אחד המשתתפים בעונג שבת היה יהודי חרדי מהארץ שנוסע הרבה בעולם, וכך הוא סיפר:
באחת הנסיעות שלי הייתה לי טיסה לבוגוטה ומשם לעיר קאלי שהיא במרחק של עוד כשעה טיסה, הטיסה לבוגוטה התאחרה ונחתנו ממש קרוב לטיסה השנייה. מיד עם נחיתתנו אספו אותי בריצה למטוס השני, שהיה מטוס קטן מאוד, וכשבאתי לעלות לקחו ממני את תיק היד כי אין מקום במטוס. עליתי למטוס ומיד המראנו. שמחתי שהספקתי.
עם נחיתתנו בקאלי חיכיתי למזוודות, המזוודה הגדולה יוצאת אך תיק היד לא מגיע. הלכתי לברר והם אומרים לי שלא הספיקו להעלות את התיק למטוס והוא יגיע רק מחר. הייתי המום, התפילין שלי בתיק הזה ואני נמצא בקצה העולם בשעת בוקר כשעדיין לא התפללתי. מה אעשה, איך אניח תפילין היום?
הנהג הגיע לאסוף אותי למלון וכל הדרך אני בטלפונים, מנסה לברר איך אפשר להשיג תפילין במקום הנידח הזה, אך שום פתרון לא נראה באופק.
אנחנו נכנסים למלון, ואני ממש בלחץ. מרוב טלפונים נגמרה לי הסוללה, ומיד בכניסה אני מבקש טלפון בינלאומי כדי שאוכל לברר מה לעשות. אני עומד להרים את השפופרת ושומע לתדהמתי את האדם שלצדי מדבר עברית. עצרתי אותו באמצע השיחה ושאלתי כמעט בצעקה: ״יש לך אולי תפילין?״. בלי לענות, הוא פותח את התיק ומוציא לי תפילין. דמעות עמדו לי בעיניים, נעמדתי בצד והתפללתי בדבקות עצומה ובתודה גדולה לה' ששמע את תפילתי. עם סיום התפילה, בעודי מוריד את התפילין, החלטתי החלטה טובה שמהיום אני הולך עם תפילין בתיק לכל מקום גם ביום־יום.
למחרת לפנות בוקר הביאו לי את התיק, התפללתי בשמחה עם התפילין שלי ומיד אחר כך יצאתי לנסיעה של ארבע שעות למפעל שהגעתי להשגיח בו על הכשרות. לא שכחתי את החלטתי ולקחתי את התפילין איתי.
בדקתי את המפעל ששייך לאשה זקנה וכשסיימתי את העבודה, הזקנה אומרת לי ״אולי תיכנס לבית שלי לשתות כוס תה?״. אמרתי לה שעוד יש לי דרך ארוכה ואני ממהר, אז היא אומרת לי "בעלי יהודי, הוא בטח ישמח לראות יהודי״. זה כבר היה משכנע, נכנסתי לביתה ופגשתי את בעלה שהיה כבר בן כמעט שמונים.
הוא סיפר לי שגדל בעיירה באירופה, ובהיותו בן שמונה הוריו היגרו לאזור זה ומאז נשאר שם. שאלתי אותו אם עשה בר־מצווה, הוא התחיל לבכות ואמר לי ״אף פעם לא היה כאן בית כנסת או רב, ולכן לא עשו לי בר מצווה״. שאלתי אותו אם ירצה להניח תפילין, הוא אומר לי "הייתי מאוד שמח, אבל מאיפה תביא לכאן תפילין עכשיו?". הוצאתי את התפילין מהתיק והנחתי איתו תפילין בפעם הראשונה בחייו. התרגשנו מאוד. היהודי התרגש מהתפילין שהניח לראשונה בחייו ואני התרגשתי מההשגחה הפרטית שהובילה לכך שהתפילין שלי יהיו איתי בזמן הנכון, ויזכו אותי לעשות בר מצווה ליהודי בן שמונים.