בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חיי שרה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

מצאתי דוד עבדי

חז"ל מצאו רמז מפתיע לדוד המלך בתוך מהפכת סדום - מה הקשר?

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשס"ג
10 דק' קריאה
חז"ל מצאו רמז מפתיע לדוד המלך בתוך מהפכת סדום, וז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה נ) " אמר רבי יצחק: (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו? בסדום ". מציאתו של דוד בסדום באה מתוך יחוסו לרות המואבייה שבאה מלוט היושב בסדום. ובמדרש שם תמכו זאת בגזרה שווה "מצאתי דוד עבדי", ונאמר בתורה על בנותיו של לוט " ואת שתי בנותיך הנמצאות וגו', א"ר טוביה בר רבי יצחק: שתי מציאות, רות המואבייה, ונעמה העמונית ", והרי מרות המואבייה יצא דוד, ומנעמה העמונית שנשאה לשלמה המלך נולד רחבעם, שממנו עתיד לצאת מלך המשיח 1 .

עצם ההיתר הזה של רות לבוא בקהל נחשב ל"מציאה" חידוש הלכתי מעין כמוהו, אנו מוצאים שבימיה של רות, נתחדשה ההלכה "מואבי ולא מואבית", אולם גם אחרי דורות מאותו היתר, בזמן שאול ודוד, עוד התחבטו חכמים אם לסמוך על היתר זה, ונתעלמה מהם ההלכה זו אם דוד שבא מרות המואבייה כשר לבוא בקהל. עד שיתרא הישמעאלי חגר חרבו כישמעאלי ואמר: " כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית " (יבמות דף עז עמוד א). ומשנתקבל ההיתר הזה שמח דוד ואמר:
"'פתחת למוסרי?' אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואבייה ונעמה העמונית. דרש רבא, מאי דכתיב: תהלים מ' רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו? אלי לא נאמר אלא אלינו, מלמד, שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד, אמר לו: עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו. דרש רבא, מאי דכתיב: תהלים מ' אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי? אמר דוד: אני אמרתי עתה באתי, ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי, התם כתיב: בראשית י"ט הנמצאות, הכא כתיב: תהלים פ"ט מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו".

דוד שמח כשמצא רמז לכשרותו בתורה. והרמז אינו רק גזירה שווה בעלמא, אלא "מציאה" תרתי משמע, מציאה שמואבית כשרה לבוא בקהל, ומציאה לגלות זאת בסדום!

ואכן כל הגילוי הזה של דוד בסדום הוא מפתיע, וכי מה שייכות יש דוד עם סדום?! ויש מקום לשאול, באמת מדוע קבעה ההשגחה שיצא חוטר גזע ישי ממקור טמא כזה של אומה שעליהם נאמר "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'"?

וכן קשה להבין איך יצא דוד מלוט שהיה הופכו של אברהם. אברהם היה עמוד החסד ככתוב "חסד לאברהם", ומידתו היתה הכרת הטוב, על ידה הגיע להכיר בבורא עולם, "ראה בירה דולקת" (במדרש העולם משול לבירה דולקת), ומכאן הבין שיש אדון לבירה. לעומתו לוט היה כפוי טובה. אמרו חז"ל (שם):
"לוט כפוי טובה וכן זרעו - ד' דברים טובים היה לו ללוט בעבור אברהם, וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, וגם ללוט ההולך את אברם, וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט, וכנגדן היו צריכין לפרוע לבניו טובות, ולא דיין שלא פרעו להם טובות אלא רעות הה"ד וישלח מלאכים אל בלעם ויאסוף אליו בני עמון ואחרי כן באו אליו מואב ובני עמון והדין ידו פרש צר על כל מחמדיה ונכתב חטא שלהן בד' מקומות לא יבא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו, עמי זכר נא מה יעץ כי לא קדמו ישראל בלחם, וישכור עליך את בלעם לקלל".

וכן אברהם היה מקור האור בעולם, עליו אמר הכתוב (ישעיה מא) " מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו ", ואמרו חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה מג) " מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם, צדק יקראהו לרגלו, חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך". וכן אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת נח רמז נ):
"ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות אפלים והתחיל מאיר לו דרך החלון אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאר לפני כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו עד שאתה מאיר לי מאספמיא וחברותיה בוא והאר לי בארץ ישראל".

לעומת זאת, היה לוט שבחר לשבת בסדום ובכך לכרות ברית עם עושי רשעה, משמעות השם לוט, הוא חושך והסתרה, כמו שכתוב (רות ג,ז) "ותבוא בלט ותגל מרגלותיו", (שמואל א' כ"א י') " לוטה שמלה". ובלשון ארמית "לוט" משמעותו קללה - "ליט", "לטוטה", מפני השפעתו השלילית בעולם, ולעומתו היה אברהם משפיע טוב לעולם ומקור הברכה, כפי שנאמר לו "והיה ברכה.

הואיל והם היו ניגודים זה לזה, מוכרחים היו להפרד, אמרו חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה מא):
"ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו', רבי עזריה בשם ר"י ב"ר סימון אמר: כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו', וכי אחים היו אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו, הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, אמר רבי חלבו הבדל נא אין כתיב כאן אלא הפרד, מה הפרדה הזו אינה קולטת זרע כך א"א לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם".

רצונם לומר, שלמרות הדמיון שהיה ביניהם בקלסתר הפנים, אבל בפנימיות הם היו שונים זה מזה, ולכן היתה מריבה ביניהם, מחלוקת שלא ניתנת לגישור, כפרידה הזו שאינה מולידה, כך לוט אינו יכול להתחבר לאברהם.

למרות כל האמור לעיל, חלקו החכמים בדבר, אם היה זה נכון מצד אברהם להיפרד מלוט. וז"ל: (בראשית רבה (וילנא) פרשה מא):
"וה' אמר אל אברם וגו', ר' יודה אומר: כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו, אמר הקב"ה לכל הוא מדבק, וללוט אחיו אינו מדבק, רבי נחמיה אמר: כעס היה לו להקב"ה בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו, אמר הקב"ה אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו, א"כ ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק, ויורישם את שלו, כמו שהוא רוצה בן אחיו".

לפי הידוע לנו שדוד יצא מלוט, נראה ששתי הדעות דברי אלקים חיים המה, מצד אחד במצב העכשוי לוט אינו יכול להתדבק באברהם, אולם יש בו ניצוץ שראוי להתדבק בזרעו של אברהם שעתיד לצאת ממנו דוד, ולכן היתה התביעה כלפי אברהם מדוע אינו מצליח להוציא יקר מזולל, ולקרב אליו את הנקודה החיובית שבלוט. והנה לוט נפרד מאברהם, באה רות המואבייה ותיקנה זאת כפי שנאמר "ורות דבקה בה".

וכך הבטיח הקב"ה לאברהם (בראשית פרק יח) "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה: ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ". ואמרו חז"ל (יבמות דף סג עמוד א) " אמר ליה הקב"ה לאברהם: שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואבייה ונעמה העמונית".

נראה שהחידוש כאן הוא, שניתן לאברהם אבינו הכוח להבריך בגזעו ענפים זרים כל כך כמואב ועמן, ולהוציא מהם פרי הלולים (כהברכת הגפן, והוצאת עץ חדש). כך יהיו שתי הברכות הטובות שיצאו ממואב ומעמון מחוברים לטהור וטוהרו להוציא מהם את מלך המשיח.

אולם עדין אינו מובן מדוע מלכות ישראל צריכה לצאת ממקור טמא כל כך? המהר"ל (נצח ישראל פרק ל"ב) מבאר זאת כדרכו ביאור מעמיק, הואיל ומלכות בית דוד היא כעין בריאה חדשה שדומה ללידה, היא צריכה לבוא מתוך העדר, ואין לך העדר גדול מאומה זאת מואב ועמון, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", ומהם תצמח מלכות בית דוד, שתהיה חידוש גמור בעולם כבריאת יש מאין. נראה לבאר, שההעדר המדובר הוא רק למראה בני אדם, האמת היא שהנקודה האלוקית בדרגתה הגבוהה היתה קיימת באומות אלו, אלא שהיתה מוסתרת מאד עד שבמצבה הראשון בזמן לוט לא היתה ראויה להדבק באברהם, ובזה גדול כוחו של דוד ומלך המשיח לגלות את הנקודה הזאת מבין הקליפות המסתירות.

וכך מצאנו שדוד נבחר בהיסח הדעת, וכאשר שמואל הנביא חשב שראה וזיהה את המלך הנבחר מבני ישי נאמר לו "אל תבט אל מראהו... כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב"", ולבסוף שנבחר דוד, נאמר עליו "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי".

על דוד המלך נאמר "הגבר הוקם על" - "שהקים עולה של תשובה", וענין התשובה הוא לתקן את החטא ולבררו לקדושה, ולגלות בו את הניצוץ האלוקי המחיהו.

שתי ברכות טובות
נראה ששתי הברכות הטובות שעתיד הקב"ה להבריך במלכות בית דוד, מסמלות את שני היסודות שבנפשו של דוד, א. היותו ירא ה', מחבר ספר תהילים, (וזה מתיחס לרות, "למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שרווה את הקב"ה בשירות ותשבחות". ומי שבקש ומצא את מקום המקדש, מקום עבודת ה' ויראתו "בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו" (דברי הימים ב' ג' א'). ב. היותו שופט צדק, כפי שנאמר עליו (שמואל ב' ח') "ויהי דוד עושה משפט וצדקה", וזה מתיחס לנעמה אשת שלמה, שנקרא ע"ם "שלם" בגלל שהיה שופט צדק 2 .

שתי היסודות הללו מרכיבות את השם ירושלים, והן מהותה של עיר הקודש והמקדש, וכך אמרו חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה נו):
"אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים" 3 .

נראה שאת שתי היסודות הללו ברר אברהם אבינו בסדום, את הצדק והאהבת המשפט בירר כאשר כרת ברית עם מלך שלם ודחה את בקשתו של מלך סדום שהוא הפכו של מלך שלם. עליו נאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו".

ואת מידת היראה שלו גילה בתפילתו על סדום. אמרו חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה לט):
"רבי עזריה משום רבי אחא פתח (תהלים מה) אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, רבי עזריה פתר קרייה באברהם בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים ... א"ל הקב"ה אברהם אהבת צדק ותשנא רשע וגו' מחבריך, מהו מחבריך מנח ועד אצלך י' דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך".

דוד המלך היה מיוחד בכוח התשובה שלו, עליו נאמר "הגבר הוקם על" שהקים עולה של תשובה, והשפיע תבובה לאחרים כפי שאומר דוד (תהילים נ"א) "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו", וגם את כוח התשובה הזה ינק דוד מאברהם אבינו שעליו נאמר "את הנפש אשר עשו בחרן", וקרב את הבריות לאמונת הבורא. דרך השפעתו של אברהם אבינו היתה ע"י הכנסת אורחים 4 , ואפשר שלכן הסדומיים התנגדו כ"כ להכנסת אורחים, מפני שלא הסכימו אם השפעתו של אברהם אבינו לעשות נפשות לאמונה. אצל סדום ההתנדות לחסד נבעה מכפירה באלוקים 5 .

נוסף לכך אנו מוצאים דמיון בין דוד המלך לאברהם אבינו בדרך התשובה שלו. מובא במדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשה יח) "הוקם על - כנגד מאה ברכות, שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן להם מאה ברכות כיון שתקנם נתעצרה המגפה", כלומר בדרך הברכה בא תקון לחטא שגרם למיתה.

לאחר שמצאנו את דוד בסדום לא נופתע שחז"ל דימו את העושר של סדום לסוכה, שנזכירה את "סוכת דוד הנופלת" שלעתיד לבוא תהיה משופעת בכל טוב, וכך מובא במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנג) "דבר אחר וסוכה תהיה לצל יומם כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מיסך עליו מן המזיקין שלא יזיקו אותו שכן הוא אומר באברתו יסך לך, כל [מי] שמקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום שנאמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד, מהו עמק סכות זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ופרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם".

והנה התפילה אנו אומרים "מגן אברהם", ובברכת ההפטרה חותמים "מגן דוד", ובגמ' קשו ביניהם ואמרו (פסחים דף קיז עמוד ב):
"שמואל ב ז ועשיתי לך שם גדול כשם הגדלים, תני רב יוסף: זהו שאומרים מגן דוד. אמר רבי שמעון בן לקיש: בראשית יב ואעשך לגוי גדול - זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך - זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך - זהו שאומרים אלהי יעקב, יכול יהו חותמין בכולן - תלמוד לומר והיה ברכה - בך חותמין, ואין חותמין בכולן".

נמצא שבין האבות זכה אברהם שיחתמו בו. ורק לדוד נתן שם כשם הגדולים האלו וחתמו בו. וכך אפשר לפרש "והיה ברכה" זה דוד שלעתיד לבוא יחתמו בו, מפני שהוא יהיה גילוי מושלם של מידתו של אברהם אבינו. וכפי שדוד היה גילוי משלים של אדם הראשון שנתן לו שבעים שנה משנותיו, כך נקרא גם אברהם "האדם הגדול הענקים", דמות מתקנת לאדם הראשון, "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" -דרשו חז"ל "באברהם", ודוד המלך היה השלמתו. לפי תורת הקבלה אברהם היה לו מידת החסד, ודוד שהיה לו מידת המלכות האחרונה בשבעת המידות, וסופה נעוץ התחילתה במידת החסד של אברהם אבינו.

בר"ר פר' מב "אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם, על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם", ולפי כל האמור לעיל צפה לרגליו של משיח בן דוד שהתגלה ראשיתו בסדום.

לפי זה אפשר שמצאנו את מקור חיותו של דוד שבעת חצות לילה "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", שהיא גם כן מאברהם אבינו מובא במדרש (פסיקתא רבתי (איש שלום) הוספה א פרשה ב):
"דבר אחר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אמר ר' אחא אמר ר' חלבו הקב"ה אמר הגיע אותו כה שאמרתי לאברהם כה יהיה זרעך (בראשית ט"ו ה'), שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם כה יהיה זרעך חמשה עשר בניסן היה, בשעה שבאו (המלאכים) [המלכים] ושבו את לוט אחי אברהם שהיו סבורים שהוא אברהם , והלך אברהם והצילו מהם מה כתב שם ויחלק עליהם לילה (בראשית י"ד ט"ו), ... רבותינו אמרו אותה השעה אמר הקב"ה לאברהם אתה יגעת עמי בהריגת המלכים חצי הלילה חייך אני פורע לבניך במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה".

והמשך הפירעון בגאולה שלעתיד לבוא ע"י דוד מלכא משיחא.


^ 1 ילקוט שמעוני תורה פרשת לך-לך רמז ע יג "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים, שני אוהלים - רות המואביה ונעמה העמונית", נמצא שהרכוש שנושא עמו לוט היה שני "האוהלים" שעתידים להיכנס לעם ישראל ולהוליד את מלכות ישראל. ולפי זה מובן מדוע התורה מדגישה, שאברהם הציל את לוט מן השבי עם רכושו, הלא זה הרכוש האמור רות ונעמה.
^ 2 אמרו חז"ל (סנהדרין דף ו עמוד ב) "והלא כל מקום שיש משפט - אין צדקה, וצדקה - אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה - הוי אומר: זה ביצוע, אתאן לתנא קמא. דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו - זה משפט וצדקה, משפט - לזה, וצדקה - לזה, משפט לזה - שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו".
וכן אמרו (סנהדרין דף מט עמוד א) "דאמר רבי אבא בר כהנא: אילמא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דכתיב שמואל ב' ח' ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו - משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא - משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו".
^ 3 עיין עוד בספרו של הרב מרדכי ברוייאר שליט"א פרקי מועדות בנושא "ירושלים".
^ 4 בראשית רבה (וילנא) פרשה מט ד"ה ד "כי ידעתיו כי ידעתיו למען אשר יצוה, רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא, ורבנן אמרי זו ביקור חולים, ר' עזריה בשם ר"י מתחלה צדק לבסוף משפט, הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו, אמרו ליה מה נאמר, א"ל אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה א"ל הב מה דעלך, ואמר מה אית לך עלי, הוה א"ל חד קסיט דחמר בעשרה פולרין, וחד ליטרא דקופר בי' פולרין, וחד עיגול דריפתא בי' פולרין, מאן יהיב לך חמרא במדברא, מאן יהיב לך קופר במדברא, מאן יהיב לך עיגולא במדברא, מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו הה"ד לכתחלה צדקה ולבסוף משפט".
^ 5 תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד א:
"תנו רבנן: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, ומה כתיב בהם איוב כ"ח ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל, אמרו: וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרת זהב לו, למה לנו עוברי דרכים? שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו], בואו ונשכח תורת רגל מארצנו, שנאמר איוב כ"ח פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו".


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il