בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות כלליות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

שבת וחג בסוכה

שמחת סוכות; נרות שבת בסוכה; קידוש ליל החג.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

התשס"ב
4 דק' קריאה
שמחת סוכות
א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "המבזה את המועדות. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (אבות ג יא). שאר הלכות חול המועד לעיל.

ב. אף על פי שמצווה לשמוח בכל המועדות, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים" (דברים כג מ). כיצד היו עושים? בערב יום-טוב הראשון היו מתקנים בבית המקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה, כדי שלא יתערבבו אלו עם אלו, ומתחילים לשמוח ממוצאי יום-טוב הראשון. וכן בכל יום ויום מימי חול המועד, מאחר הקרבת תמיד של בין הערבים עד סוף כל הלילה. והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה לפניהם ומנגנים בכינור ובמצילתיים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו. ומי שיודע בפה, בפה. ומרקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כפי מה שיודע, ואומרים דברי שירות ותשבחות, ומצווה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושים אותה עמי הארץ, וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה, והם הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחים בבית המקדש בימי חג הסוכות, וכל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע (רמב"ם, הל' לולב פ"ח הי"ב-הי"ד).

ג. שמחה זו נקראה "שמחת בית השואבה" על שם שהיו שואבים מים לנסך אותם על גבי המזבח. והיתה שמחה מיוחדת כיוון שרק בחג הסוכות היו מנסכים מים על גבי המזבח, כי בחג סוכות נידונים על המים, ובמים תלויים כל חיי האדם. ואמרו חז"ל, שבשמחה זו היו שואבים גם רוח הקודש. וגם כיום נוהגים בארץ ישראל לשמוח בכל לילה של חג סוכות, ממוצאי יום-טוב הראשון, עד מוצאי יום-טוב האחרון, "זכר לשמחת בית השואבה" ומנגנים בשמחה זו בכלי זמר אף על פי שזה בחול המועד.

ד. השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא להקדוש ברוך הוא. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כה מז). וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, הרי זה חוטא ושוטה. ועל זה נאמר: "אל תתהדר לפני מלך" (משלי כה ו). וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד את ה' מאהבה. וכן נאמר בדוד מלך ישראל: "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (שמואל ב, ו טז). ואמר על זה: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" (שמואל ב, ו כב). וזו היא הגדולה והכבוד לשמוח לפני ה' יתברך. ולכן מצווה רבה לשמוח בשמחת התורה בטיפוח וריקוד ובשירות ובתשבחות, אבל אסור להשמיע כלי שיר ביום-טוב, ואסור לטפח ולרקוד ביום-טוב של סוכות, כמו בכל יום-טוב, זולת בשמחת תורה בלבד שהתירו לכבוד התורה (רמב"ם, שם פ"ח הט"ו).

נרות שבת בסוכה
סד. טוב ביותר להדליק את הנרות במקום האכילה דהיינו בסוכה, וטוב להסתכל בנרות בזמן אמירת הקידוש (שו"ע רעג סע' ז. בא"ח ש"ש נח ב ועיין לעיל הלכות הדלקת נרות).

סד. יכין מראש מקום בטיחותי להדלקת הנרות אמנם אם יש חשש משריפה וכדו' ואפילו חשש רחוק - תדליק את הנרות בבית במקום בו הנרות יוכלו להאיר לסוכה, או לכל הפחות שהנרות ייראו מהסוכה. ואם הבית רחוק מהסוכה, אעפ"כ תדליק האשה נרות שידלקו זמן רב, כדי שיספיקו ליהנות מהם אחרי האוכל בעת שיכנסו לביתם. או שיהנו מהנרות קודם שילכו לסוכה.

סה. מברכים "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". ואם חל בערב שבת מברכים "להדליק נר של שבת ויום טוב" ו"שהחיינו". ויש שלא נוהגות לברך "שהחיינו".

סו. מצוה להדליק נר מיוחד לכבוד האושפיזין.

סז. אם באה רוח לכבות את נרות שבת או נרות יום-טוב דרך הדפנות, מותר לפרוש סדין או בגד במקום שימנע את הרוח.

קידוש ליל החג
א. כשיבוא מביהכ"נ יעמוד בפתח הסוכה ויאמר "לשם יחוד" ו"עולו אושפיזין" כדלעיל. ויכנס לסוכה ויקדש, ובלבד שיהיה לילה ודאי. ואחרי הקידוש יברך "לישב בסוכה", וישב. ואחר כך יברך "שהחיינו" ויכווין גם על החג וגם על הסוכה (בא"ח האזינו ד, ה שו"ע תרמג ס"ע ב ורמ"א שם).

ב. אכילת "כזית" לחם בסוכה בלילה הראשון - חובה, ויש אומרים שחייב לאכול לפחות לחם "כביצה" (54 גרם - בא"ח האזינו ו, יב משנ"ב תרלט ס"ק כב).

ג. לכתחילה לא יקדש עד צאת הכוכבים (כעשרים דקות אחר השקיעה), ועל כל פנים יזהר שה"כזית" לחם שאוכל בסוכה יהיה אחר צאת הכוכבים (משנ"ב תרלט ס"ק כה כה"ח ס"ק זן חן).

ד. יש להקפיד לאכול "כזית" לחם בלי הפסק בינתיים, לא יותר מארבע דקות שהוא "כדי אכילת פרס", ואף שיש דעות אחרות בזה, ראוי לההחמיר בדין דאורייתא (משנ"ב ס"ק כב כה"ח ס"ק נא).

ה. בלילה הראשון אפילו אם יורדים גשמים מועטים ומצטער קצת - יאכל "כזית" ויברך "לישב בסוכה". ולדעת מרן אינו כן, אלא יחכה זמן מסויים עד שיפסק הגשם יאכל "כזית" ויברך "לישב בסוכה", ובלבד שלא יהיה לו או לבני ביתו צער בגלל ההמתנה. שאם יש צער לחכות - יקדש ויאכל בבית מיד, וכשייפסקו הגשמים ייכנס לסוכה, יברך "לישב בסוכה" ויאכל "כזית" לחם. והאוכל "כביצה" - תבוא עליו ברכה (עיין שו"ע תרלט סע' ה. כה"ח שם ס"ק מז, עג. מ"ב שם ס"ק לה, לו).

ו. כשמקדש ואוכל בבית, מקדש כרגיל ומברך בקידוש "שהחיינו" על החג, אך כמובן לא יברך "לישב בסוכה". למחרת כשיכנס לסוכה יברך "שהחיינו" פעם נוספת על הסוכה ויברך "לישב בסוכה" כשיאכל. וטוב ליקח פרי או בגד חדש לברכת "שהחיינו", אך בדיעבד אינו מעכב (עיין כה"ח שם ס"ק עה. רמ"א תרמא ונו"כ).

ח. בלילה השני בחו"ל חייבים לאכול בסוכה כמו בלילה הראשון. ובלילה השני מברך תחילה "שהחיינו" ואחר כך "לישב בסוכה" (שו"ע תרסא והחונים עליו).

ט. ביום-טוב שני שחל ביום ראשון בשבוע עושים קידוש והבדלה כאחד ומברכים חמש ברכות וסימנן - יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א. יין - "בורא פרי הגפן". ב. קידוש - "אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים". ג. נר - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש" (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה). ד. הבדלה - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש". ה. זמן - "שהחיינו".

י. אם שכח ועשה במוצאי שבת "קידוש" רגיל ללא הבדלה, יעשה הבדלה בשעה שנזכר. וכיצד יעשה הבדלה זו? אם נזכר בתוך הסעודה ורגיל לשתות יין בסעודתו, יקח כוס בידו ויברך "מאורי האש" ו"המבדיל". ואם אינו רגיל או שנזכר אחרי האוכל, יקח כוס יין בידו ויברך שלוש ברכות "הגפן", "מאורי האש" ו"המבדיל".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il