בפרשה שקראנו בשבוע שעבר פירש רש"י שכאשר בני ישראל אמרו שהם רוצים לחזור למצרים במקום להמשיך לארץ ישראל, הם בעצם אמרו שהם רוצים להחליף את משה כמנהיגם ולהכתיר עליהם מלך חדש.
בפרשת השבוע ההתמרמרות וחוסר שביעות הרצון ממשה רבנו ומהנהגתו הופכים לצעקה קולנית. קורח עט על ההזדמנות לנסות לתפוס את מקומו של משה, שנחלש בעקבות כישלון המרגלים וההחלטה של הקב"ה שכל הדור הזה של בני ישראל ימות במדבר. ברור לגמרי שקורח טיפח שאיפות כאלה לעצמו ולמשפחתו במשך הרבה מאוד זמן.
הוא חש אכזבה ותסכול מכך שלא נבחר לכהונה כאשר אהרון ובניו נבחרו לתפקיד. הוא ראה את עצמו כשווה למשה ואהרון בכל מובן והמתין למה שנראה לו העיתוי הנכון לדרוש את המגיע לו.
מבחינתו, הרגע המתאים הגיע כאשר משה נראה הכי פגיע. הפופולריות של משה בקרב העם מגיעה לשפל חסר תקדים אחרי האירועים הקשים שקרו לבני ישראל במדבר סיני. קורח חש שיש לו כאן הזדמנות להפיל את משה ולתפוס את מקומו כמנהיגם של בני ישראל.
ייתכן מאוד שאילו נערכו באותו הרגע בחירות לתפקיד המנהיג של בני ישראל, משה היה מתקשה לנצח בהן ולהשיג רוב. עם זאת, הפרשה מבהירה לנו היטב שהקב"ה איננו תמיד דמוקרטי, והוא תומך באופן ברור במשה נגד מתחריו ואויביו.
אחד המאפיינים של טבע האדם הוא החיפוש התמידי אחר הנהגה חדשה ואנשים חדשים שישלטו עליו. אפשר לומר שבמידה רבה שכבר ביום שאחרי הניצחון בבחירות הופך המנצח ל"ברווז צולע", אדם מכהן בסוף דרכו. לעומת זאת, אדם שמתמודד בבחירות מבטיח הכול לכולם ומציג תוכנית חדשה לשינוי חברתי ופוליטי, ולכן הוא נתפס כאיש חזון דינמי וכריזמטי.
מאחר שהאדם מטבעו לעולם אינו שבע רצון ממצבו ולעולם איננו מרוצה ממה שיש לו, האנשים שמבטיחים לנו הבטחות לעתיד הם תמיד אלה שמעוררים בנו עניין ואפילו נאמנות בתחילה. קורח מנצל את התכונה האנושית השכיחה מדי הזאת. הוא מוצא אוזן קשבת בחלקים של עם ישראל ומנסה להטיל דופי במשה ואהרון ולקדם את עצמו לתפקיד מנהיגם של בני ישראל.
משה רואה את הסילוף בתביעות של קורח ואת הצביעות שבצדקנותו השטחית ובדאגתו המדומה לציבור. אך משה גם מבין ששום ויכוח ציבורי עם קורח ועדתו לא יניא אותם ממטרתם ולא ימנע את הקרע הגלוי שהם רוצים ליצור בתוך עם ישראל.
למשה אין ברירה אלא להניח את העניין לבורא עולם, ולא משנה מה תהיינה ההשלכות. יש לקחים רבים שגם אנחנו יכולים להפיק מהסיפור הזה, אם נתבונן בעצמנו, בחברה ובהנהגה שלנו בכנות ונתעלם מחזונות שווא שלעתים קרובות שואפים לשינוי רק למען השינוי עצמו.