בית המדרש

  • לזמן הזה - יום ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה
נאמר בשנת תשס"א

קדושת הר הבית בזמן הזה

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

6 דק' קריאה
קדושה ראשונה לשעתה ולעתיד לבוא
הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ו, טז) אומר:
במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר: "והשמותי את מקדשיכם" (ויקרא כו, לא), ואמרו חכמים: "אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים" (מגילה כח, א).
הראב"ד (שם יד) חולק, וסובר שקדושת המקדש לא קדשה לעתיד לבוא. ומסביר:
לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם. כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו. לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת.
אכן גם הראב"ד, שסובר שהנכנס להר הבית בזמן הזה - אינו חייב כרת, מסכים שבמקום המקדש יש קדושה עליונה גם בזמן הזה, וזה שער השמים, וטרם שהתקדשה הארץ על ידי יהושע, כבר הקריבו שם אדם הראשון, נח, ושם נעקד יצחק, ושם חלם יעקב על הסולם, ואמר: "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" (בראשית כח, יז). אלו דברי שו"ת ה"חתם סופר" (יורה דעה, סימן רלג), ומוסיף ה"חתם סופר" (שם): "בימי הגאונים היו עולים לירושלים ברגלים".
בשו"ת תשב"ץ (חלק ג, סימן רא) אומר:
ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר היא קיימת שעדיין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות. ויש בזה רמז במדרש קינות ובמדרש שיר השירים (שיר השירים רבה ח, יא: "ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז - מה צורה זו אף על פי שהיא מטשטשת מקומה ניכר, כך אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם שלוש פעמים בשנה") במדרש פסוק "אני חומה" (שיר השירים ח, י), ובפסוק: "אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלוקים בקול רנה ותודה המון חוגג" (תהילים מב, ה). ואמרו כי עדיין נשאר מהנסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום, כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה ומתמלאת פה על פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר מג' מאות איש כולם הם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדיין היא בקדושתה וזה סימן גאולה שלישית.
אם כן התשב"ץ סובר שקדושת ירושלים קדשה לעתיד לבוא, כשיטת הרמב"ם, וגם היום ירושלים בקדושתה. בשו"ת ה"חתם סופר" (יורה דעה, סימן רלד) מוסיף עליו ואומר שקדושת ירושלים וקדושת בית המקדש, קדושה עצמית מימות עולם ולעולם, מלבד הקדושה שהתקדשה בזמן בנין המקדש. והקדושה העצמית אינה תלויה בקדושה שקידש שלמה, ולא התבטלה בחורבן הבית, וכפי שראה יעקב אבינו ואמר "זה שער השמים".
וכן בסדור רבי יעקב עמדין (הקדמה, מהדורת לעמברג תרס"ד, עמוד יא; מהדורת ירושלים תשנ"ג, עמ' לד-לה):
אף על פי ששכינה בכל מקום כנ"ל, מכל מקום אין התפילה עולה בחוץ לארץ במסילה אחת דרך ישרה, כי צריך לשלחה לארץ ישראל ולירושלים אל מקום בית המקדש, שכנגדו שם "שער השמים" (בראשית כח, יז) כמו שראה יעקב אבינו ע"ה מפורש בתורה, ושנוי בנביאים בתפילת שלמה המלך ע"ה "והתפללו אליך דרך ארצם" (מלכים א ח, מח), ומשולש בכתובים בדניאל "וכיון פתיחן ליה בעלייתיה נגד ירושלים" (וחלונות פתוחים לו בעלייתו נגד ירושלים, דניאל ו, יא), והאומות מודות ומסכימות שאין התפילות עולות ומתקבלות אלא דרך שם. לכן אל יליזו הדברים מנגד עיניך, וצפה דרך העיר אשר בחר ה' בה לשכנו עם שוממתה עומדת בקדושתה, וחשוב כאלו אתה עומד בבית אלוקים לפני ארון ה'.
ומוסיף רבי יעקב עמדין שמספיק לכוון בתפילה נגד ירושלים רק כל זמן שאי אפשר לעלות לארץ ישראל, אבל כשאפשר לעלות - צריך לעלות לארץ ישראל.
מקום המקדש - מקור השפע
בספר "חסד לאברהם" (מעיין ג, נהר ג) כתב:
ארץ ישראל נתונה תחת שער השמים, ר״ל תחת החלון שבאמצע כיפת השמים... ושיעורו למעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כמו שיעור בית המקדש, כי הבית המקדש כולו הוא נתון תחת החלון ובאמצע עביו של החלון דהכיפה היא כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון הוא למטה ת׳ פרסה על ת׳ פרסה כשיעור כל ארץ ישראל וכל ארץ ישראל הוא תחתיו ויורד השפע מלמעלה... דרך ישרה עד חלון הכיפה... ויורד על בית המקדש ומשם מתפשט על כל ארץ ישראל... ביום ט׳ באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית ותיכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקב״ה פתח את החלון... כדי שלא ייסגר עוד, ולעולם פתח זה לא נסתם כי אם דווקא בשעת החורבן.
לפי דברי ה"חסד לאברהם" מקור השפע לעולם תמיד נמשך מהפתח בשמים שמעל המקדש, משם יורד אל מקום המקדש ומשם מתפשט לכל העולם, וגם לאחר החורבן השפע ממשיך לרדת לעולם מהמקום הצר שנשאר פתוח.
הדברים מתאימים לדברי חכמים שאמרו שקוראים ל"אבן שתיה" כך בגלל "שממנה הושתת העולם" (יומא נד, ב), וביאר הרמב"ן בהקדמתו לתורה שאבן זו היא מקום המקדש, היא השורש של העולם ומשם התרחב והתפשט העולם. המשמעות שעיקרו של עולם הוא בית המקדש היא לא רק רעיונית אלא הרמב"ן מסביר שיש להבין את הדברים כפשוטם, שמשם ממש נתפשט העולם באופן ממשי. ושלמה ידע סוד זה, איזה גיד הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושים פירות, שכן הוא אומר: "ונטעתי בהם עץ כל פרי" (קהלת ב, ה; קהלת רבה ב, ז), ומביא הרמב"ן את דרשת חז"ל על הפסוק: "מציון מכלל יופי אלוקים הופיע" (תהילים נ, ב) - "מציון נשתכלל כל העולם כולו" (תנחומא קדושים, סימן י).
נמצאנו אומרים שמקום המקדש הוא לא רק המקור של הבריאה בראשיתה, שממנה הושתת העולם, אלא מאז ועד עולם הוא מקור הקיום והשפע היורד מהשמים לקיים את העולם. ולכן דרך מקום זה אנו מתפללים - שהוא שער השמים.
וכך נאמר במדרש ילקוט שמעוני (מלכים, רמז קצה):
אמר רבי שמואל בר נחמני: עד שלא חרב המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל שנאמר: "ה' בהיכל קדשו" (תהילים יא, ד), משחרב בית המקדש "ה' בשמים כסאו" (שם) - סלק שכינתו בשמים. אמר ר' אלעזר בן פדת: בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר: "והיו עיני וליבי שם כל הימים" (מלכים א ט, ג), וכן הוא אומר: "קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה" (תהילים ג, ה), שאפילו הוא הר הרי הוא בקדושתו... אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (שיר השירים ב, ט).
איך נחזק הקשר להר הבית?
מה אנו יכולים לעשות כדי לחזק את הקשר שלנו להר הבית, למקום המקדש? כמובן הדבר הראשון זה להתפלל על בנין בית המקדש, וכך דרשו חכמים בבראשית רבה (יג, ב) על הפסוק: "וכל שיח השדה טרם יצמח" (בראשית ב, ה):
כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, עבדת ארעא, לא עבדת (מה עשתה הארץ ומה לא עשתה)... כל תפילתם של ישראל אינו אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא, מרי מתי יתבני בית מקדשא (ה' יבנה בית מקדש, ה' מתי יבנה בית המקדש?).
וזה פרוש הפסוק "וכל שיח השדה" - כל שיחתם של ישראל אינה אלא על השדה, הרומז לבית המקדש שנאמר עליו: "ציון שדה תחרש" (מיכה ג, יב; בראשית רבה כב, ז). אכן, כאמור במדרש, זו תפילתם התמידית של ישראל, וזו שאלתם מהקב"ה: מתי יבנה המקדש. והתפילה צריכה להיות בשלמות על כל הגאולה, כמו שאומר המדרש בילקוט שמעוני (שמואל, רמז קו):
אמר ר' סימון בר מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלושתם, הדא הוא דכתיב: "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלוקיהם" (הושע ג, ה) - זו מלכות שמים, "ואת דוד מלכם" (שם) - זו מלכות בית דוד, "ופחדו אל ד' ואל טובו" (שם) - זה בית המקדש.
אלו דברי המדרש האומר שצריך לבקש על שלושתם יחד; על מלכות שמים, מלכות דוד ובניין בית המקדש. כי כבוד שמים תלוי בכבודם של ישראל, בגאולתם ובבניין בית המקדש.
ומה אנו יכולים לעשות בנוסף לתפילה, איזה מעשה יכולים אנו לעשות שיבטא את תשוקתנו לבניין בית המקדש, להופעת השכינה ולהרבות כבוד שמים? אנו צריכים לעשות מה שבידנו. לבוא לראות את מקום המקדש, לראיה יש ערך גדול. וכך אומר בעל "חסד לאברהם" (מעיין ב, נהר לג) על ראיית ארץ ישראל:
ראוי לדעת מהו מעלת הרואה את ארץ ישראל מרחוק אף על פי שלא נכנס בו, כי מצינו שאמר הכתוב: "אם יראה איש באנשים האלה את הארץ" וגו' (דברים א, לה; כלומר לא רק שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אלא גם שלא יראו אותה), ונראה כי בראיה היא המעלה גם למשה רבינו ע"ה נאמר לו סמוך למיתתו שיראה את הארץ, כמו שאמר הכתוב: "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ" וגו' (במדבר כז, יב), וכתיב: "ויראהו ה' את כל הארץ" וגו' (דברים לד, א).... וזה שאמר הכתוב: "יראה כל זכורך את פני האדון ה'" (שמות לד, כג)... וזה שאמר הכתוב: "ולא יראה פני ריקם" (ע"פ דברים טז, טז).
ומבואר שם ב"חסד לאברהם" שראיית העיניים פועלת על הדמיון ומשפיעה השפעה גדולה. כאשר רואים דבר שבקדושה הראייה פועלת על האדם לטובה, וכאשר רואים דבר שלילי, זה משפיע לרעה, ולכן נאמר: "ולא תתורו... אחרי עיניכם" (במדבר טו, לט), ולטובה נאמר: "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל, כ), ו"חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" (ראש השנה טז, ב) וכדומה.
על כן אם אין אנו יכולים להיכנס למקום המקדש, עדיין אנו יכולים לראותו, לצפות עליו. עלינו להעמיד מגדלים סביב להר הבית, לבנות תצפיות שמהם נוכל לראות את מקום מקדשנו, להקיף את הר הבית, לקיים מה שנאמר "סובו ציון והקיפוה" (תהילים מח, יג), לבטא בזה שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לנו, ולא כפי שטועים יהודים רחוקים ואחרים שחושבים שהכותל הוא המקום הקדוש. עלינו לדרוש לסגור את הר הבית מפני כניסת זרים שלא יחללוהו. וכאשר נבוא לצפות על הר הבית בהמונינו, ונקיף את הר הבית ונתפלל מסביבו מכל צד ומכל מקום, הקב"ה ישמע תפילתנו, ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il