התוועדות עם הרב שבתי סלבטיצקי
כתוב בתורה שבמעמד הר סיני נשמע "קול גדול ולא יסף". הפשט הוא שהקול החזק הזה נשמע ולא הפסיק, אבל המדרש מביא כמה פירושים, ואחד מהם שהקול התחלק לשבעה קולות ולשבעים שפות. לאור הכלל שה' לא עושה נס לחינם, שואל האלשיך הקדוש בשביל מה היה צריך את הנס הזה? לעם ישראל הייתה שפה אחת שנשמרה מכל משמר לאורך כל שנות גלות מצרים, אז מי צריך שבעים שפות?
התורה היא נצחית. נצחית בכל המקומות, בכל הזמנים ולכל היהודים. העשן המוזכר בהר סיני, "והר סיני עשן כולו", מוסבר בתור ראשי־תיבות: עש"ן זה עולם, שנה, נפש. במתן תורה החדיר ה' שלכל פרט מהעולם, השנה והנפש תהיה שליחות ומטרה. כמו שלכל אדם יש את השליחות שלו, גם לכל מקום ולכל זמן יש שליחות.
התכלית של התורה היא להחדיר אלוקות בכל פרט בעולם. לגלות את האלוקות שמסתתרת בכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.
כל אדם הוא יוצא דופן בבריאה. אין שני אנשים שפניהם זהות, וודאי שאין שני אנשים עם אותן מדות, הרגשות, מעלות וחסרונות. אין, לא היה ולא יהיה אף יהודי בדיוק כמוך. ולכן כל אחד אמור לגלות אלוקות וקדושה מיוחדים בעולם, ואף אחד אחר לא יכול לעשות את העבודה הזו. זוהי השליחות המיוחדת שלך. לגלות אלוקות בעולם שלך.
אל תאמר "יש כל־כך הרבה אנשים בעולם, מה זה משנה מה אני עושה".

קרוב אליך (541)

הרב צבי מאיר זילברברג

add_alert

31 - אוהבים זה לזה - שבועות עם השפת אמת

32 - בכל השפות שיש

33 - הגיון ליבי - שלושה קוים

טען עוד

את התפילין שלך, השבת שלך, כמו שאתה עושה – אף אחד לא יכול לעשות.
מספרים שפעם ר' זושא אמר לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, אם תשאל אותי אם אני רוצה להתחלף עם אברהם אבינו – שאני אהיה אברהם ואברהם יהיה זושא, לא אסכים. מכיוון שבסופו של דבר, לריבונו של עולם לא יהיה מזה רווח. עדיין יש בעולם זושא אחד ואברהם אבינו אחד".
זה עמוק מאד. ר' זושא הצדיק לא חשב מה ייצא לי מזה, אלא מה ייצא לקדוש ברוך הוא מזה. ר' זושא לא ביקש מה' שיהיו בעולם שני אברהם אבינו ושגם הוא יהיה כמו אברהם אבינו, מכיוון שהוא ידע שה' לא צריך בעולם שני אברהמים. כל אחד בא לגלות אלוקות בצבע ובצליל מיוחד שלא היה ולא יהיה לעולם.
אם תפגוש ברחוב מישהו שנראה בדיוק כמוך, מחווה תנועות כמוך, ובדיוק ברגע שתשאל אותו מה נשמע הוא ישאל בדיוק כמוך, וגם יענה באותן מילים שלך... נרגיש לא נעים, נרגיש מיותרים.
זהו הפירוש של "קול גדול ולא יסף". הקול של עשרת הדיברות הוא גדול ואינסופי, והוא מגיע וחודר לאין סוף לבבות, לאין סוף רגשות ולאין סוף אתגרים. כל אחד מגלה את האלוקות והקדושה בעולם הפרטי שלו. בשפה שלו, בעולם המיוחד ובכוחות והחושים שיש רק לו.
יש בתורה שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא ראשי נשמות ישראל. לכאורה כל התורה שייכת לכל יהודי, אלא שלכל אחד מאתנו יש חלל מסוים ששם הוא צריך לגלות את הקדוש ברוך הוא. לגלות את ה' באתגרים המיוחדים שיש רק לו ואין לאף אחד בעולם, ולשם כך הוא זקוק לאות המיוחדת שלו בתורה.
כמו שכל אדם שונה ומיוחד, כך גם כל זמן, כל דור וכל מקום הם מיוחדים. לכל דור יש ניסיונות משלו. פעם התוועד הרב יצחק קוגן, שבא מרוסיה, עם ר' מנדל פוטערפס. אמר לו ר' מנדל: "אתה חושב שברוסיה הייתה לך מסירות־נפש, כי לכל מצווה היה מחיר – תפילין היו שוות שנתיים בסיביר, ולימוד ילדים תורה היה שווה עשר שנים. דע לך שהניסיון של אמריקה קשה יותר. ברוסיה הרגשת שהם רוצים לעקור את התורה, אבל באמריקה אתה לא תרגיש כך, אדרבה – נותנים לך הכל על מגש של כסף, אך רוצים להטביע אותך בתוך ים של תאוות וגשמיות ולעקור ממך את התורה". ברוסיה של פעם היה גילוי אלוקות בצורה אחת והיום באמריקה זה גילוי אלוקות אחר. ובזה מתגלה ה"לא יסף", שהתורה והאלוקות יכולות להתגלות בכל האנשים, בכל המקומות ובכל הזמנים.
כיום כולנו חושבים ומדברים איך להתמודד עם הבעיות הגדולות שהטכנולוגיה גורמת. האייפונים והסמארטפונים למיניהם יכולים חס וחלילה לגרום לילדים ולמשפחות מפלה גדולה. ילדים ומשפחות שלמות יכולים חס ושלום לאבד את החיים שלהם.
הייתי פעם בהתוועדות במנצ'סטר, אנגליה. אחרי קצת "לחיים" אמרתי לבחורי הישיבה: "כמה אני מקנא בכם! אתם יכולים להתפלל, ללמוד, בלי עול של פרנסה ובלי משפחה. אם הייתי יכול להתחלף אתכם, לא הייתי חושב פעמיים". ישב לידי הרב וולברג ושאלתי אותו: "גם אתה היית מוכן להתחלף?". אחרי כמה דקות של מחשבה הוא אומר: "לא, אני לא רוצה להתמודד עם הניסיונות שלהם!".
מאידך, כיום נועדנו לגלות שגם עם האייפון והאייפוד ועם כל ה"האי" למיניהם אפשר לגלות אלוקות בעולם, וגילוי כזה לא היה מעולם. אדרבה, אם לא היו בעולם, הניסיונות והאתגרים הללו לא היינו נולדים.
הניצוץ האלוקי שמחייה אותנו והוא סיבת קיומנו כאן נמצא באתגרים הללו.
ה' ברא את המכשירים האלה כדי שליהודים תהיה בחירה חופשית האם להשתמש בהם או לא. אם לא נעשה את זה, כל ההוויה שלנו תהיה סתם.
באמריקה יש מסעדות מיוחדות שאפשר להזמין בהן אוכל בטלפון, להגיע עם הרכב לדלפק והם מוציאים את המנות אליך, על מגש, ישר לתוך המכונית. יום אחד הגיע מישהו לקבל את האוכל שהזמין, הוא פתח את החלון והתכוון לשלם לקופאית. הוא התחיל לחפש בכיסים. הנהג שמאחוריו התעצבן, צפר שוב ושוב, ומשלא נענה, התחיל לצעוק ולנסוע קדימה עד שדחף את המכונית העומדת לפניו!
הנהג שילם את ההזמנה שלו והגיש עוד עשרה דולרים. "זה תשלום על ההזמנה של הנהג שמאחורי", אמר לקופאית.
הקופאית לא הבינה: "השתגעת? הוא דוחף אותך ואתה משלם עבורו?". הנהג ענה: "כן, אני רואה שהוא עצבני, בטח היה לו יום קשה. אז אם אני יכול לגרום לו להרגיש קצת יותר טוב, למה לא?".
הקופאית הביטה בהזמנה של הנהג השני ואמרה, "מצטערת, הוא הזמין אוכל לחמישה אנשים... הכסף שנתת לי לא יספיק לזה". הנהג פתח את הארנק, שלף כרטיס אשראי ושילם! ואז קרה דבר מדהים: הוא המשיך לנסוע ואפילו לא הסתכל אחורה לראות מיהו הנהג שעמד מאחוריו!
סוף־סוף הגיע תורו של הנהג העצבני. הוא הוציא כסף, והקופאית אומרת לו: "לא צריך, הנהג שלפניך כבר שילם". הנהג היה בהלם, מה? מי? והקופאית סיפרה לו "הוא חשב שהיה לך יום קשה, ורצה לעשות לך קצת טוב". הנהג העצבני כל־כך התרגש, ואמר לקופאית: "את יודעת מה, גם אני רוצה לעשות משהו טוב. אני רוצה לשלם עבור הנהג שמאחורי". הגיע תור הנהג הבא, וגם הוא מוציא כסף לשלם, והקופאית אומרת לו "הנהג הקודם שילם בשבילך" ומספרת לו את כל מה שקרה. גם הוא מתרגש מאד ומשלם עבור הנהג שאחריו. וכך, כל אותו היום, הסיפור חוזר על עצמו – כל אחד שילם בשביל השני.
הכל התחיל כאשר הנהג הראשון לא כעס, הבין את השני ורצה לעשות טוב לשני. הוא גילה את האלוקות שבו, שלט על הכעס שלו ופורר אותו לפירורים. אבל מה שנפלא כאן הוא שכשאתה מגלה אלוקות, מצווה גוררת מצווה, זה גורר אנשים אחרים.
אנחנו צריכים לחשוב מצד אחד לגלות את השפה, התכונות והמידות המיוחדות שלנו. ולדעת לחשוב איך אני גם פותח את הדלת לקרב ולהביא לאלוקות מישהו אחר. למרות שהצבע והצליל שלו אולי קצת שונים משלי, אף־על־פי־כן אני רוצה אותו. להזמין אותו לשבת, להביא לו ספר, גם אם אני מתבייש, גם אם אני חושש מה הוא יחשוב עלי – אף־על־פי־כן אני עושה את זה. "קול גדול ולא יסף" – קול ה' שאין לו סוף,
ואנו משמיעים אותו בכל השפות שיש.
לחיים לחיים!