חבר שלי, המשמש כרב בית כנסת באחת מערי הארץ, יצר קשר טוב עם חברי תנועת נוער אחת. חברי אותה התנועה, לא נוהגים לפקוד את בתי הכנסת, ובכל זאת – בעקבות הקשר עם ידידי, הם הופיעו בבית הכנסת שלו לתפילת כל נדרי ביום כיפור.
לחלקם, היה זה הביקור הראשון בחייהם בבית כנסת. והנה, סיפר לי חברי, מה הם ראו? שוק! במשך שעתיים, הגבאי מכר בכסף מלא את העליות והכיבודים, ונשא ונתן עם המתפללים כאחרון התגרנים בשוק...
לכאורה, מי שקורא בפרשת מטות, יחוש כתחושתם של אותם נערים. פותח האדם את התורה הקדושה, דברי אלוקים חיים, אשר כל אות בה מדוקדקת ומהווה את תוכנית העולם, והנה – מה הוא מגלה? שוק!
התורה מאריכה ומפרטת את רשימת השלל ממלחמת מדיין. הביזה כללה – 675000 צאן, 72000 בקר, 61000 חמורים, 32000 שפחות. אחר כך התורה מפרטת את המספרים של המחצה שניתנה לאנשי הצבא, וכן של המחצה שניתנה לשאר העם. ובהמשך את סכומי המכס שניתנו לה' ואת המכס ללויים. אריכות גדולה ברשימה שבעינינו דומה לרשימת קניות או ציוד. קשה לנו להבין – במה כל חמור מחמורי מדיין תורם לדבר ה' היסודי לעולמינו?
אמת, שאלה זו אפשר לשאול במקומות נוספים בתורה, אך פרשתנו היא בוודאי מהחריפים שבהם. בכל זאת, רשימות התרומות למשכן או רשימות מניין בני ישראל מובנים יותר.
המפרשים התעלמו כמעט מהשאלה. מי שבכל זאת, נגע מעט בשאלה, התמקד יותר בתמיהה – למה התורה מחשבת לנו את סכומי המחצית וסכומי המכס, הרי יכולנו לחשב זאת בעצמינו. על כך עונה הרמב"ן – בא ללמדנו שהיה נס גדול, כי מזמן המניין הכללי של השלל עד אשר מנו את המחצית, והפרישו את המכס, לא נפקד מבעלי החיים אפילו אחד. אור החיים הקדוש, לא רואה בכך נס, ולכן מבאר שבא ללמדנו את אופן חישוב ההפרשה.
שורה תחתונה – למדו מכאן פרטים שונים, ובכל זאת השאלה נותרת ברובה ממקומה. אפשר כמובן לענות את אשר עונים חכמי הנסתר במקומות אחרים – יש כאן סודות גדולים הגנוזים בפרשה, ואיננו מבינים הכל.
וודאי שכך, ועצם התשובות הללו של סודות נסתרים או פרטים חשובים, מגלים בפנינו נקודה משמעותית בתורה ובנביאים כנבואה שנצרכה לדורות. הדורות הללו, שבהם אירעו מאורעות התורה והנביאים, היו דורות גדולים שיצרו תשתית רוחנית גדולה לדורות. כוחנו מכוחם. הם זכו, ופרטים יומיומיים מימיהם הפכו לנכס צאן ברזל לדורות.
וכך כתב הרב 'הנזיר' זצ"ל בהקדמתו ל'אורות הקודש' (הסוגריים הם שלי – נ"י) – "לאומות העולם יש תקופות ראשוניות מופתיות (המהוות מופת כביכול לאנושות)... כמו היוונית וספרותה המופתית בשירה ופלוסופיה... (לעומת זאת) בתקופה החדשה דוגלים בהתקדמות... מתגאים בהמצאות והתגליות בחכמת הטבע, והתחבורה... כלומר- יש מתלהבים מתקופות העבר ויש שמתלהבים מההמצאות החדשות)
בישראל גוברת השקפת הראשוניות (עם ישראל מתלהב מדורות העבר), אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם.. והאבות, הנביאים, הסופרים, התנאים ואמוראים, והראשונים יוכיחו...". והרב הנזיר ממשיך ואומר – אם כך אנו נגד התקדמות? ומבאר שהפוך, בראשוניות גנוזה גם ההתקדמות, מתוך הכוח של הראשונים, אנו צומחים ומתקדמים.
ובימי בין המצרים, הכוחות ממקדש העבר, מצמיחים אותנו אל מקדש העתיד, במהרה בימינו אמן!