החתן הגיע! החתן נכנס...

שלוש הספירות הראשונות מספרות את התהליכים שעובר המלך בחדריו ובלבבו לקראת המפגש עם הכלה עוד טרם צאתו אליה. תהליכים אלה מתארים את מערכת היחסים כפי שהיא לפני תיבת התהודה של הדמויות הממשיות: הרעיה עדיין בביתה הקט, המלך בארמונו, רגשי לבבו משקפים את האינטראקציה שהוא משער שתיווצר לכשיתרחש מפגש.
לעומת זאת, שלוש הספירות הבאות הן כבר השתקפות קרובה יותר למציאות של ההכנה אל מפגש, ואף על פי שיש דמיון בין השלוש הראשונות לשלוש הבאות אחריהן, השלשה השניה מתרחשת מתוך עמדה שפונה אל המציאות בפועל. הפעם נעסוק בשתי הספירות: נצח והוד. הנצח מתייחס לציר הזמן, שהוא מימד שקיים ומגביל את הנבראים ולא את הבורא. המלך יוצא אל המלכה, מופיע על פתח ביתה הדל וגם כשהוא עומד בשעריה, הופעתו היא לפי ערכו. הוא משיק לציר הזמן ונפגש עם המציאות אך פורץ אותו ללא גבול, לנצח, באופן שלנבראים אין יכולת להכיל, מפני שהוא בא בגודלו האלוקי.
ההוד לעומת זאת מגלה אלוקות נפלאה בתוך גבולות ההכלה שלנו. הנצח דומה לחתן שמרוב גדולתו לא יכול להיכנס אל בית הכלה, אך עצם עמידתו מלאת האור מחוץ לבית נותנת לכלה תחושה שהחתן הוא מעל ומעבר לכל יכולת הקיבול. כשהוא נכנס כבר לתוך ביתה, רוממותו מופיעה בביתה ובמקומה אבל נשארת בגודל שנושק לקצה גבול יכולת הקיבול שלה. לכן כשעומדים מול מלך כביר, אנו משתמשים בביטוי "הוד מלכותו" וכמו בביטוי "הוד קדומים".
בספירת ההוד יש מפגש ומעין הרכנה של גובה החתן אל מימדי הכלה. אמנם, כשהוא מופיע בקרבה, היא חשה שהוא מותח את יכולת ההכלה שלה ופורש כנפיים בקירבה עד קצה גבול היכולת במקום שבו הארץ כבר נושקת לשמיים. המלך מופיע אל הכלה בשני גדלים: אחד למעלה ממידותיה, ואחד כהתרחבות המידות שלה עצמן עד לאופק.