בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכנה לחג השבועות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מיכאל חי בן מזל טוב

האחד במאי

undefined

הרב דב בערל וויין

אייר תשע"ה
3 דק' קריאה
האחד במאי הוא היום הכי קדוש וחשוב בלוח השנה של השמאל בעולם. הוא היה, ובארצות מסוימות עודנו, יום של דגלים אדומים ומצעדים של מיליוני פועלים, הפרולטריון, מעמד הפועלים, ברחבי העולם. בימי תפארתה של ברית המועצות, כלי נשק והרס מחרידים הוצגו לראווה במצעדים בכיכר האדומה מתחת לעיניהם הפקוחות והמאיימות של סטלין ויורשיו אחריו.
כמה גאים הם היו באמונתם ובטוחים בניצחון דרכם, בסופו של דבר, וביעילותם של הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים שלהם! כאן, בישראל, ציינו את האחד במאי בכובד ראש, בנאומים ובמצעדים ובהתרסה נועזת שרק השמאל מרשה לעצמו.
אני זוכר שכאשר הייתי ילד בשיקגו ארגן השמאל היהודי באופן מתריס חגיגות אחד במאי משלו לכבוד מרקס, הדוקטרינות שלו ותחזיותיו האוטופיות. אם רצינו ואם לאו, אחד במאי היה אז תאריך חשוב – יום חג – בלוח השנה. אפילו בבית הספר הציבורי בשיקגו שבו למדתי בילדותי בשנות מלחמת העולם השנייה, ציינו המורים היהודים את האחד במאי בכיתה, ואפילו שהמורות האיריות הזקנות התעלמו מן התאריך.
היה פרק זמן בחיי ובילדותי שבו באמת חשבתי שאחד במאי הוא חג יהודי! אמי גמלה אותי מהשטות הזאת עד מהרה. מעניין לציין שכמעט איש מנכדיי, אפילו אלה שבגרו והפכו להורים בעצמם, אינו מודע לכך שהאחד במאי היה תאריך כה חשוב בלוח השנה. במאה החולפת השתנה העולם, אין ספק, ועל אחת כמה וכמה העולם היהודי.
נראה לי מעניין לציין שהמונח המקובל בעולם היום לציין סכנה ומצוקה, מצב חירום או אסון קרב הוא מה שנקרא באנגלית "מיי-דיי" (אחד במאי). אינני יודע בוודאות כיצד זה קרה, אבל אני חושב שיש אירוניה הולמת בצירוף המקרים הלשוני הזה. האחד במאי המקורי נועד להביא הרמוניה, צדק והגינות בעולם. הוא היה אמור לשים קץ לניצול הרבים על ידי מעטים ולבנות חברה טובה יותר ועולם מתוקן יותר לבני האדם שחיים בו.
תחת זאת הפך היום הזה לסמל של דיכוי, תוקפנות, חוסר סובלנות, חזון חסר שחר ותקוות שאין להן אחיזה במציאות. הביטוי השלילי מאוד הזה שקיבל האחד במאי הוא, בעיני, מה שמעניק משמעות ורלוונטיות לשימוש האוניברסלי במונח "מיי דיי" כקריאת מצוקה ואזהרה.
אחת מנקודות התורפה של כל האידיאולוגים היא שהם מסרבים ללמוד מניסיון העבר ומההיסטוריה. אמונתם העזה דוחפת אותם לחשוב שהם יודעים מה טוב לכולם, ולא משנה מה המציאות אומרת, הם דבקים במדיניות שבסופו של דבר מחבלת במטרות שלהם והורסת אפילו את אנשיהם. זה נכון לגבי כל האידיאולוגיות, אבל במאה החולפת הוכח שזה נכון במיוחד לגבי השמאל, ובמיוחד כלפי החלק המרקסיסטי שבו.
אין זה פלא שהאחד במאי כמעט התפוגג ונעלם בכל העולם ובאופן בולט במיוחד בישראל. המציאות הוכיחה את ריקנות הסיסמאות, המצעדים והחזון המעוות של התפיסה הזאת.
בילדותי בשיקגו, כאמור, האחד במאי היה יום מרכזי בחודש מאי, ואילו חג השבועות כמעט ונעלם מהחברה היהודית, להוציא מובלעות קטנות של קהילות שומרות מצוות. מאז הוא הצליח לשנות את מעמדו, במיוחד כאן, בישראל. מאכלי חלב, לימודים שנמשכים כל הלילה ושיחות על מגילת רות הפכו לעניין פופולרי שרווח בכל המגזרים בחברה הישראלית היום. אין ספק שחג השבועות נעשה פופולרי היום יותר מאי-פעם במאה החולפת.
הוא כבר לא רק חג אלא מעין מצפן מוסרי שחוזר אל המחויבות של העם היהודי לתורה שניתנה בהר סיני ולחזון המיוחד שלה ליצירת עולם מתוקן יותר וחברה טובה יותר. האחד במאי החילוני, שהיה יום של תקווה והגינות, קרס תחת כובד הדוגמות שלו וההתנהגות שליוותה אותו. האחד במאי התגלה כאליל שקר וכל מה שהוא מייצג נחשף כחלום באספמיה.
למיליוני אנשים זה היה סיוט בעל ממדים אדירים. חג השבועות, לעומת זאת, מתמקד בהתנהגות האישית של האדם ולא מנסה לתקן את העולם כולו באבחה אחת. האחד במאי נטל עליו משימה גדולה מכוחותיו. העולם היהודי, לעומתו, נבנה אדם אחר אדם, מעשה טוב אחר מעשה טוב, דרך הציות לכללי המוסר שקיבלנו על הר סיני בחג השבועות הראשון לקיומנו כממלכת כוהנים וגוי קדוש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il