בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • איגרת תימן
לחץ להקדשת שיעור זה
ג' טבת התשע"ו

איגרת תימן חלק ו'

undefined

בשביל הנשמה

ג' טבת התשע"ו
3 דק' קריאה
חזון דניאל על קרני החיה
וּכְבָר קָדְמָה לָנוּ גַּם כֵּן הוֹדָעָה מֵה' יִתְעַלֶּה עַל יַד דָּנִיֵּאל כִּי כֵּן יִהְיֶה, וְשֶׁבְּאַחֲרִית הָעִנְיָן יַעֲמֹד עוֹמֵד יִתֵּן דָּת דּוֹמָה לַדָּת הָאֲמִתִּית, וִידַבֵּר גְּדוֹלוֹת, כְּלוֹמַר יֹאמַר שֶׁנִּתַּן לוֹ סֵפֶר, וְדִבֶּר ה' אֵלָיו וְהוּא דִּבֶּר אֶל ה', וְזוּלַת זֶה מֵרֹב דְבָרָיו. אָמַר דָּנִיֵאל כְּשֶׁסִפֵּר וְתֵאֵר עֲמֹד מַלְכוּת רוֹמִי, וְהִמְשִׁיל עֲמִידַת מְשֻׁגָּע, וִהְיוֹתוֹ מְנַצֵּחַ מַלְכוּת רוֹמִי וּמַלְכוּת פָּרַס וּמַלְכוּת יָוָן, בְּקֶרֶן שֶׁעָלְתָה צוֹמַחַת, וְאָרְכָה וְעָצְמָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר מִן הַכָּתוּב הַהוּא לֶהָמוֹן וְלַסְּגֻלָּה, שֶׁהֵם עִנְיָנִים גִּלְּתָה אוֹתָם הַמְּצִיאוּת, לֹא יִסְבְּלוּ פֵּרוּשׁ אַחֵר. אָמַר: "מִשְׂתַּכַּל* הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעִירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֶן וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַהּ, וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן" (דניאל ז, ח). וְאַתָּה הִסְתַּכֵּל תִּקּוּן הַמָּשָׁל הַזֶּה וּפְלִיאָתוֹ. אָמַר שֶׁרָאָה הַקֶּרֶן הַקְּטַנָּה הָעוֹלָה כַּאֲשֶׁר אָרְכָה וְהִפִּילָה שָׁלֹשׁ קְרָנוֹת לְפָנֶיהָ, וְהוּא נִפְלָא לְאָרְכָּהּ, וְהִנֵּה לַקֶּרֶן שְׁתֵּי עֵינַיִם דּוֹמוֹת כְּעֵינֵי אָדָם, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: שֶׁהוּא יִתֵּן דָּת דּוֹמָה לַדָּת הָאֱלֹהִית, וְיִתְפָּאֵר בַּנְּבוּאָה, וְיַרְבֶּה דְּבָרִים. וּבֵאֵר לָנוּ דָּנִיֵּאל שֶׁהוּא יִתְפָּאֵר בְּבִטוּל זֹאת הַתּוֹרָה וְיִשְׁתַּדֵּל לְשַׁנּוֹתָהּ, אָמַר: "וְיִסְבַּר* לְהַשְּׂנָיָה זִמְנִין וְדָת" (שם שם, כה). וּבֵאֵר לוֹ ה' יִתְעַלֶּה שֶׁהוּא יְאַבְּדֵהוּ אַחַר עָצְמָתוֹ וְרֹב גְּדֻלָּתוֹ, עִם כֹּל מִי שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַקּוֹדְמִים לוֹ, וְשֶׁאֵלּו הַחוֹלְקִים שְׁלָשְׁתָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַכַּת הַמַּכְרַחַת בַּחֶרֶב, וְהַמִּתְפָּאֶרֶת בַּטְּעָנוֹת, וְהַמִּתְדַּמָּה בַּדָּת - כֻּלָּם יֹאבְדוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁתֵּרָאֶה לָהֶם גְּדֻלָּה וְתִגְבֹּרֶת זְמָן אָרֹךְ אוֹ קָצָר - לֹא יַתְמִיד לָהֶם הַדָּבָר הַהוּא וְלֹא יִשָּׁאֵר.
___________________________________
מִשְׂתַּכַּל וכו' – תרגום: התבוננתי בקרניים, והנה קרן אחרת קטנה עולה ביניהן. ושלוש מן הקרניים הקדומות נעקרו מלפניה, ועיניים כעיני אדם היו בקרן, ופה המדבר דברים גדולים. וְיִסְבַּר וכו' – ויחשוב לשנות את מועדיהם ודתם (של ישראל).


ביאורים
לאחר שהרמב"ם חשף את עומק הנסיון של הגויים בפגיעה בדת ישראל – המצאת דת בטענה שהיא התורה מה' – הוא מראה שדניאל כבר התנבא על בעיה זו. דניאל התנבא על קרן קטנה שיש לה עיניים כעיני אנשים ופה שמדבר גדולות, והיא עוקרת את הקרניים הגדולות שהיו לפניה. קרן זו, מנבא דניאל, תמשיך ותרצה לפגוע בדת ישראל, אך ה' לא ייתן לה. מסביר הרמב"ם שהמצאת הדתות המִדּמות לתורה, שעתידות לדחות את התרבויות שקדמו להן מבמת ההיסטוריה, ולעמוד במרכז התרבות האנושית, היא בדיוק מה שמתאר דניאל בנבואתו. הקרן, שהיא מצד עצמה קטנה, מדברת גדולות, מתפארת שיש לה נבואה מן השמים ועוד. הרצון של הקרן הוא "לְהַשְּׁנָיָה זִמְנִין וְדָת", לעקור את התורה.
מובטח לנו שדבר זה לא יצליח. שום דרך שתקום בעולם לעקור את ישראל ואמונתם לא תצליח. גם אם לאורך זמן מסוים מאמיני הדתות המתחזות יעמדו במרכז הבמה האנושית, ואפילו אם יהיה הזמן הזה מאות שנים רבות מאוד, לבסוף השקר וההתחזות יעקרו, ודת ישראל תעמוד ותנצח.

הרחבות
ודאות הטוב העתידי
וְאַף עַל פִּי שֶׁתֵּרָאֶה לָהֶם גְּדֻלָּה וְתִגְבֹּרֶת זְמָן אָרֹךְ אוֹ קָצָר – לֹא יַתְמִיד לָהֶם הַדָּבָר הַהוּא וְלֹא יִשָּׁאֵר. הרמב"ם מלמד אותנו פה עיקרון חשוב – סבלנות. יש אומות שנראה שהן שולטות בעולם כולו ונדמה שאין סיכוי שיתערער שלטונן אי פעם. מלמדנו הרמב"ם שבתור עַם המאוחד עִם חי העולמים, המושגים שלנו נצחיים, וגם הסבלנות שלנו – היא של נצח.
הרב קוק כותב באורות הקודש על היכולת להביט אל העתיד הרחוק: "הָעדינות הנפשית היא מרגילה את האדם להביט את הבטת חייו ואידיאליו למרחוק... אריכות הזמן אינו חוצץ כלל בעד הנפש העדינה" [חלק ב תקג, 'עדן העתיד' כה].
הביטחון של הצדיקים בה', שיושיע את עולמו באחרית הימים, מביא שמחה ומתיקות, ונותן משמעות לחיים בעולם, כבר עכשיו, בהווה הנוכחי . הסיבה לכך היא הידיעה שיש מטרה לעולם ובסופו של דבר הוא יגיע אליה, וגם עכשיו, ובכל רגע, הוא צועד לכיוונה. המדרש מספר על דוד המלך: "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. למה נקוד על 'לולא'? אמר דוד לפני הקב"ה: יודע אני שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבֹא, אבל איני יודע אם יהיה חלקי עמהם" [מדרש תהילים כז, תשז]. לדוד המלך אין אפילו את ה'לולא', הוא כבר ממש רואה את "טוב ה' בארץ חיים" מול עיניו. ואפילו שאינו יודע אם הוא עצמו יזכה להיות בין הצדיקים או לא – זה לא משנה מעצם אושרו על הצעידה המתמדת של העולם למגמת הטוב, על הוודאות שהעולם מתקדם לטוב, על הידיעה שבמבט כללי העולם תמיד במגמה להגיע לטוב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il