בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

הופעת הקדושה בדרך הטבע

האם אפשר לסמוך בימינו על הבטחת התורה לברכה חקלאית בשנה השישית? * הברכה נאמרה בזמן שכל ישראל על אדמתם והשביעית מדאורייתא, ולא בדרך של הסתמכות על הנס * יישובים שלא סמכו על היתר המכירה לא זכו לברכה כלכלית * בארץ ישראל הברכה האלוקית מופיעה דווקא בדרך הטבע * בחוץ לארץ הקדושה יכולה להתגלות רק בדרך לא טבעית * כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל פסקו הניסים הגלויים שהיו במדבר * גדולתו של דוד שניצח את אויביו בדרך הטבע בלי ניסים

undefined

הרב אליעזר מלמד

אייר התשע"ה
5 דק' קריאה
מדוע אין מאמינים בברכה האלוקית בשביעית
רבים שואלים, מדוע לסמוך על היתר המכירה ולהפקיע את חובת השביתה בשביעית, והלא התורה הבטיחה ברכה לישראל כשישבתו בשביעית, שנאמר: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו. וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (ויקרא כה, כ כא). ולא זו בלבד, אלא שבעוון ביטול שביעית ישראל גולים מאדמתם, שנאמר: "אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי הושמה ואתם בארץ אויביכם, אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה. כל ימי הושמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה" (ויקרא כו, לד לה). ואמרו חכמים: "בעוון גילוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטים ויובלות - גלות בא לעולם, ומגלים אותם, ובאים אחרים ויושבים במקומם" (שבת לג, א).

התשובה הפשוטה
בפשטות התשובה היא כפולה:
א) ההבטחה האלוקית לברכה בשנה השישית היא כאשר מצוות השביעית מהתורה, וכפי שכתבו הסמ"ע (חו"מ סז, ב), הגהות יעב"ץ וחידושי חתם סופר (על גיטין לו), פאת השולחן (כט, ג), ישועות מלכו סי' נג, מהר"י ענגיל, מרן הרב קוק (אגרת תקנה) ועוד (ושלא כדברי חידושי הרי"מ לגיטין שם, וחזו"א שביעית יח, ד).
ב) הדרכת התורה היא שאין לסמוך על הנס. וצריך לומר שכאשר כל ישראל יושבים בארצם כתיקונם וחובת השביעית מהתורה, הנס בא בדרך הטבע, היינו שעל פי השכל רואים שניתן לשמור שביעית. אבל כאשר החיוב מדברי חכמים, פעמים שהשיקול הריאלי מראה ששמירת השביעית תגרום לדוחק רב, ותפגע ביכולת לקיים מצוות אחרות שהן מדאורייתא. ואזי נכון להפקיע את חובת השביעית מן השדות על ידי מכירה, וכפי שמפקיעים את מצוות השמטת החובות הכספיים על ידי פרוזבול.

אם רוצים לדקדק
מלבד זאת, אם מתעקשים לדקדק בענייני הברכה האלוקית, אזי מוכרחים להכיר שהמציאות הוכיחה שהברכה אינה מתקיימת כיום. שכן היישובים המעטים שניסו לשבות מעבודה חקלאית בשביעית סבלו מקשיים מרובים, פרט לקשיים הרגילים של המשקים החקלאים שנעזרו בהיתר המכירה. וזאת למרות היותם אנשים צדיקים וחרוצים, יראי שמיים ואוהבי הארץ.
לעומת זאת, הקיבוצים והמושבים הדתיים שעבדו במסגרת היתר המכירה זכו לברכה יתרה, וגם משבר הקיבוצים הגדול לפני שלושים שנה לא פגע בהם כמעט. וזאת בנוסף לכך שזכו ליישב את הארץ בהיקף גדול.

בשאלה זו יסוד אמונת ישראל
אם נתעמק, נמצא שיסוד האמונה תלוי בזה. בעלי אמונה שטחית סוברים שהעניין האלוקי מתגלה בדרך נס, במה שמחוץ לעולם. לכן הם אינם רואים ערך גדול בעבודת האדם לפרנסתו, ואינם מוצאים פגם בכך שציבור גדול נזקק לכספי תמיכה מהמדינה ומתורמים פרטיים, כי ממילא הכול תלוי בה', ואם ירצה גם בלא עבודה יזכו לרוב ברכה. לכן גם אינם רואים ערך בלימוד המדע ופיתוחו, מפני שהוא טבעי ואינו עוסק במה שמעבר למציאות. אולם האמת היא שאחת הדרכים המרכזיות לגילוי האמונה והתורה היא על ידי המדע וההיגיון, וכפי שאמר הגר"א, שככל שיחסר לאדם יד אחת בחכמות, יחסר לו כנגד זה מאה ידות בתורה.
ולכן הם גם נוטים לסבור שהשובתים בשנה השביעית יזכו לברכה בדרך נס, גם כשעל פי ההיגיון נראה שהשביתה תגרום לדוחק גדול ולפגיעה קשה במצוות יישוב הארץ.

מצוות יישוב הארץ
עתה אפשר להבין את חשיבותה ומרכזיותה של מצוות יישוב הארץ. שכן מצווה זו מכריחה אותנו לגלות את כל הערכים שבתורה בתוך המציאות הארצית, עם כל השיקולים הארציים המציאותיים.
לפי התפיסה השטחית, המצווה צריכה להתגלות בלי להתייחס לשום שיקול ריאלי. ואם נצטווינו לכבוש את הארץ, הרי שצריך לכובשה בלא שום התחשבות ביכולתנו הצבאית ובכוחות שעומדים נגדנו. וכיוון שתפיסה זו מנוגדת להיגיון ואי אפשר להגשימה, ממילא הדוגלים בה טוענים שהמצווה תתקיים רק כאשר יבוא המשיח, על ידי נס גלוי שמעבר לכל שיקול ריאלי.
לפי תפיסתם, לא צריך לפעול למען קיבוץ גלויות ויישוב הארץ, כי לדעתם הגאולה תבוא בדרך נס שאפילו יוצאי מצרים לא זכו לו. אלא פתאום מיליוני בתים ירדו מן השמיים, ואיתם מערכת כבישים, חשמל, מים וביוב, כדי לקלוט את המוני בית ישראל שיעלו יחד עם המשיח מארבע כנפות תבל. ובאותו זמן תתכסה הארץ במטעים וגידולי שדה לפרנס את כל היהודים, ויקומו מיד מפעלי תעשייה לייצור מזון, בגדים ורהיטים וחנויות בערים, כדי לספק את כל צורכיהם של מיליוני העולים.
עמדה זו כופרת בתורה, שציוותה אותנו ליישב את הארץ, וכפי שביאר הרב צבי הירש קלישר, שצריך לפעול באופן ממשי כדי לקרב את הגאולה.

אמונת חוץ לארץ אלילית
עתה אפשר להבין מדוע אמרו חכמים: "כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה" (כתובות קי, ב). מפני שבחוץ לארץ האמונה מתגלה רק בנס, רק במה שמעבר לטבע, ואילו בטבע כביכול שולטת הסטרא אחרא, בניגוד להנהגה האלוקית השמימית. אולם אמונת ישראל קובעת שה' אחד בשמיים ובארץ. ועיקר גילוי האמונה בטבע כולו, על כל השיקולים הרציונליים שבו. וכך היא גם תורת ארץ ישראל, שמבארת איך הברכה האלוקית משתלשלת משמי שמיים אל העולם הזה דרך השתדלותו של האדם בתיקון העולם.
ולכן כאשר כתוב בתורה שייתן ה' את ברכתו בשנה השישית, הכוונה שנוכל להבין בהיגיון איך תבוא לישראל ברכה על ידי העבודה בשש השנים והשביתה בשביעית, וכפי שביארתי במאמרי הקודם על פי דברי הספרא ור' פנחס בעל ההפלאה.

הקדושה שמתגלה בטבע
כתב מרן הרב קוק זצ"ל: "הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל, והשכינה שירדה בגלות עִם ישראל, הוא הכישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע. אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלמה וכו'" (אורות התחיה כח).

הנס בדיעבד והטבע לכתחילה
אכן, קיומו של עם ישראל בגולה תלוי בנס שעומד בניגוד לטבע, שכן בנוהג שבעולם כבשה אחת אינה שורדת בין שבעים זאבים. ולכן בתורת חוץ לארץ תופס הנס מקום מרכזי. אולם מכיוון שהנס יוצא מהסדר הרגיל, אין הנס יכול ליצור מציאות מבורכת. הוא יכול להציל, להצביע על כיוון, ובמובן זה יש לו מקום גם בארץ ישראל. אבל הנס אינו המסלול המרכזי שדרכו שופעת הברכה האלוקית.
לכן אותם אנשים שרגילים ללכת לבעלי מופתים, מסובלים יותר בייסורים של מחלות ופרנסה ושלום בית. ואף שהם זוכים לפעמים לישועות, מכיוון שאינם מכירים בברכה האלוקית שבאה בדרך הטבע על ידי ההשתדלות המעשית, רוב שפע הברכה האלוקית נעדר מהם. וכפי שנאמר: "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה" (דברים יד, כט).

הברכה האלוקית שופעת דרך הטבע
וכן מבואר בפרשת בחוקתי, שהשכר המובטח לישראל כשילכו בדרכי ה' ותורתו יבוא בדרך הטבע. הגשמים ירדו בעתם, והארץ תיתן את יבולה בשפע. וכן הקללה באה בדרך הטבע על ידי בצורת, מחלות ואויבים.
אילו המגמה הייתה להתנהל בדרך הנס, הרי שעדיף היה להישאר במדבר ולאכול את המן שירד מהשמיים, כפי דעת המרגלים. אולם התורה ציוותה את ישראל להיכנס לארץ ולעבוד באדמתה ולטרוח בגידול פירותיה הקדושים. וזאת הברכה המובטחת לנו אם נשמור את התורה, שנזכה לעבוד ולראות ברכה במעשה ידינו, עד שכל הקיץ נהיה עסוקים בקציר ובציר.

הנהגת ארץ ישראל
במצב המתוקן בארץ ישראל אין נזקקים לניסים, שכן הקדושה מתגלה בארץ עצמה, וזהו הנס הנסתר שגדול מכל הניסים. לעומת זאת במצרים ובמדבר היו אותות ומופתים, ומגמתם הייתה לסמן את הדרך והכיוון לחיים השלמים בארץ ישראל. ולכן עם הכניסה לארץ הניסים הגלויים מתבטלים. המן כבר לא יורד מן השמים, הנעליים והבגדים חוזרים להתבלות כדרך כל הארץ. עמוד האש והענן והבאר כבר אינם מלווים את ישראל. אבל כל הארץ אומרת שירה לה'.
לכן נצטווה משה רבנו לפקוד את כל הגברים מגיל עשרים היוצאים לצבא, כדי להכינם לכיבוש הארץ בדרך הטבע. ומעת שישראל נכנסו לארץ התחילו לאכול ממה שצומח בארץ, ודווקא אז התחייבו במצוות התלויות בארץ.

ארבעה מלכים
וכן למדנו במדרש: ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הם: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו. דוד אמר: ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, ונענה לו הקב"ה וסייע בידו. עמד אסא ואמר: אני אין בי כוח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה הורגם, ונענה לו הקב"ה והרג באויביו. עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה הורג באויביי, ונענה לו הקב"ה והרג באויביו. עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה. אמר לו הקב"ה: אני עושה, שנאמר: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" (איכה רבה פתיחתא ל').
לפי האמונה השטחית, בבחינת חוץ לארץ, נראה שחזקיהו הוא הגדול שבמלכים, שלו נעשה הנס הגדול ביותר. אולם חכמים רצו ללמדנו שדוד מלך ישראל הוא הגדול שבכולם, שהברכה האלוקית התגלתה דרך מעשיו.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il