בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חיי שרה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

מושלם או מתוקן מי עדיף?

חכמים קבעו את הפרק הראשון של ספר מלכים כהפטרת פרשת "חיי שרה"; מה הקשר ביניהם?

undefined

הרב יוסף כרמל

חשוון תשס"ה
3 דק' קריאה
חכמים קבעו את הפרק הראשון של ספר מלכים כהפטרת פרשת "חיי שרה". הסיבה הראשונה הנראית לעין היא החפיפה בין הביטויים "זקן בא בימים". בפרשתנו נאמר "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד א) ובספר מלכים נאמר "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ" (מלכים א א'). [ביטוי זה מופיע בתנ"ך רק פעם נוספת בהקשר ליהושע בן נון (יהושע י"ג א וכ"ג א)].

הפרשיה הפותחת את ספר מלכים מעוררת שאלות ותמיהות ובמבט ראשון אפילו הרגשה של אי נוחות. וז"ל הכתוב:
"וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ: וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ: וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ: וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ: וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו: וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם"

לכאורה, נראה שהעניינים בארמונו של דוד המלך - נעים זמירות ישראל, אורחנו בסוכה ביום הושענא רבה, התנהלו כמו שהתנהלו מאות שנים מאוחר יותר בארמונו של אחשוורוש. בשני המקרים, לכאורה, העבדים היועצים הם המנהלים את העניינים ו"מכרזים" דומים מתפרסמים בשתי הממלכות. עוד יש לברר האם ההתנשאות של אדניה קשורה להצעת העבדים או שהיא רק תוצאה של חולשתו של דוד, כביכול?

על פי המבואר בהמשך הפרק העבדים הנזכרים בפסוק ב הינם אנשים רמי מעלה ששווים ומקבילים לבני המלך (עיין פסוקים ט ומ"ז). מה להם ולהצעה מסוג שכזה? יתכן והיה כאן ויכוח עקרוני בין דוד ויועציו-שריו הבכירים ביותר. דוד שנשבע לבת שבע כי שלמה בנה ימלוך אחריו (פסוקים יז ול) נתקל בהתנגדות חזקה של ראשי השרים ובראשם יואב בו צרויה ואביתר הכהן הגדול. שנייהם טענו שלא יתכן שהבן של דוד ובת שבע ישב על כס המלכות ובכך ינציח את החטא ואת הדרך הבלתי רצויה בה נוצר הקשר ביניהם. מה עוד שיש מועמד אחר שהוא כליל המעלות-אדניהו. המלכות מגיעה לאדניהו כי: 1. הוא בכור הבכורות ועל פי הסדר הוא המועמד הנכון "וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם" (עיין שמו"ב ג' ב-ה). 2. האישיות שלו מושלמת ומעשיו הם ללא דופי ולכן "לֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂית" (עיין ב"פרי צדיק" על פרשתנו). 3. מראהו החיצוני שבוודאי מראה גם על יופי פנימי מוכיח על התאמתו לתפקיד "וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד". 4. כל אחיו בני המלך מסכימים עם מועמדותו (פסוק ט). 5. כל עם ישראל מאוחד מאחרי בחירתו "וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ" (מלכים א ב' טו). לעומת כל הטענות הללו טען דוד כי המלכת שלמה משמעותה הנצחת החזרה בתשובה, כך יקים הוא "עולה של תשובה". עבדיו=שריו החליטו להעמידו באור המגוחך של הצעתם וכך להכריז קבל עם ועדה כי אי אפשר לסמוך על שיקול דעתו של דוד. לכן במודע או שלא במודע הם משתמשים בביטויים יחידאים הלקוחים ממשל כבשת הרש. "וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ" מקביל ל: "וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת" (שמואל ב י"ב ג). אי תגובתו של דוד איננה מהווה הסכמה להצעה אלא ניצול ההזדמנות שהם אינו לידו, לעמוד שוב בנסיון ולעשות "תשובת המשקל". הכתוב מכריז פעמיים על צדקתו של דוד. בפעם הראשונה בשימוש בביטוי המשווה את דוד לאברהם אבינו " וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" ובפעם השנייה בעדות מפי עליון "וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ".

אם כך נוכל לסכם ולומר כי פרשיית הפתיחה של ספר מלכים מודיעה קבל עם ועדה כי תשובתו של דוד נתקבלה והא אכן הרביעי בין נושאי המרכבה יחד עם שלשת האבות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il