אהוב עלי במיוחד ההלל של יום העצמאות. זהו הלל שנאמר בשעת הנס.
אנו מאמינים שהנס שעושה עימנו הקב"ה בהצמחת גאולתנו מתרחש בכל יום מול עיננו. האור הולך ומוסיף ואנו תוך כדי אומרים הלל מתוך אמונה שעצם אמירת ההלל היא מעצימה את הנס שאנו נמצאים בתוכו.
חזון הגאולה יש בו תחנות רבות, ובודאי שנשמח לזכות למנהיג שיזכיר לנו יותר את מלכות בית דוד. בודאי שעוד יותר נשמח עם נזכה לבנין בית המקדש והחזרת סדר העבודה לירושלים.
אולם האמונה שלנו והבטחון שהגאולה יכולה להקפיץ את מדינתנו בדילוג אינה מונעת מאיתנו להתפלל שהישועה תבוא באמצעים טבעיים שהם הישועה הקרובה.
התפלה שלנו שנזכה שמדינת ישראל תמגנט אליה את כל ישראל הפזורים ברחבי העולם.
והבקשה הנוספת שלנו שהתחנה שעליה אנו מתפללים בברכת "מלך אוהב צדקה ומשפט" תלך ותתחזק.
ראשית במובן הפשוט ביותר של מדינה שמתוקנת בערבות ההדדית שבה בדאגה לחלש ובהשקעה בכל מי שרחוק מהמרכז השבע.
שנית במובן הכללי, מול ערעור הגויים בצדק שבחזרת ישראל לארצו יתברר לנו ולעולם כולו שהדבר הצודק ביותר הוא החיבור המיוחד והבלעדי בין ישראל לארצו. קשר שנוגע לאמונה בפסוק "כי בחר ה' בציון איוה למושב לו , כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו"
שלישית תיקון יסודות המשפט ומעבר ממוסר מערבי פרוץ שעקרון החופש משבש את יכולתו לתקן את החברה והמדינה למוסר יהודי שיכול לתת משמעות לעצמאות ולעצמיות שלנו כישראל.
ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.