בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מנחה וערבית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

מתוך "קול צופייך" גליון 285

הלכות תפילת מנחה

מקצת הלכות מנחה.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

חשוון תשס"ה
12 דק' קריאה
מצות עשה להתפלל בכל יום
וכתב הרמב"ם (פ"א מהלכות תפלה הלכה א'):
"מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם. מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם. אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב ? זו תפלה. ואין מנין התפלות מן התורה (כלומר אדם יכול לעמוד להתפלל פעם אחת ביום), ואין משנה התפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה".

ובהלכה ב' כתב:
"ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. אלא חיוב מצוה זו כך הוא, שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום, ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו".

ובהלכה ד' כתב:
"כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע, נתערבו בפרס ויון ושאר האומות, ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והייתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה, וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו', ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם, ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש, עד שיערבו עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה', ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן, ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה. ומפני עניין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא עניין כל ברכה ערוך בפי העלג".

תפלות כנגד הקרבנות
ובהלכה ה' כתב הרמב"ם:
"וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין. וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף, ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר, ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה, ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין".

תפלת שחרית בהנץ החמה
כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' תפלה הלכה א'):
"תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה (את קריאת שמע אפשר לפני כן לקרא), וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום. ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום, יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה. שכשם שתפלה מצוה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים".

ובהלכה ו' (שם) כתב:
"וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כעניין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה".

מנחה גדולה ומנחה קטנה
וכתב הרמב"ם (שם הל' ב'):
"כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה, תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה, וזו היא הנקראת מנחה גדולה"

(כשאומרים מנחה קטנה צריכים להבין שהכוונה שזמנה קטן, ומנחה גדולה הכוונה שזמנה גדול).

מנחה גדולה זמנה מחצי שעה אחרי חצות היום, ומנחה קטנה זמנה משעתיים וחצי לפני השקיעה ועד השקיעה (כל שעה שבחז"ל היא שעה זמנית, היינו לפעמים בקיץ יותר מששים דקות, ובחורף פחות).

לדעת הרמב"ם וכן השו"ע: לכתחילה יש להתפלל מנחה קטנה, ואם התפלל מנחה גדולה יצא ידי חובה (האוסרים להתפלל מנחה גדולה לכתחילה, מתירים זאת רק בשעת הדחק, כגון בערב פסח שחל להיות בשבת, או כשנוסע ממקום למקום ואינו יודע אם יוכל להתפלל כדבעי).

ואומר המקובל האלוקי הרה"ג יהודה פתיה זצ"ל בספרו 'יין הרקח' (החדש דף כב) בעניין סעודה שלישית ומנחה גדולה, שבשבת יש מצוה להתפלל מנחה גדולה לכתחילה, כדי שיספיק לאכול סעודה שלישית. וכל זה בדורם שהיו מתפללים שחרית בהנץ החמה ואוכלים מוקדם, ואחרי מנחה גדולה שוב רעבים ויכולים לאכול סעודה שלישית (בבגדד נהגו לקחת את סיר החמין וללכת לאכול ליד הנהר ביו"ט, או אם יש עירוב. והייתה להם בעיה לעניין טלטול סידור התפלה שבו יש גם ברכת המזון, שהרי כבר התפללו בבית הכנסת, והתיר להם הבא"ח לטלטלו מכויון שהם צריכים לברך ברכת המזון. עיין בא"ח במדבר אות ט').

אליהו הנביא לא נענה אלא בתפילת המנחה
הגמרא בברכות אומרת (ו' ע"ב):
"ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר 'ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני' (מלכים א', יח), ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם".

ועל הפסוק "וייקחו את הפר אשר נתן להם" (שם פסוק כו), אומרים חז"ל (מדרש רבה במדבר פרשה כג):
"שאמר אליהו לעובדי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים נתקבצו ת"נ נביאי הבעל ות"נ נביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגליו מן הארץ וכו'. מה עשה אליהו אמר להם בחרו שני פרים תאומים מאם אחת הגדלים על מרעה אחד והטילו עליהם גורלות אחד לשם ואחד לשם הבעל ובחרו להם הפר האחד. ופרו של אליהו מיד נמשך אחריו והפר שעלה לשם הבעל. נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו להזיז את רגלו עד שפתח אליהו ודיבר עם הפר ואמר לו לך עמהם, השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם: אני וחבירי יצאנו מבטן אחת מפרה אחת, וגדלנו במרעה אחד והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי? אמר לו אליהו: פר פר אל תירא לך עמהם ואל ימצאו עלילה שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך. אמר לו וכך אתה מיעצני שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם שנא' (שם) ויקחו את הפר אשר נתן להם ומי נתן להם אליהו".

ומובא במדרש שנביאי הבעל הושיבו איש אחד מתחת למזבח שידליק את האש, אך בא נחש והכישו והם צועקים הבעל עננו, אך אין קול ואין עונה. ואומר להם אליהו: אולי שיח ושיג לו, אולי ישן הוא, תקראו בקול גדול. ואומרת הגמרא שמותר להתלוצץ בעובדי עבודה זרה (עיין מגילה כ"ה ע"ב, וסנהדרין דף סג). ועוד אומרת הגמרא שמותר היה לאליהו לעשות זאת בהוראת שעה, אע"פ שאסור להעלות עולות, כיון שרצה לעשות קידוש ה'.

בין השמשות
ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים מהו זמן בין השמשות. בארץ ישראל מתחיל זמן ביה"ש עם השקיעה. בחו"ל יש מקומות (כגון באירופה) שזמן בין השמשות נמשך עד שעה אחת עשרה בלילה, ובע"ש אינם יכולים לאכול אלא בשעה אחת עשרה שאז יוצאים כוכבים. ופעם שאלו אותי אם אפשר להקל להם לאכול כבר מפלג המנחה. אמרתי להם בודאי שיש קולא, שיקחו מטוס ויבואו לארץ.

תספורת ורחיצה לפני מנחה
המשנה במס' שבת אומרת ( דף ט' ע"ב):
"לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ, ולא לבורסקי, ולא לאכול, ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקין. מפסיקין (לקרות ק"ש) ואין מפסיקין לתפלה".

ואומרת הגמרא (שם):
"הי סמוך למנחה אילימא למנחה גדולה אמאי לא האיכא שהות ביום טובא? אלא סמוך למנחה קטנה וכו'. ומאימתי התחלת אכילה? רב אמר: משיטול ידיו, ור' חנינא אמר: משיתיר חגורה, ולא פליגי הא לן והא להו (ועיין לשו"ע סי' רלב סעי' ב', וכה"ח שם ס"ק יא, יד, ולבא"ח ויקהל יא).

אסור להתרחץ לפני מנחה שמא ימשך בדבר ויעבור זמן מנחה. אבל מקלחת של מספר דקות מותרת.

רחיצה וטבילה לפני תפלת שחרית
לפני תפלת שחרית מותר לטבול, אך לא להתרחץ שמא מחמת הרחיצה יתעייף ולא יתפלל כדבעי, אלא"כ הוא מזיע הרבה בשנתו שאז רשאי להתרחץ לפני התפלה, אפי' עם סבון. ואומר הרמב"ם מעולם לא בטלתי טבילה של בוקר. ופעם שאלתי כמה אנשים הנוהגים כרמב"ם האם הם טובלים בכל בוקר, אך הם ענו לי שלא. וכששאלתי את הרה"ג קפאח זצ"ל, הוא אמר שבכל בוקר הוא שופך על עצמו תשעה קבין של מים, כמו שכתוב בהלכה למי שאינו יכול לטבול, כי אין באזור שלו מקוה, ואמר שאם היה מקוה קרוב הוא היה הולך כל בוקר. מהדין, אדם שאינו טהור והוא לא יכול לטבול או לשפוך על עצמו תשעה קבין, הוא רשאי להתפלל. או שיעשה נטילה עם כוונה של ע"ב (ככתוב במחזור של יוה"כ).

הכון לקראת אלוקיך ישראל
לפני שמתפלל יכין את עצמו - היכון לקראת אלוקיך ישראל. ומהי הכנה זו ? הגמרא אומרת (שבת י' ע"ב):
"רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי (רש"י:נותן אנפילאות חשובים ברגליו) אמר הכון לקראת וגו' רבא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי (רש"י: משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב, וחובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רב) אמר כעבדא קמיה מריה".

היה אומר הגאון רבי אהרון שמעון זצ"ל שבמצרים כשהיו עומדים להתפלל היו מניחים ידיהם אחורנית ומתפללים. ויש שאמרו עליהם שזו דרך גאוה. ולמעשה, כל מקום ומקום ינהג כמנהגו. אם יש מקום שמנהגם כשעומדים לפני מלך שמים יד על יד על לבם בהכנעה, כך יתפלל, ואם במקום אחר נוהגים אחרת, ינהג אחרת. אם נהג ברכבו והיה לו תקר בגלגל והחליף גלגל, חייב ליטול ידיו כיון שהגלגל הסתובב בכביש ואינו יודע על מה עבר.

מים אחרונים
מים אחרונים חובה (שו"ע סי' קפ"א, א), ולפי הקבלה הדבר חמור יותר. יש מקילים ואומרים שאישה פטורה ממים אחרונים, אבל אנו אומרים שאישה חייבת במים אחרונים יותר מגבר, כי אישה מקפידה על נקיון ידיה יותר מהאיש. וכתב הרמב"ם, שלא רק באר"י יש מלח סדומית, אלא גם בכל העולם ישנו מלח שדומה למלח סדומית.

כוונה בטבילה
ישנם כוונות שצריך לכוון כשטובל במקוה. ואם אינו זוכר את הכוונות בע"פ יאמר הריני מכוון כמו שכתוב בסידור או בבא"ח, ואם למד כוונות הרש"ש יאמר כמו שכתוב ברש"ש. לפני חודש הוציא יהודי חשוב דף עם כוונות הטבילה שמצופה בניילון קשיח, וחשב שמותר להכניס זאת למקוה, אך יש לדעת שלהרהר במחשבה מותר, אבל להרהר מתוך נייר, אסור. ובדומה לזה, אם קם למשל בשלש בבוקר, מותר לו להרהר בדברי תורה בעודו במיטתו ואפילו שלא נטל ידיו ולא קרא ברכות התורה, אבל אם רוצה לעיין בספר וכדו' חייב ליטול ידיו ולקרא ברכות התורה.

ואם קם מוקדם ילמד תורה, כמו שכתוב אצל יעקב אבינו "הייתי ביום אכלני חרב, וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני" (בראשית לא, מ). יעקב אבינו לא לקח כדור שינה כדי שיוכל לישון אלא הוא עשה כמו משה רבנו, ביום למד תורה שבכתב, ובלילה למד תורה שבע"פ.

תפלה בסנדלים ובשרוול קצר
אצל אנשי הקיבוצים מצוי הדבר שהם באים להתפלל מנחה באמצע עבודתם מהגורן והיקב כשסנדלים לרגליהם, ויש שטענו על כך. אך למעשה, כיון שדרכם ללכת עם סנדלים בלי גרביים, מותר להם להתפלל באופן זה. אך אדם אחר שרגיל ללכת עם גרביים, אינו יכול להתפלל בלי גרביים. אם נזכר ששכח להתפלל ערבית והוא כבר עם בגד שינה (פיג'מה) במיטתו, יקום ויחליף מכנסיים וחולצה כדי שיתפלל בצורה מכובדת, ולא יתפלל עם בגד השינה (וכי אם יבא אורח יקבל פניו עם פיג'מה ?!).

יום אחד בקרתי בעיר עכו, וערכו לי שם סיור בחיל הים, והנה כשהיינו כבר ביציאה מן העיר, אמרתי להם וכי לא נלך לבקר את רב העיר הרה"ג שלום לופס זצ"ל, אך ענו לי שהוא לא חש בטוב. יצאנו מהעיר והמשטרה שליוותה אותי אמרה לי עד כאן הליווי, ונפרדנו ממנו לשלום. לאחר מכן אמרתי לנהגו תחזור לעיר ונלך לבקר את הרב לופס. כשהגענו לביתו, פתח לנו הרב שלום לופס את הדלת ואמר לי: כיצד אקבל פניך כשנעלי בית לרגלי, אני אלך להחליף אותם. אמרתי לו אין דבר תשאר כך. וכשהמשטרה ראתה שחזרתי לעיר גם היא חזרה והתלוותה אלי. ואומר לי הרב שלום יש מול ביתי בית קפה ותמיד בזמן מנחה וערבית באים לשם אנשים רבים, וכן בכל ליל שבת, והדבר מפריע לי כשאני הולך לבית הכנסת בליל שבת, תבקש מהקצין של המשטרה שיאמר להם שלא יפריעו לי. כששמע זאת קצין המשטרה ששב עמנו, הוא פנה לרב שלום ואמר לו: מדוע כבודו מעליב אותי, וכי בקשת ממני איזה דבר ולא עשיתי?! הנה עכשיו אני כבר שולח שוטר שיסדר את עניין בית הקפה.

אדם שיש לו פצע ברגלו ואינו יכול ללבוש נעליים, וכי יעמוד להתפלל כשרגל אחת עם נעל, ורגל שניה בלי נעל?! אלא בביתו הוא יכול לחלוץ נעליו ולהתפלל עם גרביים. אבל בבית הכנסת - לא יעשה כן מפני כבוד הציבור. יש שרגילים להתפלל עם חולצה ששרווליה קצרים. בבית כנסת שלנו נותנים לחזן טלית או בגד לכסות ידיו, שלא יהא פוחח. אבל מעיקר הדין אם כולם הולכים עם חולצה עם שרוול קצר, מותר. ואם בביתו או במקום אחר יש נשים שהולכות עם שרוול קצר, אסור להתפלל מולם.

קבלת שבת מוקדם
מותר בערב שבת להתפלל מנחה וערבית מוקדם ולקבל את השבת מוקדם, ואפשר גם לסעוד את סעודת שבת מוקדם. וכשיש שעון קיץ יש שרוצים לנהוג כן כדי שבשולחן שבת ישבו הילדים וישירו שירי שבת עם כולם, וישתתפו באמירת חידושים על פרשת השבוע, כי כשהשעה מאוחרת הם עייפים. והנוהגים כן צריכים להזהר בכמה פרטים המובאים בהלכה, האחד, שצריך להזהר שהאישה תדליק את הנר בזמן שמקבל עליו הבעל את השבת, ולא להקדים את הדלקתו לפני שמקבל שבת בעוד היום גדול, כיון שאז לא ניכר שמדליק את הנר לכבוד שבת. והדין השני הוא, שאין לקבל שבת יותר משעה ורבע לפני השקיעה, שהוא זמן פלג המנחה . ואומר הבא"ח טוב שיאכל כזית פת בלילה (ועיין לשו"ע סי' רס"ג סעי' ד', ועיין שם למש"ב ולכה"ח, ועיין לכה"ח שם ס"ק ל', לא, לב).

וידוע, שזמן מנחה לדברי חכמים נמשך עד הלילה, אבל לרבי יהודה זמן מנחה נמשך רק עד "פלג המנחה" דהיינו שעה ורבע לפני צאת הכוכבים ומיד אחר כך יכול להתפלל ערבית. ולא נפסקה הלכה כאחד מהם, ולכן אמרו חז"ל "דעָבַד כמר עָבַד ודעָבַד כמר עָבַד", והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו ולא תרתי דסתרי, שאם עשה כרבנן והתפלל מנחה אחר "פלג המנחה", שוב אינו יכול להתפלל ערבית בעוד יום כרבי יהודה. מיהו בדורנו נהגו להקל בציבור שקשה שוב לקבצם לאחר מנחה (עיין בא"ח ויקהל אות ז'), ונ"מ אם אדם מתפלל ביחיד, אין לו להתפלל "בתרתי דסתרי", אא"כ הוא חולה, ואפשר לסמוך על זה בשעת הדחק.

סעודה קודם מנחה
מעיקר הדין, לדעת השו"ע אסור לאכול סמוך למנחה גדולה אפילו סעודה קטנה, היינו יותר מ - 54 גרם לחם (כביצה), ובודאי שאין לאכול שום סעודה לפני מנחה קטנה . וכל זה מהטעם שמא ימשך בסעודתו, ויעבור זמן התפילה , אלא אם כן ישים לעצמו שומר שיזכיר לו להתפלל. ונהגו להקל כדעת רמ"א לאכול סעודה קטנה לפני מנחה גדולה, והמחמיר תבא עליו ברכה (עיין שו"ע סי' רל"ב סעי' ב, ג, ולכה"ח שם ס"ק לד). לטעום פרי או עוגה עם קפה מותר, שאין זה נקרא סעודה. ולא ישתה יין סמוך למנחה שמא ירדם ויעבור זמן התפילה. ו"בסעודה גדולה" דהיינו סעודת נישואין וברית אין להקל כלל ויקדים ויתפלל מנחה לפני הסעודה (כה"ח שם ס"ק כ"ו, ל). ואם אדם נקלע לסעודה כזו לפני שהתפלל מנחה, לא יאכל חם ולא ישתה יין ודברים המשכרים וכדו', ואם מחויב לאכול או לשתות יתפלל מנחה אפילו ביחיד או שישים "שומר" דהיינו שיבקש מחברו להזכיר לו להתפלל (בא"ח שם י"ג).

אכילה ושתיה לפני תפלת שחרית
אסור לאכול או לשתות לפני תפלת שחרית, ויש מי שאומר שאיסור זה הוא מדאורייתא. אבל כתוב בשו"ע בהלכות תפילה (סי' פט סעי' ד'): "הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים, אם יש בו יכולת לכוון דעתו יתפלל, ואם לאו, אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה". ואמר הרב בעל 'גינת ורדים' וכן ר' אליהו חזן, שבמצרים היו שותים כוס קפה לפני התפלה, ויש שאמרו להם שישתו קפה בלי סוכר ועל דרך רמז אמרו להם שכתוב "מה לך לדרך מצרים לשתות מי שחור" (ירמיה, ב, יח). וסיים שם שמותר לשתות קפה ולהמתיקו מעט בסוכר, אך לא להנאה אלא כדי שלא יחלש ליבו. והרעב והצמא שאוכלים או שותים קודם התפלה, יעשו זאת בצנעא ולא בפרהסיא, שהרי חולה שזקוק לקחת כדור הוא אינו עושה זאת בפרהסיא במרפסת אלא בצנעא במטבח ליד הכיור, וגם הם בכלל חולים.

יצחק תיקן תפלת מנחה
אמרו חז"ל, יצחק תיקן את תפלת מנחה שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג). וכתוב "ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל" (שם סד), והיא פונה לאליעזר ואומרת לו "מי האיש הלזה ההולך לקראתנו בשדה" (שם סה). נשאלת השאלה, מה רבקה עומדת ומסתכלת על אנשים ? אלא שהיא ראתה אותו מתפלל בחשק והתלהבות והפנים שלו מאירות, על כן הסתכלה ושאלה מיהו זה. ואמר לה אליעזר "הוא אדוני" ואז "ותקח הצעיף ותתכס".

נסיעה באופניים ונהיגה ברכב לאישה
הגמרא (פסחים ג' ע"א) דנה בשאלה כיצד רכבה רבקה על הגמל ? האם כששני רגליה בצד אחד או רגל מכאן ורגל מכאן. הנ"מ היא, שמותר לאישה לרכב על אופני נשים בלבד שאין להם ברזל החוצֵה בין הכסא לכידון, אבל אסור לאישה לרכב על אופני גברים משום "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כב, ה). פעם היו אומרים שאסור לאישה לנהוג ברכב משום "לא יהיה כלי גבר על אישה". אולם למעשה כיום מותר לאישה לנהוג ברכב ואין בזה כל איסור, כי מנהג הנשים השתנה וגם הן נוהגות ברכב. לא שההלכה משתנה, אלא המנהג השתנה.

כנגד מי תקנו את התפילות
שחרית - מלשון שחר, ערבית מל' ערב, ומנחה מל' שהשמש חונה, היינו מתחילה לרדת. בגמרא נחלקו כנגד מה תקנו את התפילות (ברכות כ"ו ע"ב): איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמד פינחס ויפלל. יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי וכו'. ומסקנת הגמרא היא שהתפילה נתקנה גם כנגד האבות וגם כנגד תמידים.

מדוע ערבית במקורה רשות ?
בגמרא מובאת מחלוקת האם תפילת ערבית רשות או חובה. ויש לשאול מדוע חשבו לומר שתפילת ערבית רשות , והלא קבעו את תפילת שחרית ומנחה לחובה, כיון שאברהם ויצחק תיקנום, וא"כ ה"ה שתפילת ערבית תקבע לחובה כיון שיעקב תיקן אותה ? ומבאר בעל הטורים השלם: שיעקב אבינו עמד להתפלל מנחה והתחיל לומר פרשת הקטורת ואשרי, ופתאום שקעה לו חמה ונעשה חושך וכבר לא יכל להתפלל מנחה, ועמד ואמר שתהא תפילתו לשם ערבית. כלומר מלכתחילה דעתו הייתה למנחה, ועל כן יש מי שאומר שתפילת ערבית רשות.

קבעו את תפילת ערבית כחובה
אע"פ שמשמע מהגמרא שתפילת ערבית רשות, מ"מ קבלוה כחובה ודינה כמו שאר התפילות, וכך כותב הרמב"ם (פ"א מהלכות תפילה הלכה ו), וז"ל:
"ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה".

ולכן אם נאנס ולא התפלל ערבית - יתפלל שחרית שתיים (ועיין בטור או"ח סי' רל"ה, ובב"י שם).

חיוב אישה בתפלה
אישה חייבת בתפלה והרמב"ם כותב שיכולה לומר קטע אחד בלבד, ונהגו שמתפללת תפילה אחת או שחרית או מנחה או ערבית. ואם קבעה לעצמה להתפלל שחרית, ופעם אחת לא התפלל שחרית ורוצה להתפלל מנחה שתיים י"א מותר.

ואני תפלה
עם ישראל כוחו בתפלה - "ואני תפלה" (תהלים קט, ד), והקב"ה מתאווה לתפילות של עם ישראל, ולעיתים הוא מביא צרות לישראל כדי שיעשו תפלות ובקשות. וכי הוא צריך לתפילתנו? אלא שזה בשביל לחתום פה שטן ואל ישטין עלינו.

אנו מתפללים לקב"ה שידבר שונאינו תחתינו, וישלח לנו משיח צדקנו, יראו ענינו וישמח לבנו בביאת הגואל, ובבנין אריאל, במהרה בימינו אמן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il