עיקרי ההלכות
א. איסור אכילת דם נשנה בתורה ארבע פעמים. יש דם שאסור בכרת, יש דם שאסור בלאו ויש שאיסורו רק מדרבנן.
ב. על מנת להכשיר כבד יש לעשות כמה הכנות: חיתוך או ניקוב, הדחה במים (לאשכנזים), מליחה מועטת.

איסור אכילת דם
בשעה טובה אנו חוזרים לעסוק בהלכות כשרות המאכלים.
איסור אכילת דם נשנה בתורה ארבע פעמים. באיסור כמה דרגות, יש דם שאיסורו בכרת ויש שאיסורו בלאו ויש דם שאסור רק מדרבנן 1 .
כמה טעמים נאמרו באיסור זה:
- מאחר והוא קרב על המזבח, הרי הוא חלקו של ה' ולא ניתן לבני אדם.
- כשיאכל האדם את דם הבהמה יתמזג דמה בדמו וטבע האדם יהיה גם כטבע הבהמה.
- כשיאכל האדם דם תכנס באדם נפש פחותה מנפשו.
- הדם הוא מקור התאוות ועלול להגיע ממנו קלקול לנפש.
- דרכם של המצרים היה לאכול דם והקב"ה ציווה עלינו להבדל מהם 2 .

ההכנות להכשרת כבד
מאחר ויש איסור לאכול דם, חובה למלוח את הבשר המיועד לאכילה על מנת להוציא את דמו ממנו.
לכבד, בניגוד לאברים אחרים, לא מועילה מליחה, מאחר ויש בו דם רב. הדרך היחידה להכשירו היא לצלותו.
באופן הצלייה וההכשרה יש חילוק בין כבד עוף לכבד בהמה.
כבד עוף - לפני ההכשרה יש להסיר ממנו את המרה, הספרדים צריכים גם לחותכו.
כבד בהמה שלם - יש לחותכו שתי וערב או לנקבו בסכין מספר נקבים.
לאחר מכן: למנהג האשכנזים יש להדיח את הכבד היטב במים, הספרדים אינם חייבים להדיח (אלא אם כן מתכוונים לבשלו אחרי הצלייה). בשלב הבא יש למלוח מעט את הכבד ורק אחר כך לצלותו 3 .
ראוי לא לצלות כבד רק על סמך הלימוד, אלא להתנסות בזה עם אדם שמכיר גם את הצד המעשי ולא רק את הצד התאורטי.
בשבוע הבא נלמד איך לצלות את הכבד ועד כמה יש לצלותו.