בתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד א תנו רבנן:
מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום?
אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין.
אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. –
ובמה היתה הגדה היום?
אמרו לו: בפרשת הקהל. - ומה דרש בה?
הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. –
אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני! –

ויש להבין בסיפור זה מספר דברים:
א. ממה התפעל כל כך רבי יהושוע ומה החידוש המיוחד .
ב. מדוע מספרים לנו את כל הסיפור מי הלך עם מי, ושבת של מי הייתה יכתבו לנו את החידוש ליתן שכר למביאיהן?
ג.מהי המשמעות של התיאור הממשיל את החידוש כמרגלית טובה?

במשך חכמה פ' וילך כתב:
"יתכן עפ"י מה דאיתא בירושלמי יבמות (סוף פ"ק) ראה ר' דוסא את ר' יהושע אמר זכור אני, שהיתה אמו מוליכת עריסתו לבית הכנסת כדי שיתדבקו אזניו בדברי תורה, ולזה אמר ר' יהושע ובקשתם לאבדה ממנו, שלו יאיר המאמר כמרגלית טובה לבעליה, שגם אמו עשתה כן ופשוט".
רבי יהושוע הבין את החשיבות הגדולה של שמיעת דברי תורה על ידי תינוקות.
והרי במשנה במסכת אבות שיבח ר' יוחנן בן זכאי את ר' יהושע בן חנני' ואמר עליו "אשרי יולדתו",
וביאר שם הרע"ב שמיום שנולד, לא הוציאה אמו של רבי יהושוע את עריסתו מבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו רק דברי תורה עיין שם עוד.

אם כן רבי יהושוע מנסיונו התפעל למצוא לדבר רמז בתורה.
אמנם הביאור הזה עדיין לא עונה לנו על כל השאלות ששאלנו.
ונראה לבאר זאת כך:

רבן גמליאל דיבנה היה נשיא ישראל. הוא ציוה על ר' יהושע לבוא אליו במקלו ובתרמילו ובמעותיו ביום כפור שחל להיות לפי חשבונו, (וכשבא רבי יהושע עמד ר"ג ונשקו על ראשו וקרא לו "רבי בחכמה ותלמידי שקבלת דברי", ר"ה כ"ה ע"א). אמנם בגלל ענין אחר שהיה לו עם ר' יהושע הורידו את ר"ג מנשיאותו לתקופה מסוימת כי התלמידים לא היו מרוצים מהיחס שלו לרבי יהושוע ומינו במקומו את ר"א בן עזריה. אחר זמן החזירו את רבן גמליאל לנשיאותו, והשאירו גם את רבי אלעזר בן עזריה והסדר היה ששלוש שבתות דרש רבן גמליאל ושבת אחת רבי אלעזר.


ביום שסילקו את רבן גמליאל מהנשיאות ומינו את רבי אלעזר בן עזריה, התרבו ספסלי בית המדרש. וכך נאמר בברכות כח ע"א:

"תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי.
אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן, חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי; וחד אמר: שבע מאה ספסלי ".

מאות תלמידים חדשים שחובשים את ספסלי בית המדרש, גרמו לרבן גמליאל להרהר שאולי הוא טעה, וכך נאמר שם:
"הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר: דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל? . אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא. (הראו לו כדים מלאי חול לרמז לו כי מהתלמידים הללו לא תצא כל תועלת) ולא היא, ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה" (האמת היא שהראו לו את הכדים רק כדי לנחם אותו אבל לא באמת).
התלמוד מעיד כי באמת רבן גמליאל טעה ויש לפתוח את בית המדרש לכולם. ללא יוצא מן הכלל.

אינפורמציה נוספת על מה שקרה באותו יום שסילקו את רבן גמליאל ומינו את רבי אלעזר מצאנו שם בתלמוד בברכות:

"תנא: עדיות בו ביום נשנית, וכל היכא דאמרינן בו ביום - ההוא יומא הוה.
ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דתנן: בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבא בקהל;
אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'! אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: ואסיר גבלות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים, וכל דפריש - מרובא פריש. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' - וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: ושבתי את שבות עמי ישראל - ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבא בקהל".

שתי הנהגות בבית המדרש
יש בהנהגת בית המדרש שתי גישות שונות גישתו של רבן גמליאל לצמצם וליצור קבוצה איכותית של תלמידים לעומת גישתו של רבי אלעזר שיש לפתוח את השורות לכולם.
גם ההלכה שהתירה לעמוני לבוא בקהל מרמזת על הרחבת השורות בעם ישראל כפי שיטתו של רבי אלעזר ועל כך באמת חלק רבן גמליאל.
בביאור מצוות הקהל כותב הרמב"ם בהלכות חגיגה פרק ג הלכה ו:
"וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה,
ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל".

מטרת המצווה לא להקנות יידע בתורה, אלא גם מי שלא מבין ומי שיודע חייב לבוא כי המטרה היא לחזק את דת האמת כאמור.
באותו יום שעליו התעניין רבי יהושוע מה חידוש בבית המדרש, למדו בבית המדרש פרשת הקהל,
ומתוך ההלכה דנו בבית המדרש, האם יש תועלת בלימוד מה שאין לו משמעות הלכתית ברורה לא כולם באים ללמוד. נשים באים לשמוע טף למה בא, ליתן שכר.

ההוכחה מדברי הפסוקים ברורה כי באותו ענין נאמר שם "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו" הרי שאף הקטנים אשר לא ידעו הם בכלל שמיעה ולמוד. מוכרחים לומר כי הפסוק המזכיר את הבנים מדבר בקטנים שהגיעו כבר לחינוך והם בכלל שמיעה ולמוד שהרי קטן שהגיע לחינוך אביו מלמדו תורה.
ומה שכתוב "הטף" ודאי שלא מדובר בהגיעו לחינוך, שהרי בהם נאמר במפורש "ובניהם" אלא הטף מדבר בקטנים שלא הגיעו לחינוך ואינן בכלל שמיעה ולימוד, ולמה הם באים אלא כדי ליתן שכר למביאיהן ולכך כללן עם האנשים והנשים ליתן שכר להם על שמביאין אותן.

אם כן מצוות הקהל מלמדת אותנו כי יש עניין לכנס את כל ישראל על מנת להגדיל כבוד שמים, גם מי שלא מבין או לומד.

רבי יהושוע שאל שבת של מי הייתה? ועל כך ענו לו כי השבת הייתה של רבי אלעזר שגישתו כאמור לפתוח את בית המדרש גם למי שלא לומד,
ורבי יהושוע עצמו לאור הנאמר לעיל נקט בשיטה זו, שהרי התיר עמוני, לא כרבן גמליאל, אם כן אותו רבי יהושוע, שבגללו סילקו את רבן גמליאל שמע מה למדו בבית המדרש בשבתו של רבי אלעזר, התפעל מאד מכך שההוראה בשבת של רבי אליעזר, אותו רבי אליעזר שפתח את בית המדרש לכולם בא ללמדנו על החשיבות של ההשתתפות במעמד לימוד התורה לכלל ישראל. עצם ההליכה היא המצווה שתביא את התכליל למען ילמדו גם ללא לימוד כמו פתיחת בית המדרש גם ללא לומדים...

משל המרגלית:

בכמה מקומות מצאנו כי משל של מרגלית מראה על חשיפה של אבן טובה מתוך כיסוי של חול. להלן שתי דוגמאות, ברש"י בראשית פרק לז :"משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית". היה צריך למשמש בחול כדי למצוא את המרגלית".
בספר יד מלאכי 1 כללי התלמוד כלל כא על הנאמר בב"מ נט : "אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה", כתב :
פי' ר' בצלאל בשיטתו המקובצת בשם תוס' שאנץ דבקרקעות הים יש אבנים רחבות וחדודות ודקות כעין חרסים והיינו חספא והיינו דכתיב בלויתן תחתיו חדודי חרס ירפד חרוץ עלי טיט כלומר עורו קשה ושוכב על אבנים מחודדות בקרקעית הים ואינו ניזוק, ירפד לשון רפידתו, חרוץ מורג חרוץ וכפל מלה הוא עד כאן":

אם כן משל מרגלית מלמד על חשיפה של טוב מתוך הרבה פסולת.
יש לגלות את היופי של המרגלית מתוך סינון של חול רב.

כאשר פותחים את בית המדרש לכולם הרי שיכולים לגלות הרבה מרגליות מתוך החול.
ועל כך התפעל רבי יהושוע, מרגלית כל כך טובה הייתה בידכם ובקשתם לקחתה ממני. ממני ממני רבי יהושוע שדוגל בשיטת רבי אלעזר לפתוח את בית המדרש לכולם.

מי ומי הולכים לרבי יהושוע ?
אחד מההולכים לרבי יהושוע היה אלעזר חסמא,
הבה נלמד מי היה רבי אלעזר חסמא ? בתלמוד בבלי מסכת הוריות דף י עמוד א מסופר על חכמתו הרבה של רבי יהושוע
כי ר' גמליאל ורבי יהושע שטו בספינה, לר' גמליאל היה לחם, לרבי יהושע הוה לחם וקמח, נגמר הלחם של ר' גמליאל והם אכלו לחם מהקמח של רבי יהושע.
שאל רבן גמליאל את רבי יהושוע מנין ידעת לקחת גם קמח?
ענה לו רבי יהושוע: כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, ואמרתי: שמא יעלה ויתעה אותנו.
רבן גמליאל מאד התפלא על חכמתו הרבה של רבי יהושוע ושאל אותו איך אדם כל כך חכם שעולה בספינה, כלומר אין לו מספיק כסף?
אמר לו רבי יהושוע, עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש!
יש מי שעוד יותר חכם ממני אחד מהם הוא רבי אלעזר חסמא מיודענו.

רבן גמליאל נתן דעתו להושיבם בראש ולמנות אותם לתפקיד חשוב כדי לנצל ולהנות מחכמתם הרבה.

כשעלה רבן גמליאל לחוף, שלח לקרוא להם ולא באו, כי הם לא רצו משרה רמה. חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם. במונחים של היום צריכים הרבה מתמטיקה כדי לדעת כמה מים יש בים...

אותו רבי אליעזר חסמא אומר במשנה במסכת אבות פרק ג' אומר: "קינין 2 ופתחי נדה הן הן גופי הלכות תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה".

מדובר לכאורה במדעים, מתמטיקה, אסטרונומיה, ביולוגיה, הכל יש ללמוד ולהכיר אלא שיש גופי תורה ויש "פרפראות". אדם חכם ביותר

ולמה נקרא שמו חסמא ? בפירוש רבי מתתיהו היצהרי על אבות שהיה מחכמי ארגון שבספרד סביב שנת ק"ס (1400) והשתתף כאחד הנציגים של קהילת סרגוסה בוויכוח הדתי הפומבי המפורסם עם נ יגי הכנסיה והמלך הנקרא בשם 'ויכוח טורטוסה' שהתקיים בשנת קע"ג (1413)
כתב:

"זה השלם נמצא בויקרא רבה פרשת אחרי (כג, ד) שהיה חכם גדול בימי ר' עקיבא, ולפי שהיה חכם גדול ולא היה יודע ברכת חתנים ואבלים ולפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, ונתבייש במקום עמי הארץ, ואח"כ למדו ר' עקיבא כל זה, ועל זה קראו אותו חסמא, כלומר שהיה חסום מתחילתו ועכשיו סרה חסימתו, כמו לדשנו (שמות כז, ג). ולמדנו שהת"ח צריך לעשות יכולתו ללמוד כל זה".

הרי שרבי אליעזר חסמא החכם הגדול הזה בעצמו היה "חסום" לסוג מסויים של לימוד עד שלמד מרבי עקיבא, כאן לא מדובר רק על חישוב ו"מדע", אלא על נוסח וכד'. מי יודע אם היו מכניסים אותו לבית המדרש כי מתחילה "לעגו" לו. ואולי זה מה שרבי יהושוע קרא לו מרגנית. ללמוד מפרשת הקהל,
כבוד התורה הנלמד מפרשת הקהל הוא שיכנסו הכל כולם על מנת שיוכלו להוציא מהם את המרגליות הטובות הטמונות בהם.

---