בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

ושמרתם את המצות

האם איסור קטניות לאשכנזים בפסח נוהג בקינואה? * מצווה לשמח בחג את בני המשפחה, את העניים והבודדים ואת מלמדי התורה * לשמור על אווירה משפחתית נעימה וידידותית * הצורך במצה שמורה בליל הסדר, מה נחשב מצה שמורה, וההידור שיש במצות אפויות ביד * המצות השמורות מיוצרות בזהירות רבה יותר מחימוץ, לכן עדיף להדר ולאכול כל הפסח מצות שמורות * מחלוקת הפוסקים האם חמץ לפני פסח בטל בשישים * האם מוטב לוותר על מצות שמורות מהודרות ויקרות ולתת את הכסף לצדקה?

undefined

הרב אליעזר מלמד

ניסן התשע"ה
5 דק' קריאה
קינואה לאשכנזים בפסח
שאלה: למנהג האשכנזים, האם גם קינואה כלולה באיסור קטניות?
תשובה: יש מחמירים כי במראה הקינואה דומה למיני קטניות. ויש מקילים מפני שמנהג האיסור לא חל עליה, הואיל ורק בדור האחרון החלו לאוכלה. בנוסף לכך, גרגיריה קטנים בהרבה ממיני דגן, כך שניתן להבחין ביניהם בקלות.
למעשה, מי שרוצה להקל רשאי, ובתנאי שיברור היטב את הגרגרים. ומי שרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה.

מצוות השמחה בחג
מצווה מן התורה לשמוח בחג. ועיקר מצוות השמחה היא לשמוח בצוותא עם בני המשפחה ולשתף בה גם אנשים נוספים, שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז, יד).
כשנתבונן נמצא שיש במצוות השמחה שני חלקים: החלק הראשון, לשמוח יחד עם בני המשפחה ובני הבית. ויש לציין שהמילה "אתה" כוללת את שני בני הזוג כאחד, ולעולם בן הזוג קודם לכל שאר הקרובים. וכן אנו מוצאים שבפועל, עיקר השמחה לגברים בסעודה, שאותה נהגו הנשים להכין, ועיקר השמחה לאישה שיקנה לה בעלה בגד או תכשיט. ועל האיש והאישה יחד מוטלת האחריות לשתף בשמחתם את כל בני הבית, שאין שמחה של חג בלא שיתוף בני המשפחה. וכפי שנוהגים כל ישראל מדורי דורות לקיים את שמחת החג בחיק המשפחה.
החלק השני במצווה הוא לשמח את השכנים והמכרים העניים והבודדים. היתום והאלמנה שנזכרו בפסוק היו בדרך כלל עניים, הואיל ומטה לחמם נשבר והמצווה לשמחם מתקיימת על ידי צדקה. והגר שעזב את מולדתו ומשפחתו עלול לסבול מבדידות, והמצווה לשמחו נעשית על ידי הזמנתו להשתתף בסעודת החג.
עוד יש לשים לב, שצוותה התורה לשתף את הכוהנים והלויים בשמחה. ועבודתם הייתה ללמד ולחנך את בני ישראל, קטנים כגדולים. ומכאן שגם כיום צריך לשמח בחג את תלמידי החכמים, שהם הרבנים והמורים, כדוגמת הכוהנים והלוויים (בניין שלמה א, לג).

האחריות המוטלת על כל המסובים
כדי לקיים את המצווה כראוי, על כל אחד ואחד מבני המשפחה לשמור על אווירה טובה בחג, ובמיוחד בעת הסעודות, להתחמק בכל יכולתו מאמירות פוגעות, להתאמץ לשמח את המסובים בדברי ידידות, ועל ידי כך יזכה לשמחה אמיתית.
ויש יהודים שמושפעים מהתרבות החילונית, וההתאספות המשפחתית בחגים נהפכת אצלם לאירוע מעיק ומתסכל. הם מעירים לקרוביהם בציניות על הופעתם והתנהגותם, ולפתע הם נזכרים בעלבונות ישנים ומתקוטטים על כך, ובנוסף לכך החג גם פוגע בדיאטה שהם מצליחים לשמור תמיד באופן מושלם... זו התוצאה המצערת של החילוניות המנוכרת לקדושת החגים ולערכי המשפחה. הדבר משתקף בדבריהם ובכתיבתם של רוב העיתונאים החילונים.
ככל שנתחזק בהבנת קדושת החג וערכי המשפחה, כך נוכל להתאפק מלפגוע בקרובים ונרצה יותר להחמיא להם ולשמחם. ועל ידי כך נזכה לקיים את החגים בשמחה ובשלום, ולהמשיך מהם ברכה לכל ימות השנה.

מצות שמורות לליל הסדר
מצוות עשה לאכול מצות בליל הסדר, שנאמר: "בערב תאכלו מצות" (שמות יב, יח). ועל המצות צריך לשמור באופן מיוחד שלא יחמיצו, שנאמר: "ושמרתם את המצות" (שם יב, יז).
יש אומרים שצריכים לשומרן כבר משעת קצירת החיטים (רי"ף, רמב"ם), ויש אומרים שמספיק לשומרן משעת הטחינה (רא"ש, רש"י ועוד). בנוסף לכך, נחלקו הפוסקים אם השמירה צריכה להיות בכוונה מפורשת לשם מצווה (שאילתות ורשב"א), או שמספיק שישמרו אותן שלא יחמיצו, אבל אין צורך לכוון בשמירתן לצורך מצווה (רא"ה).
למעשה, בליל הסדר נוהגים לדקדק ולאכול מצות שנשמרו משעת הקצירה, ומשעת הלישה מקפידים לכוון לשומרן ולאפותן לשם מצווה. ואף שלהלכה אפשר לצאת ידי המצווה גם במצות שמורות משעת טחינה, מכל מקום לכתחילה צריך לקיים את מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצות שהחיטים שלהן נשמרו משעת קצירה (פניני הלכה יב, ב ג).

האם צריך להכין לליל הסדר מצות יד
יש מהדרים לאכול דווקא מצות יד בליל הסדר, כי יש אומרים שצריך לאפות את המצות שאוכלים לשם מצווה בליל הסדר בכוונה מיוחדת לשם מצוות אכילת מצה. ומכיוון שהמכונה אינה יכולה לכוון, נמצא שאין לקיים את המצווה במצות מכונה.
ודעת רוב הפוסקים שמצות מכונה כשרות לכתחילה למצוות ליל הסדר, מפני שגם מה שמכוונים בעת שמפעילים את המכונה לשם "מצת מצווה" מועיל, והרי זה נחשב שעשו את המצות לשם מצווה. ועוד שלדעת כמה ראשונים, אין צורך בכוונה מיוחדת בעת עשיית המצות, אלא המצווה היא לשמור על המצות שלא יחמיצו.
למעשה, מצות המכונה כשרות לכתחילה לקיום מצוות אכילת מצה בליל הסדר, ויש הידור במצות יד.

האם ראוי לקנות מצות שמורות לכל הפסח
שאלה: האם בשאר ימות הפסח כדאי להדר ולקנות מצות שמורות משעת קצירה, או שאפשר להסתפק במצות רגילות, שמחירן כשליש ממחיר המצות השמורות?
תשובה: שני צדדים לשאלה: א) מצד מצוות אכילת מצה. ב) מצד חשש חמץ.
א) לדעת מקצת הראשונים והאחרונים (רא"ש, גר"א) יש מצווה לאכול כזית מצה בשתי סעודות בכל יום מימי הפסח. אולם לשם כך אפשר להסתפק במצות רגילות, מפני שאף שקוראים להן מצות שאינן שמורות, באמת הן שמורות משעת טחינה, ולכן בשעת הצורך אפשר גם בליל הסדר לקיים בהן את המצווה, וקל וחומר שאפשר לקיים בהן את מצוות אכילת מצה בשבעת ימי הפסח.
ב) אמנם מצד חשש חימוץ יש בוודאי הידור להקפיד לאכול דווקא מצות שמורות משעת קצירה. וזאת מפני שאכן בפועל, במצות הרגילות יש תערובת מסוימת של חמץ, שאמנם לדעת רוב הפוסקים הוא בטל בשישים, ולכן הוא כשר. אבל יש פוסקים שמחמירים וסוברים שבפסח חמץ אינו בטל בשישים, ולכן לדעתם אסור לאכול מצות רגילות. ונבאר יותר.

המצות הרגילות לעומת השמורות
באפיית מצות רגילות מגמת היצרנים היא לייצר כמה שיותר מצות במהירות, כדי להוזיל את מחירן להמוני בית ישראל, ואילו במצות שמורות משתדלים לדקדק ולהדר.
את החיטים של המצות השמורות מקפידים לקצור לפני שהתייבשו, כך שגם אם ירדו עליהם גשמים מרובים בעודם מחוברים לאדמה - ודאי שלא החמיצו, הואיל והם יונקים עדיין חיות מהאדמה. לאחר קצירתם מקפידים לאחסנם במקום יבש, ולכן אין בהם חיטים שנרטבו במים והחמיצו. אולם בחיטים הרגילים שבדרך כלל מייבאים מחו"ל, שמהם עושים את שאר המצות, מסתבר שיש חיטים שהחמיצו, או מפני הגשמים שירדו עליהם לאחר שהתייבשו ועוד נותרו בשדה, או מהמים שלפעמים ישנם בתחתית המחסנים שלהם.
גם בשעת הלישה יש הבדל משמעותי בין סוגי המצות. כשאופים מצות שמורות, נוהגים כל פחות מ 18 דקות להפסיק את פעולת המכונה, לפרק את חלקיה ולנקותם היטב. ואילו באפיית מצות רגילות המכונות ממשיכות לעבוד ברציפות שעות רבות, ותוך כדי פעולתן מפסיקים את הזרמת הבצק ומנקים את המכונה עד כמה שאפשר. כמובן שיש ערך לניקוי הזה, אלא שהוא אינו מושלם, ומסתבר שמעת לעת נשארים בחריצי המכונה חלקיקי חמץ שעברו עליהם יותר משמונה עשרה דקות והם מחמיצים, ויש חשש שהם חוזרים אחר כך ומתערבים בבצק המצות.

כללי ההלכה למעיינים
לכאורה לפי זה כולם צריכים להחמיר לאכול מצות שמורות. אולם להלכה כלל ישנו בידינו, שכל האיסורים שנתערבו בטלים בשישים, וכך גם החיטים שהחמיצו וחלקיקי הבצק שנותרו במכונה בטלים בשישים.
ואמנם החמירו חכמים ואמרו שחמץ בפסח אינו בטל אפילו באלף, מכל מקום לדעת רוב הפוסקים כאשר התערובת נעשתה לפני הפסח, כבר בטלו בשישים ואין בהם יותר איסור (שו"ע או"ח תמז, ד).
ואף על פי כן יש מקום להחמיר, מפני שיש סוברים שגם חמץ שהתבטל לפני הפסח בשישים חוזר וניעור עם כניסת החג ואוסר את כל התערובת (רמב"ם ורשב"א). ואף שלהלכה אפשר לסמוך על הפוסקים המקילים שהם הרוב, ובנוסף לכך המחלוקת הזאת היא בדין של חכמים, שכן חכמים הם שקבעו שהחמץ בפסח אינו בטל באלף, מכל מקום בוודאי שישנו הידור לצאת במצות הכשרות לכל הדעות.

סיכום להלכה
המצות הרגילות שהן שמורות משעת טחינה כשרות לכתחילה לכל הפסח, ואף לסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל שבעת ימי הפסח - מקיימים בהן את המצווה. והמהדרים אוכלים מצות שמורות משעת קצירה, בעיקר מפני שמדקדקים יותר בשמירתן מחימוץ.

במה עדיף להדר, במצות שמורות או בצדקה
יש טוענים כנגד המהדרים בקניית מצות שמורות, שיותר טוב להדר ולתרום את הכסף לעניים מאשר לקנות מצות שמורות לכל החג. אלא שטענה זו יכול לטעון רק אדם שאינו מבזבז כסף על מותרות, שהוא אכן יכול לומר בצדק שצדקה לעניים חשובה יותר מההידור במצות שמורות. אבל מי שקונה רהיטים יקרים ובגדים יקרים, ומשקיע בכך אלפי שקלים, מדוע שדווקא בהידורי מצווה יחסוך ויקנה את המצות הפשוטות?!
מכל מקום, למעשה, המצות הרגילות כשרות, ואפשר לסמוך על המשגיחים שעושים את מלאכתם כראוי, ואין חובה להדר בקניית מצות שמורות. וכל אדם צריך להחליט לעצמו אם ירצה להדר ובמה.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il