בית המדרש

  • מדורים
  • רבי עקיבא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

התנאים ביחס לנשותיהם חלק ב'

ר' עקיבא ורחל

ההצעה; שנה ראשונה; עשרים וארבע שנים בבית המדרש; החזרה הביתה; סיכום.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

תשס"ה
19 דק' קריאה
מבוא
כשאנו באים ללמוד על ר' עקיבא אי אפשר ללמוד על דמותו ללא התבוננות על מערכת היחסים הכל מיוחדת שנרקמה בינו לבין רחל אשתו השניה.

אנו קוראים במדרשים על נשמתו הגדולה של ר' עקיבא. ודאי שנשמה גדולה מעין זו היא לא יצירה אנושית. ר' עקיבא היא נשמה ענקית שהקב"ה שתל בדודו של שמד נשמה שהיא היוותה את הבסיס האיתן לגילוי תורה שבעל פה. וכך אנו רואים בגמ' במסכת מנחות:

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט/ב:
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני

נשמתו של ר' עקיבא עלתה במחשבה לפניו. כמו שמשה רבינו בנשמתו הגדולה הוא שורש תורה שבכתב ר' עקיבא הוא שורש תורה שבעל פה.

הנשמה הזו התגלתה בעולם על ידי אשתו ענקית הרוח רחל. כיצד נרקם הקשר , כיצד הוא התפתח ומתוך כך איזה דגם של קשר בין איש ואישה נלמד מר' עקיבא על כך בדברינו בפרק זה.

ההצעה
אבות דרבי נתן פרק ששי:
דבר אחר הוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא. מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום אמרו [לו] עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה

מדוע ר' עקיבא לא למד תורה עד גיל ארבעים. האם היה לו מניעה פנימית או רק משום שגדל במשפחה שלא שלחה אותו לבית המדרש, אולם ברגע שפגש את רחל בלי מניעות הלך ללמוד תורה.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב/ב:
ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה

מה ראתה רחל בר' עקיבא והאם היה קל לראות זאת? הגמ' אומרת שרחל ראתה שהוא מעולה וצנוע. לא מפורש בגמ' במה היה מעולה. אולם מובא בראשונים שהיה מעולה במידות. אילו מידות יכלה לראות ברועה הצאן? נראה שראתה בו נאמנות לעבודה וטוב לב. הצניעות היא היכולת לא להתבלט מבחינה אישית. הצניעות היא הבסיס ליכולת להיות אידיאליסט.

רחל באה אל ר' עקיבא בהצעתה שייקח אותה לאישה בתנאי שילך לבית המדרש. האם היא רוצה בעל שיודע הלכה ויוצא מכלל עם הארץ או שכבר מראש ראתה את הסגולות המיוחדות שבו סגולות שיכולות להביא אותו לגדלות בתורה.

התכונות שהזכרנו אינם מספקות בכדי לראות בו אדם יוצא דופן. אולי כאיש טוב שידאג לה מידות אלו יכולות לספק את רחל. ר' עקיבא עם הלב טוב ודאי שיהיה בעל טוב. אולם האם בכך הסתפקה רחל. ממה שאנו רואים בהמשך שרחל לא רק נותנת לר' עקיבא ללכת לבית המדרש אלא משתוקקת שיקבע בבית המדרש שנים על גבי שנים נראה שרחל לא מסתפקת בפחות מגדול בתורה.

למרות הרצון של רחל לראות אותו נקבע בבית המדרש אנו רואים שהיא לא באה לר' עקיבא באמירה נוקבת שתנשא לו רק בתנאי שילמד שנים רבות. בקשה נראית כבקשה מינימליסטית "אזלת לבי רב" תלך לבית מדרש. נראה שרחל האמינה גם בר' עקיבא וגם בכוחותיה שלה שיוכלו לדחוף את ר' עקיבא להגיע לגדולות. אולם יש כאן לימוד גדול . גם כשיש לך צפיות גדולות מאישך אין לטעם לדבר גדולות ונצורת. גם בין איש ואשתו נאמר "אמור מעט ועשה הרבה". רחל אמרה מעט אולם בתוך תוכה היתה בטוחה שהוא תוכל להגיע עם ר' עקיבא רחוק.

האמינות שראתה בר' עקיבא הבטיח לה שאמירת הן מצד ר' עקיבא היא לא אמירה ללא כיסוי. אולם מה ראתה בו שיכלה להעריך את כוחותיו המיוחדים.

יתכן שר' עקיבא היה המנהיג של הרועים. ראתה רחל שר' עקיבא יש לו כח הנהגה. ר' עקיבא צנוע ולא מנצל את מעמדו להתנשא על מי שעובד תחתיו.

מה היה היחס של ר' עקיבא לתורה באותה עת. האם באופן בסיסי התייחס בחיוב לתורה ולתלמידי חכמים ? מצאנו שר' עקיבא העיד על עצמו שבצעירותו היה שונא תלמידי החכמים.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט/ב:
תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם:

לפי שיטות אחדות בראשונים היו לר' עקיבא שתי תקופות לפני שהלך ללמוד תורה
ריטב"א על מסכת כתובות דף סב/ב:
ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי. וא"ת והא דאמרינן בפסח ראשון אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, וי"ל שזהו קודם לכן אבל אחרי כן חזר למוטב שהיה צנוע ומעלי ואח"כ קבע עצמו לתורה כדאיתא הכא:

לפי הריטב"א תחילתו של ר' עקיבא כאדם שגם מידותיו לא היו מתוקנות. אולם לאחר זמן השתנה ר' עקיבא ושינה את מידותיו ובעקבותיהם את יחסו לת"ח. בעקבות שינוי זה שראתה בו רחל היא מציעה לר' עקיבא שילך וילמד תורה. רחל מציעה לר' עקיבא רק לאחר שר' עקיבא מעצמו עושה שינוי גדול.

לפי שיטות אלו נראה שרחל ראתה את היכולת של ר' עקיבא להשתנות, להיות איש אמת ולהודות על טעיות . הכוח לשנות גם בגיל מבוגר ייחד את ר' עקיבא ובזה נתלתה רחל והיתה בטוחה שרק יטעם ר' עקיבא את בית המדרש שרק אם הוא יפגש עם האמת שבתורה היא יתאהב בה. הוא ימשך ללמוד תורה. אשתו.

אולם שיטת תוס' שם שגם כשהציעה רחל לר' עקיבא ללכת ללמוד תורה היה עדיין שבוי ביחסו השלילי לתורה:
תוספות כתובות דף סב/ב:
דהוה צניע ומעלי - והא דאמר באלו עוברין (פסחים מט:) אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי' סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם כדאמרינן (חגיגה דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצות היה. רבינו תם:

ר' עקיבא חשב בהיותו עם הארץ שתלמידי חכמים מתגאין על עמי הארץ. [לאחר שפגש ר' עקיבא את תלמידי החכמים בפגישה בלתי אמצעית ודאי שהוא גילה שאין בתלמידי החכמים גאווה.] דווקא מידת הצניעות שבו, דווקא התוצאה של ההתרחקות מגאווה היא זו שגרמה לר' עקיבא לפתח יחס שלילי כלפי ת"ח.

היחס השלילי לתלמידי חכמים גרם גם להתרחקות מהתורה. ר' עקיבא אהב את הפשטות והצניעות. ממרחק היה נראה לר' עקיבא שלימוד התורה מרחיק את האדם מיכולתו לחיות בפשטות בחיבור לחיים טבעיים ובריאים. ר' עקיבא ראה אולי בכל התפתחות לימודית מהלך של השגיות והבלטה אישית שיכולה לנתק את האדם מטבעיות ופשטות החיים. לכן העדיף ר' עקיבא מתוך מודעות ואידיאולגיה להישאר רועה צאן בכדי לשמור על עולמו הטבעי.

רחל ראתה סתירה עצומה בין מידותיו הטובות של ר' עקיבא לבין יחסו לתורה. דווקא בנקודת הסתירה הזו היא ראתה אתגר מיוחד. רחל האמינה שאין סתירה בין הרקע והפשטות שאיפיינו את ר' עקיבא לבין התורה. רחל הבינה שההתרחקות של ר' עקיבא מהתורה לא באה מחסרונו אלא דווקא ממעלתו.

כאן אולי ראתה רחל הזדמנות יחודית ליצירת זן חדש של תלמידי חכמים. תלמידי חכמים שיבואו מה"עמך" מפשוטי העם ולא יבואו מבית הנשיאים. בשילוב שבין הפשטות הטבעיות והתורה יש סיכוי ליצירה של תורה שאין בה כבלים ויכולה להתחדש.

כיצד הביאה רחל את ר' עקיבא לבית המדרש. רחל היוותה דוגמא אישית לר' עקיבא. רחל באה מבית של עשירים ממשפחה מיוחסת. והנה היא מוכנה "לחצות את הקווים" ולשלם מחיר יקר על אמונתה. הבין מכך ר' עקיבא שגם הוא יוכל "לחצות את הקווים" גם הוא שבא בגיל מבוגר ללא רקע מתאים ממשפחה לא מיוחסת וללא שום אמצעים יוכל לעשות את המהפך.

יש לעיין האם מה שהובא באבות דר' נתן על הלבטים הגדולים שהיו לר ' עקיב א בסיכוי שלו לראות ברכה בלימודו היו לבטים עוד בטרם שענה לרחל הן או היו אלו לבטים לאחר שקידש אותה.

אם הסיפור התרחש לאחר שהם נישאו אנו רואים את הסבלנות הגדולה שהיה לרחל. למרות שה"חוזה" שבין רחל לר' עקיבא היה חוזה ברור. למרות שרחל את חלקה פרעה בעצם הסכמתה להתחתן עם רועה צאן רחל לא "עומדת עם סטופר" לתבוע מר' עקיבא שגם הוא ימלא את חלקו בהסכם. היא מפנה מקום ומאפשרת לר' עקיבא "להתבשל" עם התלבטויותיו.

יתכן שבאבות דר' נתן "בסיפור האבן" מדובר לאחר שר' עקיבא הלך כבר לבית המדרש אולם ההליכה הראשונה של ר' עקיבא לא הביאה לר' עקיבא ברכה. אולי ר' עקיבא היה רגיל להצלחות מהירות יותר . ההפנמה שבכדי לזכות לתורה לא צריכים לבדוק כל יום את תוצאות הלימוד ויש להתאזר בסבלנות וכל השקעה היא השקעה לטווח רחוק זהו הלימוד שהיה צריך ר' עקיבא בכדי לחזור ללמוד תורה.

שנה ראשונה
ההתחייבות ללכת לבית המדרש לא היתה התחייבות מפורטת. לפי מה שאמרנו יתכן שהמחויבות של ר' עקיבא לא היתה על הצלחה אלא על נסיון. האם לפעמים הנסיון לא מצליח?

שאלה זו שאל תוס' לגבי ר' עקיבא. ישנה הלכה שמי שנודר נדר ואחר כך רוצה להתירו על ידי חכם ניתן להתירו אם מוצאים סיבה שהיתה מצויה בשעת הנדר ולא התחשב בה הנודר. אולם אם לאחר זמן נולד מצב חדש שבעקבותיו רוצה הנודר להתיר נדרו אין מתירים לו את הנדר. כלל זה הנוסח "אין מתירים בנולד". כלבא שבוע לאחר זמן רצה להתיר נדרו שאסר את כל נכסיו על רחל ביתו בגין נישואיה עם ר' עקיבא. ר' עקיבא עצמו התיר לכלבא שבוע את נדרו משום שלא נדר על דעת שהחתן של ביתו יהיה תלמיד חכם. על כך מעירים התוס':

תוספות כתובות דף סג/א:
אדעתא דגברא רבה מי נדרת - וא"ת והלא אסור לפתוח בנולד דאמרינן בנדרים בפ' ר' אליעזר (דף סד.) כיצד אמר קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר כו' וי"ל דהכא לא חשיב נולד כיון שהלך לבי רך דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול אי נמי כגון דתלה נדרו בדבר שפירש בשעה שנדר על דעת אם לא יעשה סופר דבענין זה לא הוה נולד.

תוס' מתאר כאן שני ציורים. בציור הראשון יש בטחון שכל מי שהולך באמת ובתמים לבית המדרש מובטח לו שיהיה תלמיד חכם. אולם בציור השני תוס' עונה על שאלתו בדרך אחרת.

בסיפור של ר' עקיבא ורחל אנו יכולים להתרשם שרחל היתה בטוחה שהאיש שלה ודאי יתגדל ויהיה תלמיד חכם. דווקא אצל ר' עקיבא אנו לא יכולים לומר זאת בצורה ודאית. וממה שהבאנו לעיל נראה שר' עקיבא היסס בהצלחתו.

אנו רואים שר' עקיבא לא הולך מיד לאחר הקידושין לבית המדרש. הוא נשאר עם רחל.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ/א:
רבי עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע שמע (בר) כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלא ואיתנסיבה ליה בסיתוא הוה גנו בי תיבנא הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה אמר לה אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה אמר לה רבי עקיבא לאנתתיה חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה אמרה ליה זיל הוי בי רב אזל תרתי סרי שנין קמי דרבי אליעזר ורבי יהושע

תרגום: ר' עקיבא התקדשה ביתו של כלבא שבוע. שמע כלבא שבוע הדיר אותה באיסור הנאה מכל נכסיו. הלכה ונשאה לר' עקיבא. בחורף היו שוכבים בבית תבן. היה [ר' עקיבא] מלקט תבן משערותיה. אמר לה: אם היה לי [כסף] היתי שם לך ירושלים של זהב. [תכשיט יקר שמצוייר שם ירושלים] בא אליהו ונדמה להם כאיש והוא דפק על השער . אמר להם תנו לי מעט תבן משום שאישתי ילדה ואין לי שום דבר שאוכל להשכיב אותה. אמר ר' עקיבא לאשתו: תראי את האיש שאפילו תבן אין לו. אמרה לו לך לבית המדרש הלך שניים עשרה שנים לפני רבי אליעזר ורבי יהושע.

בסיפור זה בולטת הרגישות הגדולה של ר' עקיבא. הוא מנחם אותה בכל דרך אפשרית. הניחומים של ר' עקיבא אינם ניחומים של הבל. הדברים של ר' עקיבא ביטאו את צניעותו. ר' עקיבא נותן תחמושת לרחל אשתו כיצד להתמודד עם קשיים. אנו יכולים לנסח שלשה כללים מתוך דברי ר' עקיבא.

א. הדבר הבולט זה הלימוד של איזהו עשיר השמח בחלקו. צריך להתבונן על חצי הכוס המלאה ולא על מה שאין.

ב. העיקר הכוונה והרצון. האהבה בין בני הזוג אינה תלויה בדברים החיצוניים. האהבה תלויה במחשה של אחד על השני. בהבעת אכפתיות. האכפתיות באה לידי ביטוי בליקוט השערות מראשה ובדדבריו על רצונו מאהבתו אותה לקנות לה את המיטב שבתכשיטים.

ג. אמירתו של ר' עקיבא אקנה לך ירושלים של זהב אינה "פנטזיה ". דבריו אלו מלאים אמונה. אין לראות את המציאות לפי המגבלות של ההווה . ניתן לחשוב שהכל יכול להשתנות בין רגע. ר' עקיבא מאמין גדול בהשקעה לטווח רחוק. מי שמוכן למסור את ההווה שלו יזכה לעתיד גדול. ר' עקיבא זכה בסוף חייו באמת לממש את דבריו ובסוף ימיו עשה לאשתו ירושלים של זהב.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נט/א:
מאי בעיר של זהב רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושליםכדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו.

על התקופה שבא עדיין לא יושב ר' עקיבא רחוק מביתו אנו לומדים בהמשך הדברים באבות דר' נתן:
אבות דרבי נתן פרק ששי:
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות א"ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה. (אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה). היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר' יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה ........ בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן [בהם]

עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה [והם אמרו מפני טפינו אומרים להם והלא רבי עקיבא] היו לו בנים ובנות (אלא אומרים להם מפני) שזכתה רחל אשתו. בן מ' שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים

ר' עקיבא בן ארבעים הולך ללמוד עם בנו הקטן אצל מלמד תינוקות. נצייר לעצמנו את ר' עקיבא עם כל התינוקות. כמה ענווה צריך לשם כך. ר' עקיבא לא הולך מיד אל גדולי הדור. קודם כל הוא לומד את כל התורה ומשלים את כל מה שלא למד בילדותו. לפי החוקר ר' הרב היימן למד ר' עקיבא עוד אצל רבים עד שמיצא את כל המלמדים שבסביבת ביתו ולכן החליט שהוא הולך לגדולי הדור. [זה נראה שונה מצורת ההתגדלות של ר' אליעזר בן הורקנוס שמיד בא ומתיישב אצל ר' יוחנן בן זכאי. ויתכן שההבדל משום שר' אליעזר היה ממשפחה מכובדת ויתכן שאת היסודות ידע. אולם נראה שיש הבדל מהותי ביניהם וזה נכיר אחר כך בהתפתחות הרוחנית שלהם ואין ביכולתנו להרחיב כאן] רק לאחר שהרגיש שהוא "נתקע" בהתפתחות הרוחנית שלו הוא צריך לקבל את ההחלטה שהיתה אולי קשה לו - ללכת אל בית המדרש.

ר' עקיבא מפרנס את עצמו על ידי חטיבת עצים. ר' עקיבא כראש הרועים של כלבא שבוע יתכן שיכל לעשות עבודה קלה יותר אולם ר' עקיבא בוחר עבודה שתאפשר לו להקדיש את מירב זמנו ללמוד תורה.

ומכאן נראה לומר עוד יסוד חשוב. יש חשיבות שבתחילת חיי הנישואין האיש ילמד תורה בתוך ביתו. לפני שר' עקיבא הולך לשנים רבות אל בית המדרש הוא צריך ללמוד בתוך ביתו. כותלי ביתו של האם צריכים גם הם לשמוע דברי תורה. כיצד אישה תוכל להתחבר לתורה אם היא לא רואה את בעלה לומד תורה. היכולת של האישה לשלוח את בעלה לבית המדרש בלב שמח זה רק כשהיא מכירה את עוצמת בעלה . רק כשהיא רואה עד כמה התורה ממלא את האישיות של בעלה אז אישה טובה עושה רצון בעלה.

רחל יכולה לשלוח את ר' עקיבא לבית המדרש לשנים רבות מכוח מה שהיא ראתה את המסירות של ר' עקיבא לתורה עוד בהיותו בביתו.

עשרים וארבע שנים בבית המדרש
אנו רואים שבעקבות המאורע עם אליהו שולחת אותו רחל אל בית המדרש. אנו רואים שאצל ר' עקיבא ורחל נעשה מתוך הסכמה גמורה. ר' עקיבא לא מעלה על דעתו ללכת ללא רשותה.

ר' עקיבא אולי כבר השתוקק ללכת אל גדולי הדור ללמוד תורה. ר' עקיבא מכין את הרקע לכך שיהיה לרחל את הכוחות לשלוח אותו אל בית המדרש. ר' עקיבא בטוח שרחל תשלח אותו לבית המדרש.

כך גם לאחר שתים עשרה שנים שהוא לא בביתו ר' עקיבא לא הולך אל בית המדרש לשתים עשרה שנה נוספים ללא הסכמה מאשתו.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב/ב:
...אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקא מדברת אלמנות חיים אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני אמר ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב

תרגום: הלך ישב שתים עשרה שנים בבית המדרש. כשבא באו עימו שנים עשר תלמידים. שמע את אותו איש זקן שאומר לרחל שהוא עשה אותך בחיים כאלמנה. אמרה לו רחל: אם היה שומע לי היה יושב עוד שנים עשר שנים נוספים. אמר ברשות אני עושה חזר וישב שתים עשרה שנים נוספות בבית המדרש.

מה נתן לרחל את הכוח לשלוח את ר' עקיבא לכל כך הרבה שנים?
נראה שמלבד אהבתה לתורה גם מערכת הקשרים בינה לבין ר' עקיבא נתנו לה את העוצמות היחודיות כל כך. כשר' עקיבא חוזר לביתו אנו שומעים מפי ר' עקיבא את המשפט המופלא "שלי ושלכם שלה הוא". אחד מהסיבות שמקשות על אישה לשלוח את האיש לבית המדרש משום שאישה משתוקקת לבעלה והיא באופן קבוע רוצה שהבעל שלה ירצה בה . ההליכה לבית המדרש נתפס בדרך כלל אצל אישה כזמן שבו האיש הולך להתדבק בתורה. ההתמסרות לתורה שממלאת את כל אישיותו של הלומד לא נותנת מקום בלבו של האיש לחשוב על אשתו.

לפעמים ההליכה לבית המדרש יוצרת כביכול תחרות סמויה בין אהבת האישה לאהבת התורה. אולם אם אישה היתה מרגישה שההליכה לבית המדרש אינה עומדת בסתירה לאהבת האיש אותה. אם אישה היתה יודעת שגם בהיות האיש בבית המדרש הוא חושב עליה זה היה מקל עליה.

רחל בכל השנים הארוכות שר' עקיבא בבית המדרש לא מרגישה עצמה כבודדה. נכון שר' עקיבא לא נמצא לצידה באופן פיסי אולם היא מרגישה שר' עקיבא גם בהיותו בבית המדרש חושב עליה. ר' עקיבא הלומד בבית המדרש לומד כשהוא מרגיש בכל רגע את רחל אשתו . מה שאמר ר' עקיבא בסוף הכ"ד שנים לא היה חידוש בשביל רחל. זה היה מובן מאליו. עוצמת הקשר שבין ר' עקיבא לרחל לא נחלשה כתוצאה מהמרחק הפיסי שביניהם. הקשר שביניהם היה כל כך פנימי שגם כשהם נמצאים רחוקים אחד מהשני הם מאד קרובים.

יש חילוק בין מה שהבאנו לעיל מהתלמוד בבלי לבין מה שמובא באבות דר' נתן לגבי הביאה של ר' עקיבא לאחר י"ב שנים. לפי הגירסא בתלמוד בבלי ר' עקיבא כבר לאחר י"ב שנים חוזר עם י"ב אלף תלמידים. אולם לפי הגירסה באבות דר' נתן לאחר י"ב שנים עדיין ר' עקיבא לא נתגלה כגדול והוא לא התחיל ללמד תורה עד לאחר שחוזר בפעם השניה אל בית המדרש ואז הוא מתחיל ללמד תורה ברבים.

לפי התלמוד בבלי גדולתה של רחל שלמרות שהיא רואה את ר' עקיבא שכבר הגיע למעלות גדולות וכבר יש לו כל כך הרבה תלמידים היא מכירה בערך הגדול של הפצת התורה ושולחת אותו לעוד י"ב שנים של הפצת תורה.

לפי האבות דר' נתן הגדולה של רחל שלמרות שלאחר שנים כל כך רבות עדיין לא נתפרסם ר' עקיבא בגדולתו וכפי מה שכתוב באבות דר' נתן ר' אליעזר כלל לא ידע על כוחו עד לשנה הי"ג בכל אופן רחל מכירה בכוחותיו הנסתרים של ר' עקיבא ומעודדת אותו לעבור ממצב שהוא רק לומד תורה למצב שהוא מלמד תורה.

הרב חיים שמואלביץ זצ"ל בשיחותיו [תשל"א, אסרו חג פסח] עומד על השאלה הפשוטה העולה מתאור הגמ'. כיצד יתכן שר' עקיבא מגיע למקום ביתו ושומע את רחל מאחרי קיר ביתה ולא נכנס ולו לומר לה תודה על העבר ועל העתיד. איפה הכרת הטובה של ר' עקיבא.

על כך אומר הרב שר' עקיבא הבין שהכניסה אל ביתו תגרום היסח הדעת בלימוד. ואין לדמות כ"ד שנים מקוטעות של לימוד לבין כ"ד שנים שיש בהם רצף בלי שום הפרעה.

על פי דבריו אנו מבינים שאצל ר' עקיבא הכניסה אל ביתו היא לא דבר של מה בכך. הפגישה עם רחל ואפילו לזמן מועט היתה גורמת לו להוציא אל הפועל הרבה כוחות שהיו עצורים בקרבו. ההשקעה שהיתה נדרשת מר' עקיבא לשוב לכנוס את כל הכוחות שיצאו אל הפועל בראייתה של רחל היו פוגעים בהתרכזות המוחלטת של ר' עקיבא בהתעלות שלו בעלייתו אל הקודש.

כפי שנבאר לקמן החזרה מבית המדרש הביתה צריכה להעשות בצורה שתצליח גם בהיות האדם בביתו לשמר את המדרגות העליונות שאליהם הגיע בתוך בית המדרש. ככל שהצד של בית המדרש מבוסס יותר אצל האדם כך הוא זוכה שגם כשהוא חוזר אל ביתו הוא ממשיך את מה שהיה בבית המדרש גם בתוך ביתו. ר' עקיבא ידע שיש לו עוד רבות מה לעשות בבית המדרש. ר' עקיבא ידע שהחזרה שלו לאחר כ"ד שנים תהיה שונה מחזרתו עתה לאחר י"ב שנים.

לא רצה ר' עקיבא להכנס אל ביתו לאחר י"ב שנים משום שאז הציור הרוחני של מדרגתו תקבע בלבה של רחל במדרגה של אחר י"ב שנים. רצה ר' עקיבא שרחל תפגוש אותו רק כשהוא בשיא מעלתו.

החזרה הביתה
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב/ב:
...כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו יודע צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי אתא לגביה אמר ליה אדעתא דגברא רבה מי נדרת אמר ליה אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת אמר ליה אנא הוא נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה

תרגום: כשבא ר' עקיבא באו איתו עשרים וארבע אלפי תלמידים. שמעה אשתו היתה יוצאת לקראתו. אמרו לה שכנותיה תשאלי בגדים . אמרה להם יודע צדיק נפש בהמתו. כשהגיע בפני נפלה על פניה ונישקה את רגליו. היו התלמידים דוחפים אותה. אמר להם עזבו אותה שלי ושלכם שלה הוא. שמע אביה שבא אדם חשוב לעיר. אמר אלך אליו אולם הוא יפר לי את נדרי. בא לגביו. אמר לו: האם על דעת אדם גדול התכוונת לנדור. אמר לו: אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת. אמר לו : אני הוא. נפל על פניו ונישק אותו ברגליו ונתן לו חצי ממונו.

רחל יוצאת עם בגדיה הבלויים. רחל יודעת שהקשר שלה עם ר' עקיבא לא תלוי בדברים חיצוניים. יתכן שדווקא הזכרון של ימי העניות הם אלו שמבטאים את האהבה העצמית שביניהם. מעין הבחינה של "זכרתי לך חסד נעורייך".

מדוע כלל יש חשיבות לחזור הביתה. האם לא עדיף שישאר עוד שנים בבית המדרש. ניתן לענות על כך בצורה הפשוטה שהזכרנו לעיל. חיי תורה כוללים את הדאגה לזולת. וכך מסופר בגמ' על מאורע אחד בבית מדרשו של ר' עקיבא.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לט/ב:
מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה אמר לו רבי החייתני יצא רבי עקיבא ודרש כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים.

הנה תלמידי חכמים לא נכנסו לבקרו, אולי ניתן לומר שהעדיפו ללמוד תורה בזמן הזה. אנו רואים את המתח שבין הרצון להתקדם בלימוד לבין הנכונות להתמסר לטובת הזולת.

ר' עקיבא לא ראה בסבל שסבלה רחל כסבל שלא צריך להתמודד איתו. הנכונות של רחל לנתק את הקשרים עם אביה היה לצורך שעה. אולם אם ניתן לדאוג לפיוס בין הבת לאביה ודאי שהוא מחוייב בכך. אם יש לו בנים שגודלים ודאי שהוא צריך לדאוג לא רק מרחוק למשפחתו אלא לדאוג בפועל ממש לעשות טוב וחסד עם בשרו וקרוביו כמצוות התורה "מבשרך אל תתעלם".

אולם נראה שבין ר' עקיבא לרחל שהיתה הרמוניה כל כך נפלאה לא נסתפק באמירתנו זאת. ר' עקיבא מלמד אותנו שחיי תורה אין משמעותם להשאר רק בבית המדרש. חיי תורה צריכים להתגלות בכל תחומי החיים. ההליכה לבית המדרש וההנזרות מחיי המשפחה לא יכולים להיות דרך חיים קבועה. ניתן לעשות זאת רק לפרק זמן מוגבל כל עוד אדם הוא בבחינת "תלמיד". ההנזרות מחיי המשפחה מביאה את האדם למעלות עליונות. אולם בית המדרש הוא בחינה של "תיבת נח" כלומר מקום שנכנסים אליו ומתגבשים כלפי פנים. כל הכוחות הולכים ונבנים. אולם הכוחות שנבנים בבית המדרש נמצאים באיזה שהיא מידה בכוח ולא בפועל ממש.

ניתן להביא לידי גילוי את כל הגודל הפנימי שנוצר בבית המדרש מתוך חיבור לעולם המעשה. חיבור זה הוא קודם כל נעשה בחיבור מחדש אל המחויבויות המשפחתיות שהם הראשונות מבחינת החיובים המעשיים.

וכבר דנו בגמ' ביחס שבין התגדלות בתורה לבין הופעתה של תורה בעולם המעשה.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ/ב:
וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה

יש דיונים בין המפרשים כיצד לפענח את המשפט שעליו נמנו כולם ואמרו. האם יש הכרעה עקרונית כדעת ר' טרפון או כדעת ר' עקיבא. אנו נאמר שאפילו שנפרש את הסיכום כהודאה עקרונית לדעת ר' עקיבא ופירוש המאמר הוא שודאי שהתלמוד הינו גדול מצד עצמו ולא רק מצד מה שהוא מביא למעשים טובים. ומה שכתוב שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה הכוונה כסימן. כלומר מכך שהלימוד גורם למעשים טובים מוכחת גדולתו של הלימוד. בכל אופן יש כאן הוראה שדרכו של הלימוד שהוא בא לכלל מעשה.

תקופת הבית מדרש הינה תקופת הלימוד. ותקופת החזרה הביתה היא התקופה בא הדברים באים לכלל מעשה.

אולם אם נעמיק עוד בענין נוכל לומר שגדולתו של המעשה תלוי בעוצמת הלימוד שקדם לו. כפי מה שהאדם מלא מלימוד כך גם כשהוא מגיע לעולם המעשה אין כאן ירידה אלא בכל מעשה ומעשה בא לידי ביטוי הגודל של הלימוד שנושא בקרבו האדם שמלא מגודל של תורה.

על ר' עקיבא ניתן לומר שחזרתו אל ביתו לא היה בא עזיבת בית מדרש. כל כך היה גדול ועצום לאחר כ"ד שנים. בית המדרש היה כבר חלק מהויתו העצמית. הוא לא חזר אל ביתו במובן הפרטי והפעוט . הוא הביא אל תוך ביתו את כל עולמו הפנימי שהוא עולם בית המדרש. ר' עקיבא מצליח לחזור אל ביתו להשאר בבית המדרש.

ר' עקיבא חוזר אל ביתו ולא ממשיך לחיות עם רחל חיי דלות.
אבות דרבי נתן פרק ששי:
בן מ' שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה:

ר' עקיבא לא רואה את בעצם העשירות דבר מגונה. תמיד השאלה מה המטרה של כל דבר. בכדי להראות כמה הוא מכיר טובה לאשתו מוכן ר' עקיבא לתת לאשתו עיר של זהב.

בתלמוד ירושלמי מסופר על אשתו של רבן גמליאל שקינאה ברחל.
תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף לד/א:
מעשה ברבי עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה. אתת ואמרת קומוי בעלה. אמר לה הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה והוא לעי באוריתא.

תרגום: מעשה בר' עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה. באה ואמרה לפני בעלה. אמר לה האם את עשית כמו שהיא היתה מוכרת את שערות ראשה ונותנת לו והוא עומל בתורה.

אנו רואים את רבן גמליאל שודאי לא היה לו בעיה של כסף ובכל אופן לא עשה תכשיט יקר כזה לאשתו כשהוא מנסח את התנהגותו בכלל: כפי מידת ההשקעה כך מידת הקשר שנוצר וכך המידה שניתן לבטא קשר זה בדברים ממשיים.

סיכום
נסכם את היסודות המיוחדים שמכוחם נבנה הקשר המיוחד שבין ר' עקיבא ורחל.
התמסרות לתורה - זהו החוזה הבסיסי שהדביק בין רחל לר' עקיבא.
סובלנות רגישות ומידות טובות - למרות הצפיות הגדולות אחד מהשני יש סובלנות בדרך למימוש האידאלים הגדולים. יש רגישות גדולה לצרכים של הזולת.
אהבה - מכל אמירה והתנהגות מבצבצת אהבה טהורה שבעומקה אינה תלויה בדבר.
פשטות וצניעות - בגדיה הפשוטים של רחל הם הסמל לכך.
שותפות ולקיחת אחריות - ר' עקיבא בשלב הראשון והאחרון מפרנס ודואג ורחל בשלב האמצעי דואגת ומפרנסת.
הכרת טובה - בעיקר בולט מצד ר' עקיבא כלפי רחל.
משפחתיות - הליכה עם בנו, הדאגה לפיוס בין כלבא שבוע לרחל

מלבד זאת ננסה לנסח כללים הנוגעים לחיים לצידו של תלמיד חכם:
בכוח האישה לזהות את הכוחות המיוחדים של האיש ולדחוף אותו לכך.
הדחיפה נעשית על ידי כריתת חוזה שמגדיר באופן כללי את הציפיות של האישה מהאיש
מימוש הצפיות לא נעשית תוך כדי הצבת אולטימטום ואי סבלנות אלא נעשית תוך כדי עידוד.
האישה לא יכולה ללמוד במקום האיש והיא צריכה לקבל את בעלה במגבלותיו. אולם היא צריכה לפנות מקום ולאפשר לו להתמסר לאידיאל שכל הבית קיבל עליו לממש אותו.

הדרך להתמסרות של הבית לאידיאל הגדול של הלימוד יכול לבוא רק לאחר שהבית בנה את עצמו ונוצרה מערכת פנימית של קשר וחיבור בין האיש והאישה. הקשר חייב להיות לפי מידת ההתמסרות לאידיאל. ככל שההתמסרות גדולה כך חייב להיות הקשר איתן ופנימי יותר.
יש חשיבות שהאיש ילמד בתוך ביתו ולא רק בבית המדרש.

ההליכה לבית המדרש קשה לאישה רק במקום שהיא מרגישה שהאיש שלה ישכח אותה בהיותו בבית המדרש. אולם אם האיש יודע לתת את התחושה של ההתענינות באישה גם בהיותו בבית המדרש זה מקל על האישה לקבל את העדרותו מהבית.

חשוב גם לדעת מתי לחזור אל הבית. אין לחזור הביתה עוד בטרם מיצה האדם את כל מעלתו שיכולה להתפתח בבית המדרש.

החזרה הביתה נעשית בצורה שמביאים את בית המדרש אל תוך הבית.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il