בית המדרש

  • מדורים
  • חמדת הדף היומי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מיכאל בן מזל

האם יש בימינו קניין בבית דין חשוב

undefined

הרב בצלאל דניאל

תמוז תשע"ה
3 דק' קריאה
מבואר בגמרא במספר מקומות שאסמכתא לא קונה, דהיינו – לא מחייבת את המתחייב במסגרתה. לדוגמא – (המופיעה בגמרא בבא מציעא דף קד) – אדם שחוכר שדה מחבירו, ובכדי לשכנע את בעל השדה אומר: אם אשאיר את השדה בורה, ולא אטפח אותה, אשלם קנס גבוה מאוד. מה הדין אם באמת לא טיפח את השדה? הגמרא פוסקת שזו אסמכתא. כלומר – מטרת ההתחייבות בקנס הייתה להרגיע את בעל הקרקע, לא להתחייב בקנס. הפועל לא העלה על דעתו מעולם שיחויב בקנס זה. ממילא אין תוקף מחייב לאמירה שלו (ויחויב רק בנזק לפי הסטנדרט המקובל, לא לפי הקנס שהוא הציע).

האם בכל זאת ניתן לחייב גם במצבים שהמתחייב לא חשב מראש שבאמת יגיע אליהם?
הסוגיה שלנו (נדרים כז עמוד ב) מציעה פתרון לדבר, בקביעה שלהלכה אסמכתא קונה אם נעשית בבית דין חשוב (ואין בה אונס).

מהו בית דין חשוב?
הרמב"ם (פירוש המשנה בבא בתרא י, ה) כתב : "כל שנעשה בדרך זו נקרא אסמכתא, ולא יתקיים ממנה כלום ואינה חלה כלל, אלא אם כן קבל על כך קניין בבית דין חשוב, ויתפיס זכויותיו באותו בית דין.... ואין בית דין חשוב אלא אם היו סמוכים בארץ ישראל".
המשמעות היא שרק בית דין שדייניו נסמכו דור אחר דור, רב אחר רב, ממשה רבנו ועד ימיהם, נחשבים בית דין חשוב ומסוגלים לעקוף את בעיית האסמכתא.
לפי הרמב"ם, אם כך, אין שום אפשרות מעשית בימינו להשתמש בדרך זו בכדי לפתור את הבעיה.

אך ראשונים אחרים כתבו אחרת –
הרא"ש (פסקים בבא בתרא י, יט) כתב שבית דין חשוב הוא בית הדין הבקיאים בדיני אסמכתא, ומבינים שהאסמכתא כאן תועיל מכח הפקר בית דין.
והמרדכי (בבא מציעא ה, שכג) כתב שניתן להסתפק בבית הדין החשוב שבאותה העיר.

למה קניין בבית דין חשוב יחייב את המתחייב באסמכתא?
ניתן ללכת בשני כיוונים –
אפשר לומר שעקרונית אי-אפשר להתחייב באסמכתא, וכאן החיוב הוא מכח 'הפקר בית דין'. כך משמע מדברי הרא"ש, שכתב שצריך לעשות קניין בפני בית דין שיפעילו הפקר בית דין.
אך האפשרות הפשוטה יותר היא שקניין בבית דין חשוב מראה למתחייב שהקניין רציני, והוא לא יוכל לטעון מאוחר יותר שלא גמר בדעתו .

לא תמיד קל ונוח להטריח בית דין על כל שטר התחייבות שאדם צריך. אך אם אכן בכדי להתגבר על בעיית האסמכתא די שיהיה ברור שהמתחייב מתכוון לכך בכל הרצינות, לכאורה ניתן לעקוף את הצורך בבית דין בפועל. את הרעיון הזה הציע המהר"ם (תתקעו) – במקום להגיע לבית הדין החשוב ולבצע שם קניין, מספיק לכתוב בשטר שהקניין נעשה בבית דין חשוב, ובזה יובהר למתחייב שהכוונה כאן רצינית לגמרי.

לאור התפתחות זו, נעשה מקובל מאוד לכתוב, בסוף כל שטר, כדבר שבשגרה, "קנינא מיניה בפני בית דין חשוב, דלא כאסמכתא ולא כטופסי דשטרי". הדבר נהיה שגרתי עד כדי כך שבהגהות מיימוניות (מכירה יא, ז) כתב שכאשר אדם אומר סתם שיכתבו עבורו שטר – יכתבו שנעשה קניין בבית דין חשוב, מכיוון שזהו השטר הסטנדרטי.

סמ"ע (חושן משפט רז, מב) כתב שמוכח מדברי הפוסקים (הגהות מיימוניות, ורמ"א רז, טו) שכתיבה זו תחייב אפילו אם ידוע לכולנו שלא היה קניין בבית הדין [ברם הוא באמת משאיר בשאלה היאך תכסיס זה יועיל לשיטת הרא"ש, הטוען שההתחייבות באמת לא מחייבת בפני עצמה, אלא רק מכוח הפקר בית דין, אם כן ללא בית דין שיפקיר ההתחייבות לא תחול!].

האם התכסיס הזה יועיל לכל דבר?

לסיכום :
במצבים רבים בהם שאדם מתחייב התחייבות מותנית, יתכן מאוד שההתחייבות לא תחייב אותו, מכיוון שלא חשב ברצינות שההתחייבות תחייב אותו בפועל. הדבר הזה נקרא אסמכתא.
בסוגיה שלנו נאמר שניתן להתגבר על בעיית האסמכתא על ידי קניין בבית דין חשוב. ראינו שני כיוונים בראשונים כיצד נפתרת הבעיה – האם בעיית האסמכתא לא נפתרת, אך בית הדין מפעיל את סמכותו להפקיר ולהקנות לפי הצורך, או שמא רצינות המעמד מבהירה למקנה שהתחייבות זו אכן תחייב.
יש קושי פרקטי לבצע קניין בפני בית דין חשוב (בעיקר לפי השיטות שבית דין שכזה נכחד!). המהר"ם הציע לכתוב שהיה קניין בבית דין חשוב. כתיבה זו תיצור את הרצינות הראויה, גם אם היא לא אירעה בפועל.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il