בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

זוגיות לאחר המוות

לבטיהם של מי שאיבדו את בן זוגם אם להינשא שנית; גדרים הלכתיים: מתי חובה להינשא שנית, מתי מצווה ומתי רשות אין למדים הלכה מפי מעשה; הסיפורים על גדולי ישראל מתווים דרך כיצד לנהוג בתוך גבולות ההלכה; מתי ראוי להינשא שוב, ומתי אפשר להימנע.

undefined

הרב אליעזר מלמד

ר"ח חשוון תשס"ה
6 דק' קריאה
נישואים שניים
המאמר על הרב גוסטמן זצ"ל זכה לתגובות רבות. בתוכן היו כמה תגובות כאובות שנגעו לשאלת זיווג שני.

נזכיר תחילה את הדברים שפורסמו על הרב גוסטמן: לאחר פטירת הרבנית, היו שביקשו להציע לרב גוסטמן שידוך, ופנו לד"ר פיינגולד שיביא את הצעת השידוך בפני הרב. השיב הרב בתקיפות גדולה (ביידיש): "ד"ר פיינגולד, יש לי אשה אחת - בעולם הזה, בעולם הבא ובתחיית המתים! בתחיית המתים יהיה לי רק את אשתי! אני לא רוצה אף אשה אחרת!".

בעקבות פרסום הדברים היו אלמנות של קדושים שנהרגו במלחמה ובהתיישבות, שהתחזקו בדעתן כי מתוך נאמנותן לבן הזוג הקדוש והאהוב, אין ראוי להן להינשא לגבר אחר. שכן אם אהבתן לבן זוגן הקדוש היתה אמיתית ושלמה, איך יתכן שיבוא אחר במקומו? ובנוסף לכך מנקרת במוחן השאלה: אם יינשאו לאחר, עם מי יהיו בעולם הבא ובתחיית המתים?

ואחד פנה וסיפר לי על חברו שהוא בשנות השלושים לחייו, ויש לו ארבעה ילדים. אשתו נהרגה לפני כשנה בתאונת דרכים, ומרוב צערו חשב בליבו שלא יתחתן עוד לעולם, כי אחרי אהבתו הגדולה שהיתה לו עם אשתו המנוחה, לא יוכל לאהוב אף אשה אחרת. ולמרות שחבריו דיברו על לבו, וניסו לשכנעו לחשוב על עתידו ועל עתיד ילדיו הזקוקים לאשה שתשמחם ותפיג את יגון יתמותם, לא קיבל את דבריהם. וכאשר קרא את דברי הרב גוסטמן, התחזק בדעתו.

ואם לא נבאר את הדברים בהרחבה, יחשבו כל האלמנות והאלמנים כי הנכון הוא שישמרו אמונים לבן זוגם ולא יתחתנו עוד.

הרב גוסטמן היה בן שבעים
לפני שנרחיב, צריך לציין כי בעת שנפטרה אשתו היה הרב גוסטמן כבן שבעים שנה, וברור שאין להשוות אדם בן שבעים לבן שלושים או ארבעים.

בנוסף לכך, הקשר של הרב גוסטמן עם אשתו הרבנית נצרב באש התופת של השואה, בשנים השחורות ביותר. ואחר שעברו ביחד את כל הייסורים שעברו, ברור ומובן שקשה מאוד לאשה אחרת לבוא במקומה.

ועוד היה אומר הרב גוסטמן שהוא "מחמיר על עצמו", אבל אין הרבים צריכים לחקות את הנהגתו.
להבנת ההבדל בין הלכה לסיפור ככלל, ראוי לעמוד על ההבדל שבין לימוד הלכה ולימוד סיפורים. ההלכה היא פסוקה ומגדירה היטב את הגבולות, מתי אדם חייב לקיים מצווה מסוימת ומתי פטור, מתי זו מידת חסידות ומתי מנהג שטות. אבל גבולות ההלכה רחבים, וכיצד חיים בתוכם אנו לומדים על ידי הסיפורים.

בתנ"ך ובחז"ל אנו פוגשים סיפורים רבים, ומכל סיפור אנו לומדים כיצד הגשימו גדולי ישראל, כל אחד לפי אופיו ולפי הנתונים בהם חי, את האידיאלים הגדולים של התורה. יש שנטו למידת הדין, והיו מחמירים וקפדנים כבית שמאי. ויש שנטו למידת החסד, והיו נוחים ומקילים כבית הלל. יש שהיו גיבורים ונועזים ופרצו דרכים כדוד המלך, ויש שהיו זהירים ומתונים כחזקיהו המלך.

אין ללמוד כל סיפור כהלכה למעשה לכל ישראל, שכן פעמים רבות הסיפורים סותרים זה את זה. וזהו שאמרו חכמים (ב"ב קל, ב): "אין למדין הלכה מפי מעשה - עד שיאמרו לו הלכה למעשה".

כיצד ללמוד סיפורים
ההלכה מגדירה באופן כללי מה מותר ומה אסור, מה מצווה ומה מידת חסידות, אבל איך חיים בתוך תחומי ההלכה אנו לומדים מתוך הסיפורים. וכל אדם צריך להתבשם מכל הסיפורים; מקצתם יהיו מנחי דרך עבורו כל ימיו, מפני שהם מתאימים לשורש נשמתו. ומקצתם יאירו לפניו במוסריותם, אבל הוא יידע כי שורש נשמתו שונה ועל כן הוא צריך לנהוג אחרת, ורק לעיתים נדירות יזדמן לפניו להתנהג לפיהם. בכמה וכמה מקומות דיבר הרב קוק על כך שצריך כל אדם להתחזק ללכת בדרכו המיוחדת המתאימה לאופיו, ולא להיות מושפע ממנהגי חסידות של אחרים שאינם מתאימים לו.

כאן המקום להעיר על מקצת מכותבי הסיפורים בדור האחרון, שטשטשו את הייחוד המאפיין כל אחד מגדולי ישראל, והכניסו את כולם למיטת סדום אחידה, כדי שכולם ישמשו כמודל אחיד לצדיקות וחסידות. לשם כך אף העזו לשנות סיפורים. יש בכך פגיעה בדמותם האמיתית של גדולי ישראל, והיותר חמור - פגיעה בהדרכת התורה, שיש בה גוונים ונתיבים המתאימים לשורש נשמתו של כל אדם. והקורא בספריהם עלול לחשוב בטעות כי כל מיני מידות ותכונות שיש בו נחשבות כרעות ועליו ללחום בהם, ולא יידע כי גם להם יש מקום גדול בעבודת ה', כפי שאפשר להבין מהסיפורים הנפלאים על גדולי ישראל.

ההלכה בנוגע לאלמנים ואלמנות
נחזור לענייננו. לפי ההלכה, איש שעדיין אין לו בן ובת ונפטרה אשתו - מצווה מן התורה שיישא אשה כדי לקיים מצוות פריה ורביה. ומצווה זו חובה לקיימה, ורק במקרים מיוחדים רשאי אדם להימנע מקיומה.

ואם כבר יש לו בן ובת, אמרו חכמים שמצווה שישא אשה משנים טעמים: א) כדי שיוכל להוליד עוד ילדים ב) מפני הערך שבחיי נישואים. אבל אף שזו מצווה, אין בכך חובה.

ועוד תקנו חכמים, שאשה שהתאלמנה לא תינשא לפני עבור שלושה חודשים מיום שנפטר בעלה (שו"ע אה"ע יג, א). ואיש לא יתחתן עד שיעברו עליו שלושה רגלים, כדי ששמחת הרגלים תפיג את צערו ויוכל להיפתח רגשית לקשר חדש. ורק במקרים מיוחדים, כגון שיש לו ילדים קטנים שזקוקים לאשה שתסייע בטיפולם, מתירים לו להינשא לפני כן (שו"ע יו"ד שצב, א-ב).

הנה כי כן, אחר שלמדנו את ההלכה מצאנו למעשה כי ההלכה הגדירה את הגבולות, אבל הגבולות רחבים מאוד, ובתוכם צריך כל אדם להחליט לשם שמיים כיצד לנהוג.

למשל, לאלמנה מותר להינשא אחר שלושה חודשים אבל אין עליה חובה. וכן איש, אם יש לו בן ובת, מצווה שיתחתן אבל אין חובה. על כן, אם הוא מבוגר וחושש שלא יהיה בכוחו לגדל עוד ילדים ולחנכם, עדיף שלא ישא אשה צעירה שיכולה ללדת. ואם הוא חושש שאחר שאהב כל כך את אשתו לא יוכל לאהוב אשה אחרת, או שהוא חושש שברבות השנים נעשה עצבני ורגזן ולא יוכל להתרגל לאשה חדשה, מוטב שלא יתחתן.

לשם כך נועדו הסיפורים: להתבונן על ידם באופן עמוק בחיים המורכבים וללמוד מהם אורחות חיים.

דברי גדולי ישראל והמגיד ממזריטש
ואמנם יש סוברים שעל פי הקבלה יש סכנה מסוימת בנישואי אלמנה, מפני הקפדת הבעל הראשון (שו"ת חיים שאל ב, יט). ולדעת רבים הסכנה היא רק בשנה הראשונה (שו"ת מהרש"ם ב, קמא). ויש אומרים שצריך הבעל השני לומר את התיקון של הרש"ש ובזה יינצל מהסכנה (רב פעלים ב, סוד ישרים א).

והמגיד ממזריטש, מנהיג תנועת החסידות אחר הבעל שם טוב, אמר על כך דברים נפלאים, שאם האשה האלמנה ראויה להינשא, כל זמן שאינה נישאת אין עלייה כל כך לנפש בעלה בעולם העליון, מפני שכביכול בגללו אלמנתו נשארה בודדה ומסכנה (ונתבאר בבני יששכר חודש אדר מאמר ב' דרוש ז').

ואפשר אולי להוסיף, שאם הבעל השני נותן כבוד למורשתו של הראשון, ובמיוחד כשהראשון נהרג על קידוש ה', אזי אין חשש אלא להפך - בזה הוא ממשיכו.

אימתי ראוי ומצווה להינשא בשנית
ומכאן לעצם שאלת האלמנות והאלמנים. אם מתוך עצבות וייאוש הגיעו להחלטה שלא להתחתן יותר, אזי ראוי להניאם מהחלטתם ולשדלם לבנות את חייהם מחדש, מפני שאדם צריך להיות שמח בחייו, ובשום פנים לא להיות מצבת יגון חיה לבן הזוג שנפטר או נהרג.

ויש לבאר להם את דבריו העמוקים והמוסריים של המגיד ממזריטש, ולומר כי לא יבגדו ח"ו בזיווגם הראשון אם יתחתנו בשנית, אלא כך ראוי להם לפי סדרו של עולם, ואין התורה מדריכה את האדם להיות עצוב ואבל כל ימי חייו.

ואת השאלה מי יהיה בן הזוג בעולם הבא ובתחיית המתים ראוי להשאיר לעתיד לבוא, ולהאמין שה' מסדר את הכל לטובה, וכולם כולם יבואו לבסוף לתיקונם השלם בשמחה ואהבה. (אולי בהזדמנות אחרת נרחיב קצת בשאלה זו, ובדברי המקובלים על זיווג ראשון ושני, שיש להבינם באופן מופשט ולא פשטני, ולא תמיד הראשון הוא הזיווג הראשון כפי שביארו בסוד גלגולי נשמות).

ומצווה גדולה לשמח אלמנה, ואין שמחה גדולה יותר מאשר שתינשא שוב. ומעלה גדולה למי שמסייע לאלמנות להינשא, כמו שנאמר: "לב אלמנה ארנין". וכך היה עושה איוב, היה מקרב אלמנות ונותן את שמו עליהן שהן קרובות משפחתו, ומתוך כך היו באים ונושאים אותן (ב"ב טז, א).

ומי שנושא אלמנה שיש לה ילדים שכרו עצום, ועליו הפסוק אומר: "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת"; וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת?! באר רבי שמואל בר נחמני: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומגדלם ומביאם לחופה (כתובות נ, א).

החלטה כאובה מתוך שמחה
אולם כאשר מדובר באדם שגם לאחר פטירת בן זוגו חייו ממשיכים להיות מלאי משמעות, ואף שהוא עצוב ומתגעגע מאוד לבן זוגו, יש בחייו גם שמחה וסיפוק, ומתוך הוקרה לקשר העמוק שיצר עם בן זוגו אינו רוצה להינשא בשנית - אזי יש לכבד את רצונו.

ויהי רצון מלפני אבינו שבשמיים שיתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיה כה, ח-ט): "בלע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר. ואמר ביום ההוא הנה אלוקנו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

ניתן לקרוא הרחבות הלכתיות ופסיקת הלכה של הרב בנושא זה במדור "שאל את הרב" באתר, בקישור הבא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il