מסכת גיטין שנתחיל ללומדה השבוע פותחת ודנה בדיני גט שהובא מחוץ לארץ אל ארץ ישראל. לצורך כך, המשנה הראשונה מגדירה את גבולות ארץ ישראל. במאמרנו נדון במשמעות הגבולות המוזכרים במשנה.
לפני שנדון במשמעות הגבולות, נטעים את העניין שהתקשו בו רבים, מדוע המשניות בגיטין פותחות באדם שהביא גט מחו"ל לארץ ישראל, עוד לפני שהן מתארות מהו גט?
נציין שמבחינה רוחנית הקשר בין עם ישראל לקב"ה משול לקשר שבין איש ואשה במקומות רבים בנביא, והיו שאמרו שהקב"ה נתן גט לעם ישראל (ישעיה נ, א). באותו הקשר גם אגדות החורבן נמצאות דווקא במסכת גיטין (דפים נו - נט).
אמנם, כבר בתחילת מסכת גיטין, שמתארת את האפשרות לפרק קשר בין איש לאשתו, מצוינים גבולות ארץ ישראל על מנת לומר שהקשר בין עם ישראל לקב"ה ולארצו לא נפסק וממשיך בכל עוז.

א. משמעות הערים המוזכרות במשנה
במשנה נאמר: רבי יהודה אומר: מרקם למזרח, ורקם - כמזרח, מאשקלון לדרום, ואשקלון - כדרום, מעכו לצפון, ועכו - כצפון; ר"מ אומר: עכו - כארץ ישראל לגיטין.
האם עיר אחת מספיקה לציין את הגבולות של כל הארץ? הרי לציון גבולות נדרש לשרטט מפה, ומפה כזו היא כמעט תמיד אינה ריבועית, ואם כן מה משמעותן של נקודת ציון בכל צד? הרב אשתורי הפרחי (כפתור ופרח יא) כתב שהמשנה בגיטין ציינה את פינות ארץ ישראל כשהפינה המזרחית דרומית אינה צריכה לציון, כיון שהיא ידועה - ים המלח.
חזון איש (שביעית ג, כו) העיר שגבולות אלה אינם עוזרים הלכה למעשה משום שברור שארץ ישראל אינה מרובעת, ולכן אף שהמשנה ציינה את הערים הללו, מכל מקום הלכה למעשה צריך לבדוק כל מקום היכן הוא נמצא בפועל. בברייתות אחרות (למשל בתלמוד ירושלמי שביעית ו, א) מובאות רשימות ארוכות של ערים המציינות את גבולי ארץ ישראל. אך הוא מתקשה בדברי הרמב"ם (הלכות תרומות המובא להלן) שהעתיק את המשנה בגיטין לעניין גבולות הארץ בהלכות מצוות התלויות בארץ.

ב. באיזו תקופה עסקה המשנה?
שתי תקופות עיקריות מסמלות את גבולות ארץ ישראל - כיבושי יהושע והעולים לארץ ב'כיבוש עולי מצרים', ותקופת התיישבות העולים בזמן עזרא ובית שני, שמכונה 'עולי בבל'. נשאלת השאלה, לאיזו מהתקופות מתייחסת המשנה ודנה לעניין דיני גיטין.
תוספות (ד"ה ואשקלון) מציינים מספר פעמים כי הגבולות המוזכרים במשנה אינם גבולות כיבושי 'עולי מצרים' אלא כיבוש 'עולי בבל'. כך גם כתבו תוספות רא"ש תוספות רי"ד והרא"ש שהמשנה עוסקת בגבולות כיבושי 'עולי בבל' הרלוונטיים לימי המשנה, ולא לכיבושי עולי מצרים.
אמנם הרמב"ם (תרומות א, ז - ח) העתיק את גבולות המשנה וכתב עליהן 'אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים'. כלומר, שגבולות המשנה הם גבולות עולי מצרים.
דברי הרמב"ם לכאורה תמוהים משום שמדוע שהמשנה תציין את גבולות עולי מצרים בעוד שהגבולות המשמעותיים לעניין גיטין הם גבולות עולי בבל, שהיו נוהגים בזמן המשנה. כך מקשה גם הרב שלמה זלמן אויערבך (מעדני ארץ תרומות א, ז) והוא מביא שבספר תבואת הארץ שינה את גירסת הרמב"ם וגרס ברמב"ם שאלו הגבולות הם גבולות 'עולי בבל'. פירושים אחרים נאמרו בדעת הרמב"ם (הרב רבינוביץ בספרו יד פשוטה שטרם נדפס אינו משנה את הגירסה, אך בהסבר הרמב"ם הוא מסביר שכוונתו לגבולות השייכים גם לעולי מצרים וגם לעולי בבל).

ג. האם ניתן ללמוד מדברי המשנה למצוות התלויות בארץ?
מדברי הרמב"ם ניתן ללמוד שגבולות המשנה לעניין גיטין נקבעו על פי גבולות כיבושי עולי מצרים (או לפי הבנות אחרות - עולי בבל) התקפים גם לגבי מצוות התלויות בארץ. אך הרב יעקב עמדין בספרו מור וקציעה (סימן שו ד"ה ברם השני) כתב שדברי המשנה עסקו רק בעניין גיטין, ולא בעניין מצוות התלויות בארץ.
מהגמרא עצמה (ז ע"ב) שהביאה ברייתא העוסקת בעניין טומאת ארץ ישראל ומצוות התלויות בארץ כסתירה למשנה בעניין הגבולות מוכח שגבולות המשנה מתארות גם את גבולות ארץ ישראל לענייני מצוות התלויות בארץ. וכן מהרמב"ם שהובא לעיל, נראה שלא כרב יעקב עמדין.
לשיטת תוספות שגבולות המשנה מציינות את גבולות ההתיישבות בימי הבית השני, כי אז הגיוני שאותם הגבולות מציינים גם את הגבולות לעניין מצוות התלויות בארץ, שחיובן תלוי בגבולות ההתיישבות, וגם לעניין גיטין, שההבדל לעניינם בין ארץ ישראל וחו"ל הוא בבקיאות של התושבים בדינים, מה שתלוי בגבולות העיקריים של התיישבות היהודים בתוך תחומי ארץ ישראל.

סיכום:
א. הערים המוזכרות במשנה הינם פינות בלבד של מפת הארץ, ולא ניתן לבנות מהם מפה שלימה.
ב. דעת רוב הראשונים היא שהמשנה מתארת את גבולות הארץ בזמן 'עולי בבל' - בית שני, ולא בזמן 'עולי מצרים' - בית ראשון.
ג. נראה שלמרות שיש הטוענים שגבולות אלו רלוונטיים רק לעניין גיטין, הגבולות משמעותיים להלכות רבות נוספות.