה כמאן). וכך יש להבין את המחלוקות ביניהם שבכל שלב יש בחינה אחרת של הסתכלות.
כל פעם שאנו מתקרבים לחודש ניסן לא צריכים להיות בטוחים שלא תהיה גאולה. אולי כן תהיה גאולה, ולא כדאי להסתכן אפילו באחוז אחד שאולי תהיה גאולה ולא נהיה מוכנים לה. אולי יהיה שלב חדש בגאולה, אי אפשר לדעת. צריך להחזיק את כוחות הנפש כך שמצד אחד מתכוננים ומצד שני לא מתאכזבים. בכל יום אצפה לו שיבוא, ומצד שני אם הוא לא בא לא להיות מתוסכל ולחשוב שהייתה כאן תקוות שווא, אלא אנו מבינים שכנראה יותר טוב שזה נדחה. מאז קום המדינה היו כמה ארועים שבאו בהפתעה גמורה שקודם להם לא שיערו שיבואו, למשל מלחמת ששת הימים. ויכולים להיות עוד ארועים כאלו. ובשביל זה חכמים התקינו לנו את קריאת ארבע פרשיות - כדי להתכונן.




^ 1.. שנת תשע"ה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il