בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • כתובות
לחץ להקדשת שיעור זה

מסכת כתובות דף מ"ד

undefined

הרב אורי בריליאנט

כ"ז אדר התשע"ה
2 דק' קריאה 16 דק' האזנה



(מד. 3+ עד מד: 3-)


א. שני שטרות היוצאין זה אחר זה


A. רב הונא(מהשיעור הקודם) -
אם הוציאה שתי כתובות (הראשון על 200 והשני על 300), יכולה לגבות מאיזה שתרצה.


וקשה על רב נחמן – שאומר שביטל שני את הראשון.


תשובה
כששתי השטרות זהים – השני תופס,
אך כשהשני מוסיף על הראשון (כמו במקרה של 300) – יכולה לבחור
(רב פפא).


B. גופא: ר"נ – ביטל שני את הראשון.


הגבלות:



  1. רב פפא (כאמור) – אם השני הוסיף על הראשון, יכול לבחור אחד.

  2. אם אחד מכר ואחד מתנההראשון תופס.


הסבר:


מכר ואז מתנה – כי כתב את השני (מתנה) רק כדי למנוע דין בר מיצרא.


מתנה ואז מכר – כי כתב את השני (מכר) רק כדי לחזק את כוחו של המקבל,


שאם יגבו בעלי חוב את השדה, בנותן יחזיר לו שדה (כמו מכר, ולא כמו מתנה).


סברות ונפקא מינות:


































הסברא: השטר השני מראה שהשטר הראשון:



נפקא מינה



האם העדים נפסלים (בשביל המקבל, למשל אם יש לו עוד שטרות של אותם עדים (תוס'))



למי היתה שייכת השדה בין השטר הראשון לשני



וממילא:



אם המקבל אכל פירות



מי משלם על המס בזמן זה



רפרם- פסול



נפסלים



לנותן



משלם



הנותן



רב אחא - מחול



לא נפסלים



למקבל



לא משלם



המקבל




(מד. משנה למטה)


חלק ב – פרשיית מוציא שם רע


הקדמה:



  • אשת איש בוגרת– חנק,

  • נערה מאורסה שזינתה ונתפסה



  1. a.כשעדיין נערה מאורסה (=בית אביה) – הוא והיא נסקלים בשער העיר

  2. אחרי החתונה (=בית חמיה), זה "פרשיית מוציא שם רע" (דברים כב) -
    שנסקלת בפתח בית אביה,
    ואם הבעל הוציא שם רע ואינו נכון – לוקה ונותן קנס 100, והעדים נסקלים כעדים זוממים.

  3. 1.גיורת (משנה + מקור בגמרא)"וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"

  4. b.גיורת גמורה (למשל התגיירה עם אמה, שהיא בתולה) אינה שייכת כלל, אלא חנק,


מקרים בהם אין פרשיית "מוציא שם רע" –


מקור:
לגבי העונש שלה - ממעטים מ"בישראל",
(לגבי העונש של מוציא שם רע – "כי הוציא שם רע על בתולת ישראל"
(ברייתא שהביא חכם בשם אמי).



  1. הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה – נסקלת, אך אין את שאר הדינים,


מרבים מ"ומתה".



  1. d.הורתה ולידתה בקדושה – יהודיה גמורה.

  2. 2.יתומה


לגבי אם היא נענשת, לא ברור כאן,
לגבי הקנס של הבעל:


רי"ס בר"ח – פטור


וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה         
ומקשים –
הרי באונס ומפתה שגם כתוב לשון דומה נותן לנערה כשאין לה אב?


תשובה – שם זה דווקא אם כשנאנסה היה לה אב.


            רבא – חייב,


                        שהרי לגבי גרה הבאנו מקור לזה שפטור,
                        וגרה נחשבת כיתומה, מכאן שיתומה ישראלית – חייב.



  1. קטנה


ודאי שלא שייך, שהרי אין מענישים קטנה,
וכיון שכאן כתוב נערה ב4 אותיות,
ר"ל לומד שכשכתוב 3 (נער, כמו בפרשיית אונס) – זה גם קטנה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il