אני רוצה לדבר על נקודות היסוד של חיינו כיהודים. הפסוק במשלי אומר: "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים" - צריכים להגיע ללב של הדברים, לנקודות היסוד, כי ברגע שנקודות היסודות עומדות אז יש מהן "תוצאות חיים" - הן מפעילות ומשפיעות על שאר הדברים שבחוץ.
בפועל ממש, לא תמיד אנחנו מתחילים מן ההתחלה של הדברים. גם בעניינים אחרים כמו מדע וגם בעניינים של חכמה, לא תמיד בונים את הבניין בצורה רציונלית. הספר המסודר ביותר בספרי ישראל זה הי"ד החזקה של הרמב"ם. הרמב"ם באמת עושה דברים לפי השכל. הוא פותח ב"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון", אחר־כך הרמב"ם עוסק גם בהלכות תפילה, גם בהלכות ציצית וגם בהלכות פרה אדומה, אבל הדבר הראשון הוא שצריך לדעת. הסדר הנכון הוא שיש יסוד היסודות ועמוד החכמות: לידע ולהאמין. באיזה נוסח לידע ולהאמין? זה באמת לא משנה.
זהו היסוד לא רק באופן תיאורטי אלא באופן ממשי מאוד – זה פשוט שאם הקדוש ברוך הוא לא נמצא, חלילה, אז אין משמעות לכל השטויות. יש אנשים שאני יודע שהם חיים רק בעולם של שטויות, מפני שהקדוש ברוך הוא בקושי קיים בשבילם, אם בכלל. החידושי הרי"מ אמר פעם על כך: "אחרי שהשטן גונב מהאדם את הנקודה הפנימית שלו, הוא מוכן להשאיר לו את כל השטויות: הוא רוצה ללכת עם גארטל – שילך. רוצה להתפלל 'הודו' לפני 'ברוך שאמר' כנוסח החסידים – שיתפלל". למה? מפני שזה לא מעלה ולא מוריד, הפנימיות כבר הלכה למשהו אחר. כשלאדם אין שום קשר באמת, אז הוא יכול אחר־כך לעשות את כל השטויות, ויש באמת רשימה של שטויות, שאדם משחק בכל מיני משחקים.
יש יהודים דתיים רבים, עם כיפה סרוגה או עם כיפה אחרת, שהדבר הכי דומה להם זה מכונית מהודרת: יש לה גלגלים פנטסטיים, הגה כוח, המכונית הזו הפלא ופלא, להסתכל עליה זה ללקק את השפתיים, לראות את כל המחוגים שיש בה, אחד יותר יפה מהשני – והבעיה היא שאין למכונית הזו מנוע. בתור צעצוע לשחק בו – זה פנטסטי, אבל בתור דבר שאפשר להשתמש בו – זה בכלל לא חי ולא קיים. יש בני אדם שיש להם את כל האביזרים החיצוניים, כל השעונים קיימים – כיוון, מרחק, צפון ודרום, שעה, מהירות, גז, דלק, שמן, חשמל, הכל נמצא, חוץ מזה שאין שם מנוע. הבעיה היא: איך בן אדם מתפלל? איך הוא עושה דברים? מה המנוע שמניע אותו? מהי נקודת היסוד?
יסוד היסודות ועמוד החכמות זה "לידע", ובשביל לדעת צריך להקדיש זמן למחשבה. צריך להקדיש לזה מחשבה לא בשביל להגיד את המילים באופן כזה או באופן אחר, אלא כדי שהדברים הללו יהיו באמת בעלי משמעות לאדם. זה לא רק לצייר מפה סמלית ובמפה הזו להעמיד את הקדוש ברוך הוא, זה צריך להיות דבר שאני יושב ומתעסק איתו.
שואלים איך אני יכול לעסוק בדבר שאני לא יכול למשש אותו? חלק מהעניין הזה של הקושי להתפלל, עומד בדיוק על זה - אני עומד מול הקיר. כשאני עומד מול הקיר אז התפילה שלי אל הקיר. בשביל לצאת מהבעיה הזו אני צריך לעסוק בדברים הללו. העניין הזה של לידע שיש מצוי עליון שמכוח אמיתותו נבראו כל הנמצאים, זה דבר שבן־אדם צריך לא רק להגיד אותו, אלא צריך לנסות לחשוב עליו, להפנים אותו, עד שזה הופך לפשוט וברור.

קרוב אליך (534)

הרב שבתי סלביטיצקי

add_alert

141 - דמותו של הרב יורם אברג'ל זצ"ל

142 - "איפה המנוע?"

143 - תהילים 91

טען עוד

בספר איוב, אחרי כל העניינים שבספר מגיעים לדבר אחד שלדעתי הוא תמצית העניין: הספר מסתיים בכך שה' מתגלה לאיוב. כל הדיבורים שבספר על גדלות ה' – הם דיבורים; אחרי שיש התגלות, איוב אומר: "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן נחמתי על עפר ואפר". הוא אומר: עכשיו כשראיתי אותך – שום דבר לא חשוב. זה ישנו. לא לכל אחד הקדוש ברוך הוא נגלה ככה, אבל קורה שלבן־אדם יש לפעמים חוויה, לפעמים יש לו מעין־חוויה, לפעמים יש מעין־דמעין־דחוויה. השאלה היא מה אני עושה לפני שהקדוש ברוך הוא נגלה אלי? איך אני מגיע לעניין הזה של "ועתה עיני ראתך" - באיזה שהוא אופן, באיזו שהיא דרך, באיזו שהיא חוויה?
בשיחה הקודמת, דיברתי על מה אפשר לדבר עם ילדים קטנים. יכול להיות שילד קטן לא מבין מה זה אין־סוף, אבל קודם כל, גם מבוגר לא מבין מה זה אין־סוף, מבחינה זו אין הבדל גדול. העניין הוא, שכשהילד הקטן מתחיל לחשוב על אין־סוף - אני לא יודע עד כמה רחוק הוא מגיע, אבל הוא מגיע לחוויה הרבה יותר גדולה מאשר אחיו המבוגר שיושב ומפטפט על העניין הזה.
יש אנשים שהגיעו לכך מכוח הכרתם, מכוח אמונתם. זה משמעותי וחשוב להרהר בזה ולחשוב על זה, ואחר־כך גם לדבר איך בעצם לעשות שהדברים האלה יהיו דברים חיים וקיימים. דבר חי וקיים זה כמו שדוד אומר בתהילים: "באשמורות אהגה בך". אם אתם רוצים לדעת מה זה מישהו שהוא באמת יהודי טוב, ואני מסכים שזו דרגה גבוהה: כשיהודי טוב, נניח, הולך לישון בסתם לילה, הוא מוריד גרב אחת וכשהוא בדרך להוריד את הגרב השנייה הוא פתאום נזכר בקדוש ברוך הוא, זה נקרא יהודי טוב. "באשמורות אהגה בך" - זה בזמן הלילה, אני ישן ובאמצע הלילה מאיזושהי סיבה יוצא שאני מתעורר ואני נזכר בקדוש ברוך הוא, זה נקרא יהודי טוב. על זה אנחנו מדברים, איך מגיעים למדרגה כזו, מפני שאם זה נמצא אצל מישהו אז לא רק שזה לא נותן לו לישון, אלא שכפי שאמרתי, זה מכניס מנוע לתוך המכונית, וכשמכניסים מנוע זה עובד באופן אחר לגמרי. במקרה הטוב, אנשים נמצאים במצב של קרונות רכבת – כשמושכים אותם הם זזים. צריכים להכניס גם מנוע שאדם יוכל לנסוע לבד, שיהיה משהו שיניע אותו, ואז דברים ייראו לגמרי אחרת.
כדי להשיג את המנוע הזה – צריכים לעשות. כמו שכתוב בפסוק במשלי: "אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תבקשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא". יש כלל אחד שאני לא יודע באיזה תחום הוא לא קיים; הוא קיים בפיזיקה, בכימיה, בכלכלה, במחשבים, קיים ביחסי אנוש וקיים ביחסים בין הקדוש ברוך הוא לבני אדם. הכלל הוא: אי אפשר לקבל משהו בלי להשקיע. בפיזיקה זה נקרא "החוק השני של התרמו־דינמיקה", בכלכלה מכנים את זה "אין ארוחות חינם", במחשבים קוראים לזה "garbage in garbage out", ותאמינו לי שגם אצל הקדוש ברוך הוא זה ככה. אם תחפשנה ככסף – תעבוד על זה אז תמצא משהו, אתה רוצה למצוא בלי לעבוד? קדחת!

בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע