- לזמן הזה - יום ירושלים
יום ירושלים תשע"א
נבואת גאולת ירושלים
שמחת בשורת הגאולה
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" (ישעיהו מ, ט).
"הרימי אל תראי", אל תפחדי מלבשר. ויש להבין: מה הפחד וממי הפחד? האם הפחד הוא שמא הבשורה לא תתממש ונמצאת מכחש ומשקר? ואם יש חשש כזה, באמת למה לבשר! אלא ברור שמדובר בבשורה נכונה וצריך לבשר אותה לכולם, וגם אם לא כולם רואים את התגשמותה עין בעין, אין לירא מלבשר. נאמר "מבשרת" בלשון נקבה, לא נאמר 'מבשר', והמשמעות שלה היא גאולה, גאולה בלתי שלמה, ולכן יש יראה מלבשר.
"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר... קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו" (ישעיהו נב, ז-ח), הצופים העומדים גבוה על ההרים על המגדלים ורואים למרחוק מי מתקרב הם המבשרים, והעומדים בתחתית ההר, עדיין לא רואים דבר והם מתכחשים. מי שיש לו ראיה אמונית גבוהה וארוכה, רואה את העתיד ממרחק, הוא הצופה הרואה את המהלכים מרחוק, הוא רואה את עקבות המשיח, רואה שהוא נמצא וכבר יש סימנים בדוקים ומובהקים למציאותו, וזה משמח: "פצחו רננו יחדו חורבות ירושלים" (שם ט), אף שהם עדיין "חורבות ירושלים", כי עדיין העיר לא בנויה, יש מקום כבר לשמחה על הבשורה של הגאולה "כי נחם ה' עמו גאל ירושלים" (שם).
"חשף ה' את זרוע קדשו לעיני הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו" (שם י), כל העולם עמד נדהם ומשתאה לנוכח הניצחון המזהיר, לנוכח חזרת עם ישראל למקום הקודש להר הבית.
גאולה נגלית ונכסית
על הפסוק: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, דומה דודי לצבי" (שיר השירים ב, ח-ט), אומר המדרש:
מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה... הדא הוא דכתיב: "ויפגעו את משה ואת אהרן" (שמות ה, כ)... כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן... וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין, הוא חיה. (שיר השירים רבה ב, כב)
כך סדרה של גאולה, הגאולה נגלית וחוזרת ונכסית, נגלית וחוזרת ונכסית. במלחמת העצמאות, בתקומת המדינה ובקיבוץ גלויות נגלית. ואחר כך בימי התקפות טרור הפדאיון נכסית. בימי מלחמת סיני נגלית, ואחר כך שוב נכסית כששב הטרור והמשבר הכלכלי. במלחמת ששת הימים נגלית בגדלות ובמלחמת יום הכיפורים נכסית בתחילתה, ובסופה בהפיכת הכישלון לניצחון הרי היא נגלית בבחינת אורות מאופל אמר ויהי, ומתוך כך מוסיפה ונגלית בהתיישבות ביש"ע ובעלייה מרוסיה, ובהסכמי אוסלו נכסית. ויש זמנים שבהם מצד אחד נגלית ומצד אחר נכסית, אבל התהליך הכללי תהליך של התקדמות גדולה.
הבה נתבונן ביד ה' עלינו לטובה מאז מלחמת ששת הימים, ומכוח מלחמת ששת הימים. לפני מלחמת ששת הימים הייתה ישיבת "מרכז הרב" הישיבה הציונית הגבוהה היחידה. היו בה כמאה וחמישים תלמידים. ונוסף לה הייתה ישיבת "כרם ביבנה" ואולי "שעלבים" כישיבות הסדר יחידות. מכינות בכלל לא היו. מאז יש למעלה מעשרים ישיבות גבוהות ובהם כשלושת אלפי תלמידים, שישים וארבע ישיבות הסדר ובהם כשבעת אלפים ומאתיים תלמידים, עשרים מכינות ועשרים ושתיים מדרשות שבהן כאלף ארבע מאות וחמישים תלמידות.
לפני מלחמת ששת הימים ההר הזה היה שומם ובו מחנה של הלגיון הירדני, וכעת יש בו ישוב תורני גדול ופורח ומסביבנו עשרות ישובים בחבל בנימין ועוד עשרות בשומרון ועוד ביהודה. אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו יכולים להודות על הטובה מאז מלחמת ששת הימים, קל וחומר שעל הטובה שבכל הדורות.
מורי ורבותי. אנחנו זכינו להיות הצופים הרואים את פעמי הגאולה. אנחנו זוכים גם להיות השותפים הפעילים הפועלים עם ריבונו של עולם בגאולתו - גאולתנו, בגאולת חבלי יהודה ובנימין והשומרון. יש חוגים שלא זכו. יש קהילות שנמצאות עדיין בגטו ויושבים בחשכת הגלות. גם בארץ ישראל יש עוד גטאות והיושבים בהם אינם רואים אלא חושך. הם אומרים שהם בחשכת הגלות, בגטו בתי אונגרין, בתי ורשה וגטו בני ברק. הם באו לארץ ישראל והביאו איתם את הגלות ואת הגטאות. אפשר להיות בארץ ובירושלים ולא לראות את קדושתה וגדולתה ואנחנו זכינו. זה חג של הזוכים, של השותפים עם אל בגאולתו.
מתוך צְפִית הישועה צִיפִיָת הישועה השלמה מתגברת. המציאות בארצות השכנות לא ברורה והסכנות מאיימות. אך בכל עת שיש זעזוע יש גם תקווה חדשה. מלחמת ששת הימים הייתה מתוך אילוץ, מתוך התגוננות. בגלל איומים באה הישועה, וכן גם יש לצפות יקרה בעתיד. עלינו לא רק לעמוד מנגד ולחכות לישועת ה', אלא להרבות זכויות, להוסיף אורה של תורה כדי להיות ראויים לטובה הבאה. עלינו להכין את הכלים לקלוט את גודל הטובה, ובזה נקרב את הגאולה. חזק ונתחזק.
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" (ישעיהו מ, ט).
"הרימי אל תראי", אל תפחדי מלבשר. ויש להבין: מה הפחד וממי הפחד? האם הפחד הוא שמא הבשורה לא תתממש ונמצאת מכחש ומשקר? ואם יש חשש כזה, באמת למה לבשר! אלא ברור שמדובר בבשורה נכונה וצריך לבשר אותה לכולם, וגם אם לא כולם רואים את התגשמותה עין בעין, אין לירא מלבשר. נאמר "מבשרת" בלשון נקבה, לא נאמר 'מבשר', והמשמעות שלה היא גאולה, גאולה בלתי שלמה, ולכן יש יראה מלבשר.
"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר... קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו" (ישעיהו נב, ז-ח), הצופים העומדים גבוה על ההרים על המגדלים ורואים למרחוק מי מתקרב הם המבשרים, והעומדים בתחתית ההר, עדיין לא רואים דבר והם מתכחשים. מי שיש לו ראיה אמונית גבוהה וארוכה, רואה את העתיד ממרחק, הוא הצופה הרואה את המהלכים מרחוק, הוא רואה את עקבות המשיח, רואה שהוא נמצא וכבר יש סימנים בדוקים ומובהקים למציאותו, וזה משמח: "פצחו רננו יחדו חורבות ירושלים" (שם ט), אף שהם עדיין "חורבות ירושלים", כי עדיין העיר לא בנויה, יש מקום כבר לשמחה על הבשורה של הגאולה "כי נחם ה' עמו גאל ירושלים" (שם).
"חשף ה' את זרוע קדשו לעיני הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו" (שם י), כל העולם עמד נדהם ומשתאה לנוכח הניצחון המזהיר, לנוכח חזרת עם ישראל למקום הקודש להר הבית.
גאולה נגלית ונכסית
על הפסוק: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, דומה דודי לצבי" (שיר השירים ב, ח-ט), אומר המדרש:
מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה... הדא הוא דכתיב: "ויפגעו את משה ואת אהרן" (שמות ה, כ)... כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן... וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין, הוא חיה. (שיר השירים רבה ב, כב)
כך סדרה של גאולה, הגאולה נגלית וחוזרת ונכסית, נגלית וחוזרת ונכסית. במלחמת העצמאות, בתקומת המדינה ובקיבוץ גלויות נגלית. ואחר כך בימי התקפות טרור הפדאיון נכסית. בימי מלחמת סיני נגלית, ואחר כך שוב נכסית כששב הטרור והמשבר הכלכלי. במלחמת ששת הימים נגלית בגדלות ובמלחמת יום הכיפורים נכסית בתחילתה, ובסופה בהפיכת הכישלון לניצחון הרי היא נגלית בבחינת אורות מאופל אמר ויהי, ומתוך כך מוסיפה ונגלית בהתיישבות ביש"ע ובעלייה מרוסיה, ובהסכמי אוסלו נכסית. ויש זמנים שבהם מצד אחד נגלית ומצד אחר נכסית, אבל התהליך הכללי תהליך של התקדמות גדולה.
הבה נתבונן ביד ה' עלינו לטובה מאז מלחמת ששת הימים, ומכוח מלחמת ששת הימים. לפני מלחמת ששת הימים הייתה ישיבת "מרכז הרב" הישיבה הציונית הגבוהה היחידה. היו בה כמאה וחמישים תלמידים. ונוסף לה הייתה ישיבת "כרם ביבנה" ואולי "שעלבים" כישיבות הסדר יחידות. מכינות בכלל לא היו. מאז יש למעלה מעשרים ישיבות גבוהות ובהם כשלושת אלפי תלמידים, שישים וארבע ישיבות הסדר ובהם כשבעת אלפים ומאתיים תלמידים, עשרים מכינות ועשרים ושתיים מדרשות שבהן כאלף ארבע מאות וחמישים תלמידות.
לפני מלחמת ששת הימים ההר הזה היה שומם ובו מחנה של הלגיון הירדני, וכעת יש בו ישוב תורני גדול ופורח ומסביבנו עשרות ישובים בחבל בנימין ועוד עשרות בשומרון ועוד ביהודה. אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו יכולים להודות על הטובה מאז מלחמת ששת הימים, קל וחומר שעל הטובה שבכל הדורות.
מורי ורבותי. אנחנו זכינו להיות הצופים הרואים את פעמי הגאולה. אנחנו זוכים גם להיות השותפים הפעילים הפועלים עם ריבונו של עולם בגאולתו - גאולתנו, בגאולת חבלי יהודה ובנימין והשומרון. יש חוגים שלא זכו. יש קהילות שנמצאות עדיין בגטו ויושבים בחשכת הגלות. גם בארץ ישראל יש עוד גטאות והיושבים בהם אינם רואים אלא חושך. הם אומרים שהם בחשכת הגלות, בגטו בתי אונגרין, בתי ורשה וגטו בני ברק. הם באו לארץ ישראל והביאו איתם את הגלות ואת הגטאות. אפשר להיות בארץ ובירושלים ולא לראות את קדושתה וגדולתה ואנחנו זכינו. זה חג של הזוכים, של השותפים עם אל בגאולתו.
מתוך צְפִית הישועה צִיפִיָת הישועה השלמה מתגברת. המציאות בארצות השכנות לא ברורה והסכנות מאיימות. אך בכל עת שיש זעזוע יש גם תקווה חדשה. מלחמת ששת הימים הייתה מתוך אילוץ, מתוך התגוננות. בגלל איומים באה הישועה, וכן גם יש לצפות יקרה בעתיד. עלינו לא רק לעמוד מנגד ולחכות לישועת ה', אלא להרבות זכויות, להוסיף אורה של תורה כדי להיות ראויים לטובה הבאה. עלינו להכין את הכלים לקלוט את גודל הטובה, ובזה נקרב את הגאולה. חזק ונתחזק.
חזרנו הביתה - לתמיד
יום ירושלים תשס"ג, ישיבת "מרכז הרב"
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
שלושה כתרים לירושלים
יום ירושלים תשנ"ח ותשס"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
מעלותיה של ירושלים
יום ירושלים תשס"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
מאבק באדישות למתרחש בהר הבית
כנס רבנים בישיבת "הכותל", י' טבת תשס"ב
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל .
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (4)
שיעור מס' 93
י"ח סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (2)
שיעור מס' 96
כ"ג סיון תשפ"ג
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
איך מגדירים כללי מלחמה?
אחדות זו מעבדה של בירורים
איך יוצרים את השבת ?