עיקרי ההלכות
א. אסרו חז"ל לשתות משקים מגולים, מחשש שמא שתה מהם נחש והטיל בהן ארס. בימינו, ברוב המקומות סכנה זו אינה קיימת ולכן מותר לשתות משקים מגולים.
ב.במקומות בהן מצויים נחשים (כגון טיולים ולינת שטח) יש להקפיד על איסור שתיית משקים מגולים.
ג.המשקים האסורים בגילוי: מים, יין, חלב, דבש, שום כתוש.
ד.אסור לקדש על יין מגולה אף במקום שמותר בשתייה.

א. משקים מגולים
אסרו חז"ל לשתות מים, יין, חלב, דבש ושום כתוש שנתגלו, מחשש ששתה מהם נחש והטיל בהם ארס. וכתב השו"ע "ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר".
ולמעשה נראה שדין זה תלוי בזמן ובמקום. אם המציאות היא שנחשים מצויים (כגון בחלק מהישובים הכפריים או בטיולים ולינת שטח) יש להיזהר מזה, אם במציאות לא מצויים נחשים (כמו ברוב המקומות בימנו), מותר.
כפי שהעיד הפר"ח "בארצות המערב יש הרבה מקומות דשכיחי בהו נחשים ועקרבים... ובמצרים זה שנה אחת בקירוב, הניחו מין תבשיל אחד מגולה וכל אותם שאכלו מאותו תבשיל נתסתכנו הרבה ובעל הבית מת" 1 .

ב. קידוש על יין מגולה
יין שנשאר בגביע מהקידוש בלילה, אף על פי שמותר בשתייה, אסור לקדש עליו.
טעם הדבר, מפני שיין כשר לקידוש הוא יין שראוי לנסך על גבי המזבח. יין מגולה אינו ראוי לניסוך על גבי מזבח, מאחר והוא מאוס, וכתוב בנביא מלאכי "וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת", ומפסוק זה למדו חז"ל שאין להקריב דברים מאוסים על גבי המזבח.
במשנה ברורה כתוב שאם היין היה מגולה זמן קצר, שלא השתנה מראהו או טעמו, לא נאסר לקידוש 2 .