בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ

אל תראו, הגיע זמן גאולתכם

undefined

הרב שמואל אליהו

ו' חשוון תשע"ו
13 דק' קריאה 62 דק' צפיה
וֶהְיֵה בְּרָכָה
בפרשתנו, פרשת "לך לך", ה' מתגלה לאברהם ומבשר לו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה". הברכה תגיע ממך לכל בני האדם לדורות: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (יב ב). לשם כך אתה צריך להגיע לארץ ישראל. שם נמצאת הברכה. הוא מקבל הבטחה, ברית ושבועה לרשת את ארץ ישראל (יב, ז: יג, טו: טו, ז: טו, יח). הבטחה לו ולזרעו אחריו (יג, טז: טו, ה). מלווה בהבטחה לעוצמה ולהנהגת העולם כדי שיוכל להשפיע את הברכה הזאת (יז, ה, ו: יז, טז). עם ברית על קשר מתמיד לאלוקים, מקור הברכה. ברית של אהבה (יז, ד: יז, ז, ח).
אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה
דא עקא, שבמציאות הכול הפוך. אברהם מגיע לארץ הברכה ונאלץ לרדת ממנה בגלל הרעב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ". תוך כדי שהותו בארץ המובטחת היא נכבשת על-ידי הכנענים (יב, ו). שרה אשתו לא מצליחה להרות וללדת. באין המשכיות לאברהם, רועי הצאן של לוט לוטשים עיניהם לרשת אותו ומתנהגים בארץ כבני בית. פרעה ואבימלך השליטים החמדנים לוטשים עיניהם לשרה ומנסים לגזול אותה. הוא צריך להשתחוות לבני חת בשביל לקנות נחלה, לקבור את שרה. תרבות סדום ועמורה מתפשטת אף היא בארץ ומתרחבת לחמש ערים. "אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה" נופלת עליו בברית בן הבתרים. "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".
תשלום במזומן על נחת עכשיו
אחרי הניסיון הראשון של הירידה למצרים לוט כבר מקבל את ההחלטה. זה לא בשבילו. הוא לא בנוי להתמודדויות כאלו. למרות שהם יוצאים משם ברכוש גדול, הוא לא ממשיך ללכת עם אברהם. הוא צריך את הנחת שלו כאן ועכשיו. לאברהם יש סבלנות של 400 שנה עד שתתממש ההבטחה של אלוקים. לוט לא רץ לטווחים ארוכים. אין לו סבלנות והוא בוחר להצטרף להצלחה של סדום: "וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו".
לבחירה של לוט יש מחיר, והוא משלם אותו במזומן כמה פעמים. פעם אחת כשאשתו מאמצת את מנהגי סדום בחיבה. פעם שנייה כשאנשי סדום מתנכלים לבת הטובה שלו, זאת שלא מאמצת את התרבות הקלוקלת ועושה חסד. חבריו של לוט בוחרים לה עונש יצירתי ואכזר עם דבש ודבורים. פעם שלישית כשארבעת המלכים בוזזים את סדום ועמורה, ובעצם למה לא? סדום עושקת את מי שהיא יכולה, והם עושקים את סדום כשהם יכולים. אילולי אברהם שהציל אותו היה לוט נמכר כאחרון העבדים בשוק של שִנער. הפעם הרביעית היא בהפיכת סדום ועמורה. גופו של לוט אולי ניצל שוב בזכות אברהם, אבל המחיר כבד מנשוא. בנותיו וחתניו מעדיפים את תרבות סדום על תרבות אברהם ונספים יחד אתם בהפיכת סדום, כנראה ביחד עם הנכדים.
הסבלנות משתלמת
אילו ללוט הייתה קצת הבנה, הוא היה רואה את הברכה בדרכו של אברהם. הוא היה מבין כי בסוף תצמח ברכה מהקשר ההדוק של אברהם לאלוקים. מהאהבה ההדדית הזאת. הוא היה אמור להבין כי מדובר כאן בתוכנית ארוכת טווח, לפיה אלוקים יקיים את ההבטחה שנתן לאברהם. בשביל לקבל את הברכה הגדולה הזאת צריך להכין כלים גדולים. בשביל זה צריכים בני ישראל לרדת למצרים, לפרות ולרבות, "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". בעוד כמה וכמה דורות, כשבני אברהם יהיו לעם, הם יחזרו ויכבשו את ארץ הברכה, היא ארץ כנען, יבנו את בית המקדש ותתחיל להתממש ההבטחה.
אילו ללוט הייתה סבלנות הוא היה רואה שההבטחות של אלוקים מתחילות להתגשם כבר בחייו. "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב". הוא מנצח את ארבעת המלכים שהחריבו את סדום. מלכי האומות האחרים, שמבינים שיש פה משהו, מביאים את אברהם אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ ומחליטים פה אחד להמליך עליהם את אברהם לנשיא אלקים ולקצין" (רש"י יד יז). אבל לוט, למרות שאברהם הציל אותו באופן כל כך פלאי, מחליט להמשיך לגור בסדום.
גאולה של אור מתוך החושך
אנחנו לא צאצאים של לוט. אנחנו ממשיכים את דרכו של אברהם. דרכו היא בגדר "מעשה אבות סימן לבנים". גם בדרכי הגאולה, בכל פעם שישראל יהיו בצמיחה, תיראה צמיחתם כאילו היא הולכת אחורה. כך מובא בזוהר (א קיט/א) בפסוק שנאמר על תקופת הגאולה: "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל ז). גם באחרית הימים הגאולה תבוא מתוך משברים: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז). ואעפ"כ אנחנו לא נישבר באמצע הדרך.
על האנשים שהולכים בדרכו של אברהם ולא בדרכו של לוט, על האנשים שנשארים בירושלים למרות הפיגועים, נאמר בפסוק: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ, כָּל הַכָּתוּב לְחַיִּים בִּיְרוּשָׁלַם" (ישעיה ד). "זַכָּאִין אִנּוּן כָּל אִנּוּן דְּיִשְׁתָּאֲרוּן בְּעַלְמָא בִּסְיָיפֵי אֶלֶף שְׁתִיתָאָה לְמֵיעַל בְּשַׁבַּתָּא" – זכאים האנשים שיישארו בעולם בסוף האלף השישי לקראת יום שכולו שבת (רבי שמעון אומר שם כי ברור לו שהגאולה של ישראל תתרחש באלף השישי, והוא לומד זאת מהפסוק הכתוב בתורה: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" שנכתב כאן עם ו', הרומזת לאלף השישי. הַהוּא זִמְנָא דְּיִתְפַּקְדוּן - יִתְפַּקְדוּן בְּרָזָא דְּוא"ו. וְאִיהוּ בְּאֶלֶף שְׁתִיתָאָה).
סדנא לסודות הגאולה
מספרים על הגאון מווילנה שהתחיל במסע שתכליתו לעלות לארץ ישראל. לפני יציאתו הוא אף כתב איגרת מיוחדת לפרידה מאשתו וילדיו: "ואני תודה לאל, נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל וחמדת השם-יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה". ובהמשך הוא אומר להם כי אחרי שהוא יתבסס בארץ הקודש יבואו בניו ואשתו אחריו לארץ הברכה.
הקשיים הגיעו גם אליו. הוא לא הצליח להגיע לארץ ישראל, אבל לא רפו ידיו. הוא שלח את גדולי תלמידיו ליישב את טבריה, את צפת ואת ירושלים בשלושה גלים גדולים של עולים. מאות משפחות באו והתיישבו בארץ ישראל. גם בהיותו בגולה הוא לא שקט על שמריו, ואת 18 שנותיו האחרונות הוא הקדיש ללמוד וללמד את סודות הגאולה לתלמידיו. הוא הבין כי בלי להבין את התהליך עלולים תלמידיו להיכשל.
"מצוה וחובה רבה על כל איש ישראל, ועל כל העוסקים בקבוץ גלויות, ומכל שכן על כל אחד הנושא עליו אחריות כל שהיא בהנהגת צרכי צבור בארץ הקודש. ועל אחת כמה וכמה בעבודת ישוב הקודש. ללמוד לדעת ולהבין היטב בעמקות ובקיאות שלמה את כל קנ"ו הבחינות והתכונות של משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף, אשר על ידו קבוץ גלויות בכל מעשי האתחלתא הבאה באתערותא דלתתא" (קול התור).
והעיקר, לא לפחד כלל
בין השאר לימד הגר"א לתלמידיו כי משמים גילו לו מהם הפסוקים שקשורים לתהליך הגאולה: א] וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. ב] אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב. הפסוקים הללו הם משמעותיים, כיוון שהם מלמדים כי בתהליך הגאולה הישועה תצמח מתוך הצרות. ועל כן צריך אדם לאמץ לעצמו גבורה גדולה כדי לא לפחד מהמאורעות שלפעמים עלולים להטיל מורא.
"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם ה', וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי אִתְּךָ אֲנִי, נְאֻם ה', לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (ירמיהו ל, י-יא). אל תירא, כי בתהליך יהיו ייסורי משפט שמטרתם לזכך את ישראל ולא לכלות אותם חלילה. לגודל חשיבותה נאמרה הנבואה הזאת שלוש פעמים. פעמיים בספר ירמיהו (ל, י: מו, כא), ופעם בספר ישעיהו (מד, ב).
מלחמת הסטרא אחרא בגאולת האמת
הגר"א לימד את תלמידיו שהפסוקים הללו הם דרך ההנהגה בעת הגאולה. מול כל התהליך של א] קיבוץ גלויות ב] בניין ירושלים ג] גאולת האמת ד] קידוש ה' – עומדת הסיטרא אחרא להפריע ולהכשיל על-ידי עקירת האמת ומניעת קידוש ה'. ועל זאת נאמר: "אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ" (תהלים פט, נב). וצריך לדעת מראש כי במידה שהעבודה הקדושה הזאת תגדל - יגבר הסיטרא אחרא להפריע ולהכשיל בנשקו העיקרי, שהוא עקירת האמת. עלינו לדעת זאת ולא לסוג אחור, לדעת ש"וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו ל, ז).
אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר
מי שמסתכל על המציאות רואה כי הכלי המרכזי של אויבי עם ישראל בארצו הוא "עקירת האמת", כמו שמגלה לנו הגר"א. תרבות השקר הזו מלווה את אויבינו הערבים מאז ומקדם. הם לא בוחלים גם בשקרים גסים. השבוע ראינו את הראיס שלהם משקר מול כל העולם על "הילד ההרוג", הוא הילד הרוצח, שמאושפז בבית החולים "הדסה" בירושלים. כך גם היה מורו ורבו הרוחני שקרן כרוני. מעולם הוא לא עמד בהבטחותיו. כל חתימה שלו על מסמך כלשהו הופרה מיד עם החתימה.
הם משקרים בעזות מצח ואומרים כי יהודים לא חיו כלל בארץ ישראל. אלפי העדויות הכתובות, עשרות אלפי עדויות בבתי-כנסת ובעתיקות שפזורות בהר הבית ובכל רחבי הארץ מקצה לקצה – כולן בטלות ומבוטלות בפני אנשי השקר. הם חוזרים ואומרים את שקריהם בפה מלא בלי להתבלבל. הם טוענים כי בית המקדש הראשון והשני לא היו כלל בעולם. הם מספרים לעצמם ולעולם שהפלסטינים ישבו פה אלפי שנים. שיהודים מתנכלים לערבים כל הזמן ורוצחים בהם, ולא להפך. שהיהודים מזיקים לרכושם של הפלסטינים, ולא הם גונבים מאתנו ומזיקים לנו כל הזמן (כמו הנאצים וכמו אחמדניג'אד, שמשקרים בעזות ואומרים כי מעולם לא הייתה שואה). גם בשבוע כזה, שבו נרצחו יהודים, הם לא מתביישים להגיש אי-אמון בממשלת ישראל על הסתה והגברת שיח השנאה, לעלות על בימת כנסת ישראל ולהצדיק את המחבלים המתאבדים. ממש הקוזק הנגזל.
אנחנו רואים בחוש את דברי הגר"א, שבוודאי למד אותם גם מהפסוק הנאמר על הישמעאלים: "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא" (תהילים קמד ח). כי גם כשהם נשבעים ביד ימין, "וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר". על כך מתפלל דוד ואומר (תהילים קכ): "ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה". ולרשע הוא אומר: "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה". אי-אפשר לבנות עולם של שקר. אין לו רגליים והוא עתיד ליפול. אלא שבינתיים השקר עושה נזק כמו חצים שבראשיהם קשורות גחלים, והם מציתים שריפה בכל מקום שפוגעים. "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים".
על זה מקונן דוד ואומר: "אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ, שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר". קדר הוא מישמעאל: "בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר" (בראשית כה). "וזָכַר הגלות אשר בישמעאל ולא זָכַר אשר באדום, כי רוב גלות ישראל בין הישמעאלים. וזָכַר קֵדָר, כי הם המשפחות המיוחסות אשר בישמעאל, והם ראשי המלכות" (רד"ק שם). וכשראשי המלכות משקרים, כל העם מתרגל לשקר אחריהם ולהאמין לשקרים.



מלחמת גוג ומגוג
בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא
אחד השלבים המצפים לעם ישראל בעת הגאולה היא מלחמת גוג ומגוג, שמוזכרת בספר יחזקאל (פרקים לח, לט). כדי להבין את השלב שבו מגיע גוג עם כל המונו להילחם בבני ישראל, כדאי לראות את הפרקים שקודם לנבואה זו העוסקים בקיבוץ גלויות ובבניין הארץ. אחרי זה נאמרה הנבואה על גוג ומגוג: "בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא, אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים". אחרי שיהודים רבים יבואו לארץ ישראל, ישובו אליה ממדינות רבות תוך כדי בריחתם מחרב העמים.
כותב הרמב"ם: "יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג". אחרי שיש כבר קיבוץ גלויות חלקי. אחרי שהברכה כבר שורה בחלקה. אחרי שהערים כבר נבנות בחלקן. אחרי שהעם מתחיל כבר להיות לעם אחד.
אירופה תחת קורת גוג אחת
מי הוא גוג? הגמרא במסכת סנהדרין (צד ע"א) מלמדת אותנו עיקרון חשוב בזהותו של גוג ומגוג: "בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ - מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב - גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, חִזְקִיָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ, וְלֹא אָמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה, תַּעֲשֶׂה מָשִׁיחַ?".
מהגמרא הזאת משמע ש"גוג" אינו מלך ידוע, אלא מציאות רוחנית שיכולה להתלבש בסנחריב או בכל אומה אחרת שמתאימה לתפקיד. כמו שלהבדיל ה"משיח" אינו אדם מסוים, ובכל דור יש מי שמתאים להיות משיח, כי הוא תפקיד שיכול להתלבש על אדם זה או אחר שמתאים למשימה.
על-פי תיאור הנביא יחזקאל, גוג זה הוא "נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" והוא אוסף מלכויות רבות להילחם בישראל. "פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם, כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע: גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ, בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו. עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ". גם מלכים מהמזרח וגם מלכים מהמערב.
גרמניה של אדום – מחלקו של גוג
המקומות מֶשֶׁךְ וְתֻבָל נזכרים גם בספר בראשית (פרק י ב): "בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס". ובתרגום יונתן על הפסוק הזה נזכרת גם גרמניה. "בנוי דיפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס ושום אפרכיותהון אפריקי וגרמניא ותמדיי ומקדוניא ויתיניא ואוסיא ותרקי". כן מוזכרת גרמניה גם בתרגום הירושלמי.
כך מפרש גם המלבי"ם (יחזקאל ל"ח) ומסביר כי גוג ומגוג הן מדינות אירופה. "הנה, בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים. ויבוא גוג, נשיא משך ותובל, מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום. ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופה, ושם אמר כי פרס כוש ופוט איתם, וכן בית תוגרמה, שהם כולם נימולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל."
יצאנו ידי חובת הייסורים
על סמך הנאמר בתרגום ועל סמך המאורעות היה אומר מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל כי בצרות של השואה ושל מלחמת העולם השנייה עם כל נוראותיה יצאנו ידי חובת מלחמת גוג ומגוג. גם הביטוי שנאמר על גוג בספר יחזקאל (לח ט) הוא הביטוי שנקבע בלשונם של ישראל – שואה: "וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה אַתָּה, וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ". כך אומרים בשם האדמו"ר שר שלום מבעלז (ע"י האדמו"ר ממעליץ). כך אמר האדמו"ר מחב"ד, כי בידינו מסורת מוסמכת מתלמידי הבעל-שם-טוב, שבגלל התארכותה היתרה של הגלות, כבר יצאנו ידי-חובת כל ייסוריה של אותה מלחמה.
בימים ההם היו בארץ ישראל שישים ריבוא יהודים. בימים ההם כבר ישבה ירושלים פרזות מחוץ לחומה מרוב אדם. בימים ההם ארץ ישראל נתנה פריה בעין יפה. בימים ההם התחברו המופתי הירושלמי שונא ישראל ביחד עם הצורר הנאצי והחליטו להשמיד את היישוב היהודי בארץ ישראל. בימים ההם נכבשה חצי ירושלים בידי הערבים, וחצי מתושביה יצאו בגולה עד ששוחררו. בימים ההם אספה גרמניה הנאצית את כל עמי אירופה למלחמה שנועדה להשמיד את ישראל מעל פני האדמה ולכבוש את ירושלים ואת ארץ ישראל. בדרך לכיבוש ירושלים נכשלו צבאותיו של היטלר בקרב המכריע באל-עלמיין השלישי.

תשובה מבטלת נבואת פורענות
ושמא תשאל איפה הרעש שעליו דיברו הנביאים? בשביל זה חשוב לדעת מה שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (י, ד): "דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא. שהקב"ה 'ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה' ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה. או שתלה להם כחזקיה". לפי הרמב"ם יכולה נבואת הפורענות לא להתקיים כלל, כמו בנינוה שחזרו בתשובה על-ידי יונה הנביא. או לבוא באיחור, כמו שהיה בימי חזקיהו, שנדחתה בזכות לימוד התורה והמצוות בימיו. או לבוא רק חלקית.
חישב את הקץ
עוד כדאי לזכור מה שהיה בברית בין הבתרים. שם נאמר לאברהם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו). בפועל התקצרה הגלות ל-210 שנה. היא התקצרה גם בגלל קושי הגלות וגם בגלל התפילות, הצעקות והאנחות של בני ישראל: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב'). כשראה הקב"ה את קושי השעבוד ושמע את תפילתם של ישראל, החשיב את 400 השנים מיום לידתו של יצחק, ובני ישראל יצאו אחרי 210 שנה מכניסתם למצרים.
אפשר גם בלי רעש
כן משמע מהגמרא לעיל (סנהדרין צד ע"א) שאם היו מספיק זכויות לעם ישראל בימי חזקיהו, היה הקב"ה מחשב את הפלישה של סנחריב לממלכת חזקיה כמלחמת גוג ומגוג, למרות שלא היה בה רעש של רעידת אדמה והר הזיתים לא נבקע לשניים. אם כן, בוודאי אפשר להחשיב כמלחמת גוג ומגוג את תוכנית הפלישה של גרמניה ותומכיה לארץ ישראל מתוך כוונה להשמיד, ואת כישלונם. כך היה אומר מרן הרב אליהו זצ"ל. כך אנחנו פוסקים בבית-דין של מטה. וכמו שפוסקים כאן יפסקו גם בבית-דין של מעלה.

מלחמה בדרך לאורו של משיח
כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה
דיברנו על מלחמת גוג ומגוג, כי בעת הזאת העולם כולו רועש וגועש. המדינות המוסלמיות קורסות. מהפכה אסלמית רצחנית מאיימת על המדינות האחרות. גם באירופה לא שקט. מוסלמים מציפים את אירופה, והיא לא יודעת כיצד להתמודד אתם. הרוסים נלחמים בסוריה. האמריקאים נבוכים. ובישראל נאבקים עם הרצחנות הערבית כשברקע המאבק על הר הבית, דהיינו על הגאולה. אפשר לומר כי כל מה שקורה עכשיו הוא התגשמות הבטחת התורה: "ובאו כל הקללות האלה על אויבך ועל שונאיך אשר רדפוך". אפשר שכל הפורענות של מלחמת גוג ומגוג מגיעה על אויבינו בתור כפרה עלינו.
בכל מקרה היו רגילים להזכיר מרן הרב אליהו זצוק"ל וגם האדמו"ר מחב"ד זיע"א את המדרש: "אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה... וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא".
אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם
ממשיך המדרש ואומר: "ואומר להם (הקב"ה לישראל): בניי. אל תתייראו. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים, אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם. ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה. אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה" (פסיקתא רבתי לו. ילקוט שמעוני ישעיהו - פרק ס - רמז תצט).
מה שנדרש מאתנו בעת הזאת הוא להיות אנשי קודש. אנשי בית המקדש. לזכור כי המלחמה הזו היא בדרך לגאולה. לזכור כי המאבק היום הוא על הר הבית ועל הזכות להיות בו. כל המניעות שלנו הן מחמת שאין בנו טהרה וקדושה מספקת על מנת לעלות להר בית ה' ולבקר בהיכלו. לזכור כי גם אלה שעולים להר הבית לא נכנסים למקומות האמיתיים. לעזרה, להיכל ולקודש הקודשים.
כדי שנוכל להיכנס לשם אנחנו צריכים גם להשתוקק אל המקום הזה בכל לבנו ונפשנו ומאודנו וגם להיטהר ולהתקדש בביתנו ובעבודתנו. בלכתנו ברחוב ובשעות הפנאי שלנו. להיות אנשי קודש. להיות אנשי מקדש. להרבות שלום בין איש לאשתו ובין כל סביבותינו. להרבות השראת שכינה. להרבות אחדות. להרבות כוונה בתפילה. להרגיש את ה' נוכח בתוכנו. להרגיש "ושכנתי בתוכם". אמן.

סיפורים
גשם של תפילה
סיפר הרב יהודה מוצפי, עוזרו של הרב זצ"ל: לא פעם לחצו עלי חברים שאסע לדמנהור, לציונו של הרב יעקב אבוחצירא, ולא נסעתי. בשנת תש"ס, אחרי ההילולה של מו"ר אבי בי"ז בטבת, אמרו לי שאני חייב לנסוע, כי יש שם הרבה ישועות. שאלתי את הרב אליהו זצ"ל, והוא השיב לי: אתה יכול לנסוע, ואני רוצה לעשות אותך שליח. קח את הבקבוק הזה ותשפוך את תכולתו על הקבר. הרב אמר, ואני לא שאלתי.
נסעתי לדמנהור, ובקבוק המים צמוד אלי יחד עם הטלית והתפילין. כשהגעתי לשם גיליתי חדר מלא אנשים. אולי 300 איש נדחסו בחדר שבו הציון של הרב. לקחתי את הבקבוק ושפכתי מעט על הקבר, ותהיתי איך זה ייעשה, כי היה שם אבק והרבה אנשים.
לפתע ראה אותי הרב מימון רווח מבית דגן ושאל מה מעשיי עם הבקבוק הזה. סיפרתי לו שבאתי בשליחות של הרב אליהו לשפוך את המים האלה על הקבר. הרב רווח צחק ואמר לי: לא כך עושים. הוא לקח את הבקבוק מידי והכריז בקולי קולות במרוקאית: בא לפה יהודה בן המקובל רבי סלמן מוצפי, והוא בא בשליחות של הבן של המקובל, הרב סלמן אליהו.
אנשים שמעו את שמות הרבנים והתרגשו מאוד. אחר כך הוא צעק בקול קבלת עול מלכות שמים, תחילה "שמע ישראל", אחר כך "ה' מלך" ולבסוף "אנא ה' הושיעא נא", לקח את הבקבוק והתיז על כל האנשים שהיו שם. אנשים ממש חיכו שהמים יגיעו אליהם, והוא ממשיך לצעוק. המים נגמרו ואנשים ממש ניסו לסחוט את הבקבוק.
כשחזרתי לארץ שאלתי את הרב לשם מה היה צריך את המים, והוא אמר שכיוון שהשנה היא שחונה ואין גשם, התפילה היא שבזכות הצדיק יהיה גשם. ובאמת, כעבור כמה ימים ירדו בארץ ישראל שפע של גשמי ברכה. הרגשנו את ברכתו של הצדיק מגיעה מעולמות עליונים לארץ הקודש.
(מתוך "אוהבם של ישראל")
תשובה כהלכה
שמחה במניין. בעלי לא מקפיד על תפילות, ציצית ואפילו בהושענא רבא הוא לא הלך ללימוד. יש לציין שבעבר היה מקפיד. מאוד חשוב לי שיחזור לעשות זאת והערתי לו בדרך נעימה והוא ביקש שאפסיק להעיר ושהוא ילד גדול. עכשיו נולדה לנו ילדה וחשוב לי לגדל אותה בבית של תורה, חסד ומצוות. איך עלי לנהוג עם בעלי?
א] את יכולה ללכת במקומו לשיעורי תורה או לתפילות במניין, זה בוודאי יביך אותו ואולי יעורר אותו. ב] להרבות בבית שמחה. אל תעירי לו הערות. ג] להתפלל עליו מאוד מאוד בעיקר בהדלקת נרות ובשעות רצון אחרות.

לא על קצה החוטם. האם מותר לעשות ניתוח לייזר להסרת משקפיים אם הן מצירות מאוד?
בהחלט מותר.

קוממיות עכשיו. האם צריך לומר בברכת המזון "הרחמן הוא יוליכנו קוממיות לארצנו" או "בארצנו"?
כתוב בספר "ארץ חיים" (של ר' חיים סתהון או"ל סין סא'): "כתב הגאון מהר"מ בן חביב בתשו' כת"י שבארץ ישראל נהוגים לומר בברכת אהבת עולם והוליכנו מהרה קוממיות בארצנו בבי'ת ומנהג נכון הוא כי הנוסח לארצנו בלמ'ד אין לומר אלא בחוץ לארץ".




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il