קבלנו מכתב ובו שאלה זו: "מה יש לשמוח ביום העצמאות ומה יש לדתיים לשמוח בו, הרי המדינה היא חילונית וקלקלה יהודים רבים?". טענה אחרת שנשמעת, היא שאין מה לשמוח ביום העצמאות, שכן הדבר דומה למשפחה שנולד לה ילד בעל מום, האם המשפחה יכולה לשמוח בלידה זו? עם ישראל ציפה לגאולה שלמה, אמיתית, והנה קמה המדינה שמנהיגיה רחוקים מתורה ומצוות, וכל תפקוד המדינה מעוּות מבחינה דתית. זוהי אפוא לידה של ילד מעוות מלא מומים, ואיך אפשר לשמוח על הלידה הזו?

אך אני אומר כי אין המשל דומה לנמשל. המשל הזה מטעה והוא שמעוות את התמונה. ואם לתת משל, צריך לומר כך: משל למשפחה שציפתה ללידה זמן רב והנה לפני הלידה נפגעה המשפחה בחוליים קשים ובמשברים נפשיים, ואז באה הלידה ונולד להם ילד טוב. האם לא ראוי לשמוח על הלידה? האם בשל הצרות האחרות שיש להם, שמחת הלידה מתבטלת? אדרבא, זו היא נחמתם שנולד להם ילד חי, בריא ושמח. החולי אינו של המדינה אלא של העם. לא המדינה יצרה את המשבר הרוחני של העם, המשבר היה קודם לכן, ולולא קום המדינה מי יודע מה היה קורה לעם ישראל מבחינה רוחנית. צא וראה מה קורה היום לעם ישראל שבגולה, מצב ההתבוללות שם הוא נורא. ולולא תקומת המדינה, אשר זקפה את קומתו של העם היהודי בכל מקום בעולם, המצב היה הרבה יותר חמור. הקמת המדינה עצרה במידה משמעותית את ההתבוללות.

אנחנו קיבלנו את המדינה תוך היותינו במשבר, ומפני מצבנו הירוד אין אנחנו מפיקים מהקמת המדינה את כל העוצמה הרוחנית שיכולנו להפיק ממנה אילו מצבנו הרוחני היה טוב, שאז היה עמנו מתרומם לגובה רוחני חדש על-ידי המדינה.
אבל גם במצב הנוכחי מדינת-ישראל הצילה חצי מליון יהודים מרוסיה, שהיו צפויים לשמד רוחני. היא נעשתה למרכז הרוחני של עם ישראל. מכאן נשלחים שליחים לכל הקהילות היהודיות לחזק אותם ביהדותם. יש בהחלט על מה לשמוח, ויש גם על מה להתפלל. יש לשמוח על הטובה ולהתפלל על מה שעוד דרוש השלמה.