בית המדרש

  • תפילת העמידה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

מסביב לתפילת העמידה

איסור חזרה למקומו לאחר שפסע ג' פסיעות לאחוריו; אימתי מותר להפסיק בתפילת העמידה ואיזו הפסקה היא העדיפה ביותר; מה יעשה מי ששכח חלק מהתפילה או ההלכות הנוגעות אליה? מי שהיה ברכב נוסע וחושש שיעבור זמן התפילה - מה יעשה?

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ה
7 דק' קריאה
למבחן עצמי על ההלכות המופיעות בשעור זה לחץ כאן.

עד מתי יעמוד בריחוק מקום
אחר שפסע שלוש פסיעות לאחריו יישאר לעמוד, ולא יחזור מיד למקום תפילתו. ואם חזר, הרי הוא דומה לכלב השב על קיאו (יומא נג, א). מפני שאחר שנפרד מלפני המלך חוזר ובא לעמוד לפניו באפס מעשה, ומראה בעצמו שלא הבין שבתפילה עמד לפני המלך ובשלושת הפסיעות נפרד מלפניו, ולכן מעשהו מגונה. ויש שמוסיפים לטעות ואחר שהם חוזרים למקומם מגביהים עצמם מעט כמו בקדושה, ואין בזה שום טעם. לכתחילה יעמוד במקום שכלו פסיעותיו עד שיגיע החזן לקדושה, ולכל הפחות עד שיתחיל החזן את חזרת הש"ץ (שו"ע קכג, ב). לדעת רוב הפוסקים, אין צריך להשאר ברגליים צמודות אחר שסיים לומר "עושה שלום" (מ"ב קכג, ו, באו"ה ושעה"צ שם). ויש אומרים שטוב להשאר ברגליים צמודות עד שיחזור למקומו (קצוש"ע יח, יג. בכה"ח קכג, יא, הזכיר את שתי הדעות).

גם מי שמתפלל ביחידות, ראוי שלא יחזור מיד למקומו הראשון, אלא ימתין במקום שכלו פסיעותיו כשיעור שיגיע החזן לקדושה, שהוא כחצי דקה. ובשעת הדחק, אם הוא מוכרח לחזור למקומו, ימתין כשיעור מהלך ארבע אמות ויחזור (מ"ב קכג, יא; כה"ח כ). החזן שצריך להתחיל חזרת הש"ץ, יכול לכתחילה להמתין במקום שכלו פסיעותיו כשיעור מהלך ארבע אמות בלבד, ואח"כ יחזור למקומו, מפני שאכן הוא ניגש להתפלל שוב חזרת הש"ץ (רמ"א קכג, ב). וכן מי שצריך להתפלל פעמיים לתשלומין, ימתין כשיעור ארבע אמות, ויחזור להתפלל (מ"ב קכג, יא). בסיום חזרת הש"ץ, החזן אינו צריך לחזור שלוש פסיעות לאחריו, מפני שהסיום השלם של תפילתו הוא בקדיש תתקבל, שבו הוא מבקש שיתקבלו תפילותינו ובקשותינו, ובסיומו פוסע שלוש פסיעות ואומר "עושה שלום" (שו"ע קכג, ה). ואף שבשחרית אומרים לפני כן תחנון, אשרי ובא לציון, ובימי שני וחמישי קוראים בתורה, מכל מקום הפרידה מחזרת הש"ץ נעשית בקדיש תתקבל שנאמר אחר "ובא לציון". ולכן צריך החזן להקפיד שלא לדבר בין סיום חזרת הש"ץ ועד סיום קדיש תתקבל (מ"ב קכג, יח).

הפסקה בתפילת עמידה
אדם העומד בתפילה לפני בוראו, אסור לו לדבר באמצע התפילה בדברים אחרים, ואפילו להפסיק בהליכה או ברמיזה אסור. קל וחומר הוא, שאם לפני מלך בשר ודם עומדים ברעדה ונזהרים שלא להפסיק בדברים אחרים, על אחת כמה וכמה שהעומד לפני מלך מלכי המלכים צריך להזהר בזה. אפילו מלך ישראל ישאל בשלומו באמצע תפילתו - לא ישיבנו. אמנם אם מלך גוי שעלול להורגו פונה אליו באמצע תפילתו - יפסיק, שפיקוח נפש דוחה תפילה (ברכות ל, ב). אם נחש שאינו ארסי כרוך על עקבו - לא יפסיק בתפילתו, אבל אם עקרב או נחש ארסי מסכנים אותו - יכול לקרוא לעזרה, שפיקוח נפש דוחה תפילה (ברכות לג, א; שו"ע או"ח קד, א-ד).

הליכה אינה נחשבת להפסקה גדולה, ולכן במקרה שקשה לו לכוון במקום שנעמד לתפילה, יכול ללכת למקום אחר. למשל, אם נחש שאינו ארסי מתקרב אליו, והדבר טורד את כוונתו, אף שאין בכך פיקוח נפש, רשאי ללכת למקום אחר כדי להמשיך להתפלל שם בכוונה (מ"ב קד, י). וכן אם עומדים סביבו אנשים או ילדים שמדברים עד שאינו יכול לכוון, אם יוכל לרמוז להם והם ישתקו, מוטב שירמוז להם, שהרמיזה נחשבת הפסקה קלה יותר. אבל אם לא ישמעו לו, ילך למקום אחר וימשיך להתפלל. וכן רב שממתינים לו עד שיסיים את תפילתו, והדבר טורד את כוונתו, רשאי לרמוז שיתחילו בחזרת הש"ץ (מ"ב קד, א). וכן אם ילדו החל להפריע באמצע התפילה, עד שהוא או מתפללים אחרים אינם יכולים לכוון כראוי, ירמוז לו שיצא, ואם אינו מבין, יוציאו מבית הכנסת בלא לדבר, וימשיך בתפילתו.

אם בתוך תפילתו ארעה תקלה, שאם לא יתקנוה מיד יגרם לו הפסד, לא יפסיק (מ"ב קד, ב; כה"ח ו). אבל אם הדבר מטרידו עד שאינו יכול לכוון, רשאי ללכת לתקן את התקלה. אם נפל סידור לארץ, ואינו יכול לכוון כל זמן שאין מרימים אותו, יסיים את הברכה שנמצא בה, וילך להרימו. אם התחיל להתפלל על פה והתבלבל ואינו יכול להמשיך, יכול לילך לקחת סידור וימשיך בתפילתו (מ"ב צו, ז). ואם באמצע התפילה נסתפק באיזה דין שאולי מעכב את התפילה, כגון ששכח לומר דבר מה ואינו יודע מה עליו לעשות, ילך לעיין בספר כדי לדעת כיצד לנהוג. ואם אינו יודע לעיין בספר, יש אומרים שרשאי אף להפסיק בדיבור כדי לברר את ההלכה (מ"ב קד, ב). אם באמצע תפילתו הטלפון מצלצל, ימשיך בתפילתו. ואם אינו יכול להמשיך לכוון, רשאי ללכת לנתק את הטלפון ולחזור לתפילתו 1 . נשמטה טליתו ממנו באמצע התפילה, אם עדיין חלקה מונח עליו, רשאי לסדרה. אבל אם נפלה כולה, אסור לו לחזור להתעטף בה, משום שפעולת ההתעטפות מהווה הפסק (שו"ע צז, ד). ואם חסרון הטלית מטריד אותו כל כך עד שאינו יכול לכוון, יתעטף בה כשיסיים את הברכה שנמצא בה (מ"ב צז, טז). ומותר לאדם אחר שראה שהטלית נפלה מחבירו להניחה עליו בחזרה (כה"ח כז).

העומד בתפילתו ושמע קדיש או קדושה, אסור לו לענות. אבל יכול לשתוק ולכוון למה שהשליח ציבור אומר, ויחשב לו כמי שאמר בעצמו, וכן המנהג. אם ההפסקה בתפילתו מפריעה לכוונתו, רשאי להמשיך להתפלל 2 .

הנוסע והגיע זמן תפילה
הנוסע לדרכו ברכב והגיע זמן תפילה, אם הוא נוהג, אסור לו להתפלל תוך כדי נסיעה, מפני שלא יוכל לכוון כראוי, ואף יש בזה חשש פיקוח נפש. לכן יעצור את מכוניתו בצד ויתפלל. אבל אם חבירו נוהג, והוא או חבירו ממהרים להגיע למחוז חפצו, יתפלל בישיבה. מפני שאם יעצרו את נסיעתם כדי להתפלל בעמידה, יהיה טרוד לסיים את תפילתו במהירות, ולא יוכל לכוון כראוי. לכן מוטב שיתפלל שמונה עשרה בישיבה, שכבר למדנו שבדיעבד המתפלל בישיבה יצא ידי חובתו. אף שהוא מתפלל בישיבה, יצמיד את רגליו (מ"ב צה, ב), וישתדל להפנות את פניו לכיוון ירושלים (מ"ב צד, טו), ובמקומות שאמרו חכמים לכרוע, יזדקף מעט ויכרע כפי יכולתו (שו"ע צד, ה; ערוה"ש יח).

אם הוא נוסע באוטובוס או רכבת, שהמקום בהם מרווח יותר. אם יוכל לעמוד ולכוון כראוי, מוטב שיעמוד בתפילת שמונה עשרה; ואם העמידה תטריד את כוונתו - ישב ברגליים צמודות, ויקום כדי לכרוע, ושוב ישב; ובסיום תפילתו יעמוד ויפסע לאחריו שלוש פסיעות (ע' שו"ע צד, ה) 3 . אם הוא נוסע באוטובוס בלילה, ויודע שאחר שיסיים את נסיעתו ישאר לו זמן להתפלל ערבית, יתפלל אחר סיום הנסיעה (מ"ב פט, מב). אולם אם הוא יודע שאחר הנסיעה לא יכוון כראוי, מפני שיהיה עייף וירצה לסיים במהירות את תפילתו, רשאי להתפלל בתוך נסיעתו (עפ"י שו"ע הרב צד, ה) 4 .

כל ההיתר להתפלל בישיבה וביחידות הוא רק בדרך ארעי, בעת נסיעה מיוחדת, או באונס גמור. אבל הנוסע בכל יום לעבודתו, אף שקשה לו למצוא זמן להתפלל בעמידה, כל זמן שאינו אנוס, אינו רשאי להקל להתפלל בקביעות בישיבה. ובאוטובוסים שסודרו במיוחד כדי שיוכלו להתפלל בהם בעמידה ובמניין - מותר להתפלל בקביעות. אמנם מלכתחילה צריך להתפלל בבית כנסת מסודר, אבל אם אותם אנשים ממהרים לדרכם ולעבודתם, ויודעים שבבית הכנסת יתפללו בחיפזון ואילו באוטובוס יתפללו במתינות, מוטב שיתפללו באוטובוס זה 5 .


^ 1. כ"כ בס' תפילה כהלכתה יב, פו, בשם הרב אלישיב. ואף כתב שאם דופקים על הדלת ואינו יכול להמשיך לכוון, רשאי לפתוח את הדלת ולרמוז שאינו יכול כעת לענות. ולעניין עיון בספר, כתב בילקוט יוסף ע' קעח, שיש אוסרים לילך לעיין בספר, והסכים שמותר, אבל לשאול אסור, ע"כ. מ"מ נראה שאם הוא דין שאולי בעטיו אינו יוצא ידי חובה, מוטב שישאל כדברי המ"ב. ואם אפשר מוטב שיכתוב את שאלתו בפתק. ואם בינתיים עבר זמן כדי שיסיים את כל התפילה, לשו"ע קד, ה, צריך לחזור לראש. ולרמ"א חוזר לראש רק כשהפסיק באונס (ועיין באשי ישראל לב, הערה כא, שאין זה הפסק באונס).
הגיע בחנוכה ופורים ל"על הניסים" ואינו זוכר את הנוסח, רשאי ללכת לקחת סידור כדי לאומרו, למרות שאין אמירתו מעכבת. ואם אפשר, יותר טוב שירמוז שיביאו לו את הסידור (באר משה ג, יג). ונראה שכדי לברר דין שודאי אינו מעכב, אסור לילך, מפני שהעיון בהלכה מסיח את הדעת מהתפילה ויש בו יותר הפסק, ולכן כל זמן שברור שאינו דין מעכב - לא יעיין. וכ"כ בבית ברוך כה, כב.
^ 2. נחלקו הראשונים בזה: לר"ת ור"י, אסור לו לשתוק ולכוון לשמוע את הש"ץ, כי זה נחשב הפסקה. ולר"ח ורש"י, ישתוק ויכוון לשמוע את הש"ץ. וכתבו התוס' והר"ן, שהמנהג לשתוק ולכוון, וכן פסק בשו"ע קד, ז. אמנם אם הדבר מפריע לו בכוונתו יכול לנהוג כדעת האוסרים. וכן הדין אפילו בנמצא באמצע פסוקי דזמרה, כפי שכתבו בשו"ת ציץ אליעזר יא, ג, ובהליכות שלמה (אויראבאך) ו, יב. ועיין באש"י לב, טז.
^ 3. אם עומדות בפניו שתי אפשרויות, לעמוד ברגליים פסוקות, או לשבת ברגליים צמודות, עדיף לעמוד, שדין העמידה חשוב יותר, (והראיה שיש סוברים שהמתפלל בישיבה, אם אח"כ התאפשר לו להתפלל בעמידה, צריך לחזור ולהתפלל (שו"ע צד, ט), ואילו לגבי רגליים צמודות לא אמרו כן, עיין מ"ב צה, א, ועיין שעה"צ א).
וכן נראה שעדיף להתפלל בעמידה מאשר בישיבה כשפניו לירושלים, ושוב מפני שלא מצינו דעה שאם התפלל לצד אחר שצריך לחזור ולהתפלל. ועוד שבב"ב דף כה למדנו שיש דעות שיכול להתפלל לדרום או צפון, ואף שאין הלכה כמותם, בדיעבד אפשר לצרפם (עיין ב"י ושו"ע צד, א-ב, ובדברי הרמ"א).
חייל הנמצא במסע וטרוד לסיימו, יכול להתפלל בהליכה, שאם יעמוד לא יוכל לכוון כראוי, כמבואר בשו"ע צד, ד. אבל נראה שאם הם קבוצה דתית, יעמדו ויתפללו, שעל ידי שהם חבורה, אין הם טרודים כל כך. בנוסף לכך, כיוון שהם באימון, אין סיבה לפגוע מלכתחילה בתפילה, ועליהם לסדר שהאימונים בצבא לא יתנגשו עם סדרי התפילה.
^ 4. אמנם באבני ישפה יד, טז-יז סובר שאם יסיים נסיעתו לפני חצות, צריך להתפלל אחר הנסיעה. מ"מ נראה שסברת הכוונה חשובה יותר, ולכן יסמוך במקרה זה על שו"ע הרב צד, ה, שסובר שכיוון שהגיע זמן תפילת שחרית או מנחה או ערבית, והוא בדרך, אף שיסיים את נסיעתו לפני סוף זמן אותה תפילה, רשאי להתפלל בישיבה ואינו מחויב לעכב את המצווה כדי להתפלל אח"כ בעמידה.
ושם באבני ישפה כתב שאם יסיים את נסיעתו אחר חצות, מוטב שיתפלל במיושב, ויש חולקים, ע"כ. אולם האמת שלגבי תפילה לדעת רבים מלכתחילה אפשר להתפלל כל הלילה (ע' בהמשך כה, 8). וא"כ יכול היה לשיטתו לקרוא את שמע לפני חצות, ואח"כ להתפלל. וע' פס"ת רלה, י. ואם יוצא לנסיעה בצאת הכוכבים וחושש שאחר הנסיעה ישכח להתפלל ערבית, מוטב שיתפלל ערבית בפלג המנחה ויקרא ק"ש אחר צאת הכוכבים (שם יד, יח). ועיין לעיל יא, ז-ח, בדין המשכים לצאת לדרכו.
^ 5. יש כמה צדדים של דיעבד בתפילה באוטובוס שסודר לתפילה, וביניהם - א) ראוי להתפלל בביהכ"נ, כמבואר בשו"ע צ, ט. ב) ראוי להתפלל במקום שאינו פתוח לרשות הרבים ואינו יכול להביט החוצה, ושהתפילה לא תראה עליו כמשא, שם צ, כ. ג) כשיעמוד יצטרך להשען כדי לשמור על שיווי משקל, והוא בדיעבד כמבואר בשו"ע צד, ח, ומ"ב כב. אמנם נראה שאם יתפללו שם במתינות ולעומת זאת בביכ"נ יזדרזו לסיים את תפילתם בחפזון כדי להגיע בזמן לעבודה, יותר טוב שיתפללו באוטובוס שכזה, מפני שעיקר דיני התפילה, במניין ובעמידה, מקיימים בו. ואף שכשהאוטובוס נוסע גם העומדים בו נחשבים כמהלכים, מ"מ כתב הט"ז צד, ד, שלעניין תפילה העיקר שהם עצמם עומדים.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il