בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים

אהבה מעל ומעבר

*חטאו של בלעם שעושה רק מה שמצווה ולא מאהבה. *החטא מתגלה בתלמידים. *מעלת אברהם אבינו ועם ישראל - אהבת ה'. *השכר בעולם הזה לענווים אוהבי ה'. *תיקון חטא בלעם בקנאת פנחס.

undefined

הרב נעים בן אליהו זצ"ל

9 דק' קריאה
"כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר 1 : לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.
אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר 2 : וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" 3 .
יש כמה שאלות על המשנה הזאת, וננסה לבאר את עומקה.
המשנה מכנה את בלעם "רשע". בלעם גם נמנה ברשימה קטנה של שלושה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא 4 .
למה חז"ל רואים בבלעם אישיות כ"כ גרועה? הרי אם נסתכל בפסוקים אפשר לחשוב שבלעם היה בסדר גמור. בלעם לא מסכים לקלל את עם ישראל נגד רצון ה', ואפילו אומר משפט מאוד נחרץ, שנשמע כמו הקרבה גדולה על מנת שלא לעבור עבירה: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" 5 . רק אחרי שה' נתן לו רשות ללכת הוא הולך. מה אם כן היה חטאו של בלעם?
כדי להסביר זאת נביא משל:
מעשה באדם אחד שהיה עשיר מופלג ובעל נכסים רבים, היו כמה דירות ומגרשים וכמה מכוניות, ועוד כספת מלאה בתכשיטים ודולרים. לאותו עשיר היה בן שהיה רודף אחרי הבצע ואחרי הממון, ומתוך כך התרחק מחיי תורה ומצוות ומחיים מוסריים בכלל, והיה הדבר מצער את אביו מאוד, עד שהסתכסכו וניתקו את הקשר ביניהם. הבן עבר לגור בעיר אחרת, ולא היה מבקר את הוריו אפילו בחגים ובאירועים משפחתיים.
כשהזדקן העשיר, חלה במחלה קשה והיה חשש לחייו. החליט העשיר שהגיע הזמן לכתוב צוואה ולחלק את כל נכסיו.
שמע הבן שאביו כותב צוואה, והחל לפחד שאביו ינשל אותו מהירושה הגדולה. הלך והתייעץ עם חכם, ואותו חכם אמר לו: "אין לך תקווה, אלא אם תלך עכשיו תכף ומיד ותתפייס עם אביו. לך מיד לאביך, תתנצל על כל הצער שגרמת לו בחייו ותאמר לו שחזרת בתשובה. גם תביא לו מהדברים שאתה יודע שהוא אוהב, כמו שיעקב הביא מטעמים ליצחק וקיבל את הברכות, ואז אביך יזכור אותך לטובה ויתן לך חלק בירושה".
הודה הבן לחכם והלך מיד לאביו. שם כיפה לראשו והביא איתו סירים מעלים ניחוחות ונכנס לחדרו של אביו. התפלא אביו לראות שכך בנו הסורר מתנהג, והתיישב במיטתו. אמר לו בנו: "אבי! אני מתנצל על כל הסבל שגרמתי לך, ומעתה אני חוזר בתשובה".
כידוע ניכרים דברי אמת, וקל וחומר שניכרים דברי שקר. התחיל האב לחשוד בכוונות של בנו ושאל אותו: "מפני מה באת?". אמר לו הבן: "כך ציווני החכם!". הבין האב את כוונת בנו, שאינו אוהב אותו, רק אוהב את כספו, והחליט לבדוק שוב את העניין. אמר לבנו: "רצוני הוא שתגור על ידי בעירי, אבל אני לא מצווה עליך, ואתה יכול לעשות כטוב בעיניך". אמר לו הבן: "אם כן, שאינך מצווה עלי, לא אעביר את דירתי לכאן". מיד ביקש האב מבנו להביא לו דף ועט, וכתב במקום צוואה בה ציווה שכל הכסף ילך לאחים האחרים ולא לבן זה. התרגז הבן ואמר: "והלא עשיתי כל מה שצריך כדי להזכירני לטובה לפניך ולא עברתי על רצונך, ואיזה פגם אתה מוצא עכשיו בהתנהגותי?". אמר לו האב: "אמנם התנהגותך היום טובה, אבל היא לא באה מאהבתי, אלא מיראה מפני הפסד כספי. אילו היית אוהב אותי, היית עושה גם מה שלא ציווה החכם, מחפש איך לעזור לי ואיך לעשות לי טוב, לא רק מה שציווה אותך החכם או מה שאני מצווה עליך בפירוש. אבל אתה לא אוהב אותי, לכן את מה שאמרו לך בלבד עשית, ומה שידעת שאני רוצה אבל לא ציוויתי - לא קיימת. אם כן, למה שאזכור אותך לטובה?!".
כך בלעם הרשע. בלעם ידע את רצון ה' ואת כוחו, ופחד מנקמת ה'. לכן לא עבר על מה שציווה אותו ה' בפירוש. אבל מה שה' לא אמר לו בפירוש - הוא לא קיים. למרות שהיה ברור שה' לא רוצה שהוא יקלל את עם ישראל, בלעם מתחכם ומנסה למצוא פתח שה' יאפשר לו לעשות את תאוותו. כך לאורך כל הפרשה ה' מנסה אותו שוב ושוב. הוא מבהיר לו שהוא לא רוצה שבלעם יקלל את עם ישראל, אבל אינו אוסר עליו בפירוש, ובלעם ממשיך לנצל את כך שה' לא מצווה בפירוש ומנסה שוב ושוב לקלל את עם ישראל.
בכך מראה בלעם שהוא לא אוהב את ה', אלא רק ירא מהעונש. בזה יש מידה כנגד מידה. כיוון שכאן רצונו של בלעם הוא רק להינצל מהגיהנום ולרשת חיי עולם הבא, דווקא הוא נמנה עם הבודדים שאינם בני העולם הבא. חוצפתו של בלעם מגיעה באמירתו: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" 6 . בלעם לא רוצה לקיים את מצוות ה' ולחיות חיי אמונה, רק למות כך כדי לנחול חיי העוה"ב.
דבר זה מדוייק גם בלשונו של בלעם: " לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה'" - רק את מה ששמעתי בפירוש מפיו של ה' לא אוכל לעבור, אבל מה שלא שמעתי מפיו - אני אשמח לעשות 7 .
המשנה עורכת השוואה בין תלמידיו של בלעם הרשע לתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה. יש כאן שאלות להבין. למה לא משווים ישירות בין בלעם לאברהם, אלא משווים בין התלמידים? ולמה משווים את בלעם לאברהם אבינו ולא למשה רבינו, השקול כנגדו בנביאות?
התשובה היא כמו שאמרנו. אם מסתכלים על בלעם עצמו יכולים להתבלבל ולחשוב שמדובר באדם צדיק שאינו מוכן לעבור על דברי ה'. אבל את הנקודה הדקה הזאת, האם זה בא מאהבה אמיתית או משיקולים צדדיים, רק מי שקרוב יכול לתפוס. בדור הבא, התלמידים ידעו מה באמת היה אצל רבם, וההבדל כבר גלוי.
מסופר על הפילוסוף הידוע אריסטו, שהיה חכם גדול בכל החכמות וגם בחכמת המוסר. יום אחד ראו התלמידים שהוא אוכל בתאוותנות ובחמדנות, לא כמו שהאריכו רבותינו בהלכות דרך ארץ ומנהגי הסעודה, וגם הבן איש חי דרש פרשה שלימה במנהגי הסעודה.
התפלאו תלמידיו ושאלו אותו: "איך יכול להיות שאתה, החכם הגדול בחכמת המוסר, אוכל בצורה כזאת!". אמר להם: "הנה חברי פיתוגרס, שהיה חכם גדול בחכמת ההנדסה ומדבר כל היום על חוקי המשולשים, והוא לא משולש בעצמו. כך אני מלמד את חוקי המוסר, זה לא מחייב שאהיה מוסרי בעצמי".
לפעמים המורה יודע לדבר גבוהה-גבוהה, אבל אין בתוכו את מה שהוא מלמד. רק בדור הבא של התלמידים יראו את זה.
למה משווים דווקא לאברהם?
כי אברהם אבינו הוא הסמל לאהבת ה', שזו הנקודה שהיתה חסרה לבלעם. כמו שהנביא קורא לאברהם 8 : "אַבְרָהָם אֹהֲבִי". וזה גם מה שהמשנה מדגישה, שעל תלמידי אברהם אבינו כתוב "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ".
חז"ל עשו השוואה בין בלעם הרשע לאברהם אבינו, בדיוק בתכונה הזאת של האהבה. כתוב שכשבלעם יצא לבלק הוא חבש את אתונו בעצמו בבוקר, ולא ציווה לאחד מעבדיו לעשות זאת, כמו שעשה אברהם עשה כשיצא לעקידת יצחק. רש"י אומר 9 : "מכאן, שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ 10 ".
יש שאלה מפורסמת, מה התוקף של מצוות דרבנן, לדוגמא של נטילת ידיים או של נרות חנוכה. הרי התורה לא ציוותה על כך, אם כן מה מחייב אותנו במצוות האלה? עד כדי כך שחז"ל אמרו על מצוות דרבנן "חביבין דברי חכמים יותר מדברי תורה" 11 , ולפעמים גם החמירו במצוות דרבנן יותר מבמצוות דאורייתא 12 , ונשאלת השאלה מדוע?
התשובה היא שכאן ניכרת האהבה של עם ישראל, תלמידיו וזרעו של "אברהם אוהבי", שמקיימים את התורה והמצוות מתוך אהבת ה', לא כמו בלעם. אם היינו מקיימים את המצוות רק מתוך יראת השכר והעונש - לא היינו מוסיפים עליהם מצוות משלנו. אבל בכך שאנו מוסיפים משלנו, אנחנו מראים שאנחנו רוצים לעבוד את ה' מתוך אהבה.
מעשה באיש שראה יהודי תלמיד חכם בירושלים שקנה לאשתו שני בגדים חדשים ונאים. באותם הימים היה דוחק ומחסור בירושלים, ואנשים היו מקמצים ככל האפשר בהוצאות, לכן היה המעשה נדיר. שאל אותו האיש למה עשה כן. הסביר לו התלמיד החכם, שכיוון שמתקרב החג, ומצווה על אדם לשמח את בני ביתו ברגל, ושמחת הנשים בבגדים נאים - לכן קניתי לאשתי בגד חדש, כפי שכתוב בשולחן ערוך. הוסיף האיש לשאול: "אם כן, היה מספיק לקנות בגד אחד. אז למה קנית לה בגד שני, דבר שאינך מחוייב בו לפי ההלכה?". אמר לו החכם: "הבגד הראשון הוא לקיום חובי מצד הדין. והבגד השני הוא בגלל אהבתי לאשתי ורצוני לשמח אותה אפילו בדבר שאיני מחוייב בו".
כך עם ישראל, גם כשה' לא ציווה אותנו בפירוש, מתוך אהבתנו לה' אנו מוסיפים ומהדרים במצוות. מקיימים גם מצוות דרבנן, ומוסיפים דקדוקים וחומרות נוספות, מתוך האהבה. מדליקים נרות חנוכה כמהדרין מן המהדרין, ובשמן זית זך וכו'.
פעם הלכתי ברחוב וראיתי אשה מבוגרת שחזרה עם סלי הקניות הכבדים מהשוק, והיתה צריכה שיעזרו לה לחצות את הכביש עם כל הסלים, ואף אחד לא שם לב אליה לעזור לה. פתאום עברו ברחוב קבוצה של נערים שניכר עליהם שהם רחוקים מקיום תורה ומצוות. הזקנה שחיכתה כבר דקות ארוכות לעזרה, ברוב יאושה תפסה את אחד הנערים ביד וביקשה ממנו לעזור לה. מתוך חוסר נעימות הרים הבחור את הסלים ועזר לזקנה, ומיהר לרוץ חזרה לחבריו שהמשיכו ברחוב. הנערים התחילו לצחוק עליו על שעזר לזקנה.
הלכתי אני לקראתו ואמרתי לו: "רצוני לקנות ממך את המצווה היקרה שקיימת! הרי מצוות גמילות חסדים, ובפרט לאשה אלמנה ומבוגרת היא מצווה עצומה, ואם אין לך חפץ בה, אשמח לקנותה ממך, וכמובן אשלם כראוי!", והוצאתי מכיסי 200 ₪. הנער נדהם, וסירב. גם חבריו, שעד עכשיו צחקו עליו, החלו לעודד אותו ואמרו לו: "זו המצווה שלך! לא כדאי לך למכור!". והנער אמר לי: "נכון שהיה לי יצר הרע לא לעשות את המצווה, אבל עכשיו שעשיתי לא אמכור את המצווה גם בעד 1,000 ₪".
מכאן למדנו את גודל אהבת כל יהודי ורצונו לקיים מצוות. כי גם אם יש לאדם יצר הרע שלא לקיים מצווה, הרי ודאי שבעומק הלב הוא אוהב את הקב"ה ורוצה מאוד לקיים את מצוותיו.
המשנה מסיימת שתלמידיו של אברהם אבינו אוכלים בעולם הזה ונוחלים עולם הבא, בניגוד לתלמידי בלעם הרשע. לכאורה, אם תלמידי אברהם אבינו הם בעלי עין טובה - הרי שהם תמימים וניתן לרמות אותם. אם הם בעלי רוח נמוכה, כלומר בעלי ענווה - סימן שאין להם כבוד בעולם הזה. ואם הם בעלי נפש שפלה, כלומר שהם לא רודפים אחרי תאוות ותענוגים - אז הם מפסידים את הנאות העולם הזה. אז וודאי שיהיה להם עולם הבא מתוקן, אבל המשנה אומרת שהם מקבלים גם עולם הזה! איך זה יכול להיות?
ההסבר הוא שבלעם הרשע חשב שאם הוא ילך אחר תאוות ליבו הוא לפחות יקבל עולם הזה מתוקן, וניסה לעמוד במצוות המפורשות ולהתחכם עם בוראו כדי לנחול גם עולם הבא. אך רשעים כאלה אינם נהנים בעולם הזה.
המדרש 13 מספר על גוי אחד שעשה סעודה לכל בני עירו, כנראה שזו היתה סעודה מיוחדת, אולי הוא חיתן בן או שמחה אחרת. הכל היה ערוך בפאר והדר כראוי למעמדו, ועל השולחנות היו ערוכים סוגים שונים של מנות, כל מה שרק אפשר לדמיין. בסוף השמחה, באו להביא מנה אחרונה. ציווה העשיר למשרתים שיביאו לפניו אגוזי פרך, שהם סוג מיוחד של אגוזים יקרים. התנצלו המשרתים שהם לא הצליחו להביא אגוזים אלו, והציעו לפניו מטעמים אחרים. התרגז העשיר שלא נתמלא רצונו, הפך את השולחן היקר שהיה לפניו ושבר אותו בכעסו, והשולחן היה שווה יותר משישה כיכרות כסף, שזה בערך כמו 40,000 דולר בימינו.
מי שרודף אחרי הנאות העולם הזה תמיד חסר. יש לו מאה- רוצה מאתיים 14 . אבל מי שאוהב את ה' וחי בענווה, הרי הוא שמח באמת בחלקו, ונמצא שהוא נהנה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
מסופר על מלך אחד שהיה בדכאון מרוב דאגות הממלכה. אמר לו אחד מחכמיו שהתרופה למחלתו היא שילבש מעיל של אדם שאין לו שום דאגות והוא תמיד שמח. הלכו עבדי המלך וחיפשו בכל הממלכה אדם כזה, אך לא מצאו שום אדם כזה. אחד היה דואג על צרות הפרנסה, ואחד דואג ממחלות, ואחד דואג משלום ביתו ואין לאף אחד שמחה מושלמת. עד שמצאו תלמיד חכם אחד היה יושב בבית מט לנפול ולומד תורה, וכל אשר היה בבית היה רק שולחן וכיסא. ואותו צדיק היה כל כך שמח בחלקו שהיה רוקד ושר "אשרינו מה טוב חלקנו". שמחו עבדי המלך שמצאו אדם כזה שאין לו שום דאגה למרות מצבו החומרי הדחוק והוא מלא שמחה, ואמרו ביניהם: "רק הוא יוכל לרפאות את המלך". לקחו אותו עבדי המלך והביאו אותו לפני המלך. התנצל אותו תלמיד חכם ואמר: "הייתי שמח לעזור לאדוני המלך, אך יש בעיה קטנה. אין לי מעיל כלל, ואיך ילבש המלך את מעילי אם אין לי מעיל?!".
תמה המלך איך אדם כזה שאפילו מעיל להתחמם בו - אין לו, ובכל זאת הוא כ"כ שמח. הסביר לו החכם שאם הוא מבין שהכל מאת ה', וה' אוהב אותנו, והוא רוצה שיהיה לנו הכי טוב, אם כן - בוודאי שמה שיש לנו עתה הוא הכי טוב בשבילנו. הבין המלך ונתרפא מדכאונו.
בסוף הפרשה אנחנו מוצאים את התיקון לחטא היסודי הזה של בלעם, כשפנחס הורג את זמרי. ההלכה אומרת שאין עונש המסור לבית דין לבועל ארמית. אלא הדין הוא ש"קנאים פוגעים בו" 15 . גם העונש הזה הוא דווקא לקנאי כזה שלא צריך לשאול את הרב לאישור, אלא הולך מעצמו, מתוך אהבת ה' וקנאתו הבוערת בתוכו. אם הוא שואל רב - אז סימן שהוא לא מספיק קנאי והרב אומר לו שלא יעשה מעשה 16 . יותר מכך, למרות שההלכה היא ש"קנאים פוגעים בו" אם זמרי היה הורג את פנחס - הוא היה פטור מעונש, כי נחשב שפנחס הוא "רודף" אותו.
אבל פנחס היה קנאי, הוא עשה בלי לשאול, מתוך מסירות נפש, למרות שלא היה חייב, כי אהבת ה' בערה בתוכו. בזכות זה זכה פנחס ל"ברית כהונת עולם", ברית שלום, וה' יברך את עמו בשלום.




^ 1.משלי ח', כ"א
^ 2.תהילים נ"ה, כ"ד
^ 3.אבות ה', י"ט
^ 4.סנהדרין י', ב'
^ 5.במדבר כ"ב, י"ח
^ 6.במדבר כ"ג, י'
^ 7.עיין קובץ שיעורים לר"א וסרמן הי"ד חלק ב' קונטרס דברי סופרים
^ 8.ישעיהו מ"א, ח'
^ 9.פירוש רש"י עה"ת במדבר כ"ב, כ"א
^ 10.בראשית כ"ב, ג'.
^ 11.ירושלמי ברכות א', ד'
^ 12.עיין סנהדרין י"א, ג'
^ 13.מדרש במדבר רבה כ"א, כ' ומדרש תנחומא במדבר כ"ח, פנחס י"ג
^ 14.מדרש קהלת רבה א', י"ג
^ 15.סנהדרין ט', ו'
^ 16.סנהדרין פב.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il